לאלן אייברסון יש את הכינוי הכי לא מתאים בהיסטוריה של הספורט. אייברסון, למי שלא יודע, מכונה "The Answer" - התשובה. אבל בינתיים, בקריירה מבריקה אך עצבנית ביותר בת שש שנים, האיש לא מפסיק לספק לנו שאלות חדשות.
הוא לוחם אדיר, וכל התהיות באשר לעמידותו הגופנית במאבקי ה-NBA חלפו מן העולם. הוא אתלט שביצועיו לא ייאמנו, ולמרות שקבלת ההחלטות ואחוזי הקליעה שלו טעונים שיפור, הוא עדיין קולע מספיק כדי לזכות בכתר מלך הסלים, והדחף האדיר שלו בכל זאת מוביל את פילי לשנים הטובות ביותר שלה מזה עשור לפחות.
לפני שנתיים הגיעו הסיקסרס (ששמם נגזר משנת עצמאותה של ארה"ב) לגמר ה-NBA, ואפילו הצליחו לקחת משחק משאקובי. בעונה שלאחר מכן, דווקא לאחר שהתחזקו באיש גבוה דומיננטי לכאורה, הפסידו אייברסון וחבריו כבר בסיבוב הראשון, מול בוסטון.
אז השנה, עם טוד מק'אלך המשתפר בצבע, דריק קולמן הכישרון המבוזבז וקית' ואן הורן שהגיע מניו ג'רזי, מקווים שזה יהיה התמהיל שבעזרתו יוכל אייברסון לתת לכל העולם - שמחפש אותו ללא הרף לטענתו - את התשובה הניצחת: טבעת מבית היוצר של דייויד סטרן.
תחזית: 46 ניצחונות, חצי גמר המזרח.
הבאים, העוזבים והסגל המלא
כאמור, בפילדלפיה החליטו שלא קיבלו תמורה בעד ההשקעה בדיקמבה מוטומבו, והחליטו לשנות כיוון. דיקמבה מוטומבו (11.5 נקודות, 10.8 כ"ח, 2.38 חסימות למשחק אשתקד) הועבר בטרייד לניו ג'רזי, שבדיוק כמו פילי נתקלה בחומת שאקיל והחליטה שהזאירי המזדקן (רשמית בן 36, מעשית לפחות 40), שמעולם לא היה יצרן נקודות מי יודע מה, הוא התשובה. מלבדו, הניחו הסיקסרס לחמישה שחקני משנה לעזוב בתום חוזיהם, ומיד נגיע אליהם.
בעבור מוטומבו קיבלו הסיקסרס תמורה נאה ביותר - על הנייר. טוד מקאלה, שהפגין מגמת שיפור ניכרת והפך לסנטר סביר, וקית' ואן הורן, התקווה הלבנה הגדולה, שלא מילא אחר הציפיות מאז נבחר בדראפט על ידי ניו ג'רזי.
הגארד גרג באקנר הוחתם מדאלאס, שם מיעט לשחק ומיעט עוד יותר לתת תוצרת, בין השאר עקב פציעות. הפורוורד מונטי וויליאמס הובא מאורלנדו, והפורוורד בריאן סקינר יובא מקליבלנד.
השחקנים שעזבו הם קורי בלאונט, פורוורד שעבר לשיקאגו, מאט הארפרינג, פורוורד בעל פוטנציאל לא מועט שעקר ליוטה, הפורוורד ג'בארי סמית' שחתם באורלנדו, הגארד וונטיגו קאמינגס שהלך לו לקליבלנד ורג'ה בל שהלך לדאלאס. השחקנים החופשיים שבאו והלכו הם בעיקר ממלאי חורים סך הכל, ואילו על הנייר קיבלו פילי יותר איכות מכפי שנתנו בטרייד. אבל כולם יודעים מה אפשר לעשות בנייר.
הסגל המלא:
#9 - מארק בראיינט
#21 - גרג באקנר
#50 - סאם קלאנסי
#44 - דריק קולמן
#1 - סמואל דלאמברט
#3 - אלן אייברסון
#35 - ארט לונג
#11 - טוד מקאלה
#8 - ארון מקי
#14 - אפטימיוס רנטציאס
#7 - ג'ון סלמונס
#54 - בראיין סקינר
#20 - אריק סנו
#4 - קית' ון-הורן
#5 - מונטי וויליאמס
ונשאלת השאלה...
- האם אייברסון יצליח לעבור עונה שלמה בלי לריב עם לארי בראון, בלי לנפנף באמל"ח, בלי להיעצר על אחזקת כמויות מסחריות של גאנג'ה ובלי להפסיד באף סדרת פלייאוף, לפחות עד אחרי גמר המזרח?
- האם קית' ואן הורן פתאום יראה לעולם למה פעם הזכירו את השם שלו באותו משפט עם זה של לארי בירד?
- האם טוד מקאלך ימשיך להשתפר, או שפילי תיאלץ להסתפק בסנטר בריא, גובה וחזק, אבל די בינוני סך הכל?
- האם עוד נשאר בדריק קולמן ניצוץ כלשהו מהכישרון האדיר שכבר התבזבז ברובו? לא משחק פה ושם, אתם מבינים, אלא לאורך עונה שלמה?
הישגי עבר
פילי, בהנהגת ד"ר ג'יי האגדי, הייתה קבוצה דומיננטית שהגיעה לגמר ה-NBA שלוש פעמים תוך ארבע שנים (80', 82', 83'), אבל לקחה רק אליפות אחת (83') היות שאיתרע מזלה להיתקל באחת השושלות הדגולות - זו של מג'יק ג'ונסון וקארים עבדול ג'באר. אז הד"ר קיבל את הטבעת שלו, אבל עד היום יש בפילי אנשים שמרגישים תחושת החמצה. מצד שני, כבר דנו בנחמדותם של אוהדי פילי.
