מי שמאמן לא מפחד: הקסם של שאראס פועל גם על הקווים

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אהרל'ה ויסברג

ב-1994, זמן קצר לאחר שרמי הדר ערך את הופעת הבכורה שלו כמאמן, שרונאס יאסיקביצ'יוס הצעיד את נבחרת הנוער של ליטא לזכייה באליפות אירופה ביד אליהו. בין 2003 ל-2005, כששאראס הוכתר שלוש פעמים ברציפות לאלוף היורוליג, הדר עסק בכלל בארכיטקטורה. וכעת, אחרי כל השנים שבהן דרכיהם היו רחוקות זו מזו כמזרח ממערב, ייפגשו השניים על הקווים בז'לגיריו ארנה.

יאסיקביצ'יוס, שאת משחקו הראשון כמאמן ראשי ערך לפני עשרה חודשים בלבד, יהפוך הערב (שישי, 20:00, שידור ישיר בערוץ הספורט) לראשון ששיחק במכבי תל אביב ואחר כך פגש אותה כמאמן באירופה. מאזנו של האיש על הקווים בקובנה אינו מרשים, בלשון המעטה: הוא הפסיד ב-12 מ-15 משחקיו ביורוליג, אבל זה לא מפריע לכמה ממועדוני הפאר - ובראשם פנאתינייקוס, ברצלונה ומכבי - לנהל אחריו מרדף בלתי פוסק.

זה לא מקרי. שאראס הוא השחקן היחיד אי פעם שזכה בגביע אירופה עם שלוש קבוצות שונות. והשלוש הן פאו, בארסה ומכבי. האם ההתרפקות על הנוסטלגיה היא זו שממגנטת אותן אליו? האם הן נמשכות לעברו המפואר כשחקן, ולא עוצרות לרגע כדי לחשוב אם הוא מספיק טוב ובשל כדי לאמן אותן? או שאולי השלוש כבר הספיקו לזהות בליטאי משהו ייחודי גם כשהוא חנוט בחליפה?

בספרייה בביתו מחזיק יאסיקביצ'יוס באוטוביוגרפיות של אלכס פרגוסון ופפ גווארדיולה, ממנו הוא מספר ששאב לא מעט השראה. "הרבה אנשים מחכים לדברים שיקרו מעצמם, אבל מאמן גדול הוא זה שגורם בעצמו לדברים לקרות, הוא זה שלוקח את גורלו בידו, והוא זה שתמיד יש לו תוכנית לקראת מה שעומד לקרות ושתמיד יש לו גם תוכנית חלופית. את זה למדתי מגווארדיולה", סיפר הליטאי בראיון.

אז איזה מין מאמן הוא יאסיקביצ'יוס בן ה-40? הוא יודע להיות קשוח עם השחקנים שלו ולהתיש אותם, אבל אינו זועף בכל רגע נתון, ומספרים שהוא יודע גם לצחוק איתם. גוער ומלטף, מלטף וגוער. כמה מחניכיו בז'לגיריס עוד הספיקו לשחק איתו בעבר.

באופן לא מפתיע, הוא אחד שאוהב לצעוק. על כולם. כמו בימים ההם. "כשהוא היה צועק עליי, לא הייתי מוכן לקבל את זה", גילה מייסיאו באסטון ב-2005. "אמרתי לו: 'שאראס, גם אתה עושה טעויות', אנחנו הרי אנשים מבוגרים שמסוגלים לדבר. אבל זה לא עזר".

היום, כשהוא המאמן על הקווים (ולא רק "המאמן על המגרש", כמאמר הקלישאה), הגערות שלו מתקבלות בטבעיות ובהבנה. "כשחקן, תמיד רציתי שהמאמנים שלי יאתגרו אותי, ידחפו אותי לקצה גבול היכולת", אמר לאחרונה הליטאי, "ככה אני כמאמן. אני מסוגל להבין את השחקנים שלי מצד אחד, ולדרוש מהם הרבה מצד שני".

מאמן ז'לגיריס לא מפנה את האמוציות שלו רק כלפי השחקנים על המגרש. הוא פונה לא פעם לאחור, אל עבר הספסל, ומסביר בצורה תוקפנית משהו למחליפים כיצד לא לחזור על הטעויות שחבריהם מבצעים. כמו מאמן אחר שנוהג לעשות זאת כבר שנים, אתם יודעים.

"זה מצחיק, כי אצל שאראס ראיתי במו עיניי את כל הסיפורים ששמעתי לאורך השנים על אוברדוביץ'", מעיד שחקן שעבד מקרוב עם האגדה הליטאית. "הוא מאוד מעורב בפרטים הכי קטנים, ממש עד כדי פדנטיות, הוא מכור לסקאוטינג. אף פעם לא ידענו באיזה שאראס ניתקל: במאמן הקשוח שלא מפסיק לצעוק או בחבר'מן שרק לפני שנייה שיחק יחד עם חלקנו, ושיודע לצחוק עם השחקנים שלו ולשחרר את האווירה. בקיצור, בדיוק כמו אוברדוביץ'".

שאראס עצמו הודה בעבר כי "אני מבין את זה שאני כבר לא שחקן כדורסל, והאמת היא שהשלמתי עם זה די מהר והמשכתי הלאה, אבל כן, אני מתגעגע. זה לא משהו שעומד להשתנות. אני חושב שאתגעגע לשחק כל חיי. זה תמיד היה, וגם עדיין, חלק ממי שאני. המעבר לאימון היה טבעי מאוד מבחינתי. בשנים האחרונות, כשהבנתי שהקריירה שלי מתקרבת לסיומה, היה לי ברור שארצה להישאר קרוב למגרש. הכניסה שלי לתפקיד עברה בצורה חלקה, שקצת הפתיעה אותי. אני עדיין על הפרקט, במשחקים ובאימונים, אבל פתאום אני כבר לא מזיע ויש כל כך הרבה עבודה לפני ואחרי".

דבר אחד מפתיע השתנה בו, לטענתו, עוד מהימים שבהם שימש עוזרו של קראפיקאס בז'לגיריס. "אני יודע שזה נשמע מצחיק, אבל היום אני מעריך את השופטים", סיפר יאסיקביצ'יוס באותו זמן. "מעולם לא חששתי לזרוק להם הערות, להתלונן ולהתעצבן, ותמיד חשבתי שאני צודק. אבל עכשיו, כשאני צריך לשפוט באימונים, אני מבין כמה העבודה הזאת קשה. זה כנראה העונש שמגיע לי על כל מה שעוללתי לשופטים במשך 20 שנים".

כוכבים בסדר הגודל של שאראס בדרך כלל לא מצליחים לשחזר את ההצלחות שלהם גם על הקווים. רבים פונים אחרי פרישתם לתפקידים ניהוליים (למשל: דיאן בודירוגה, אנדריי קירילנקו, ניקולה וויצ'יץ' וסשה דנילוביץ'), וחלק ממי שהעזו לאמן התרסקו, נכנעו לבינוניות או סתם לא הצליחו להטביע חותם ברמות הגבוהות ביותר (דוגמאות: סשה ג'ורג'ביץ', פנאיוטיס יאנאקיס ועודד קטש). את מחצית העונה הראשונה שלו על הקווים סיים הליטאי עם זכייה באליפות המדינה, ויש תחושה שאולי המקרה שלו יסתיים אחרת.

משחק ההתקפה של קואוץ' יאסיקביצ'יוס רחוק מלהזכיר את משחק ההתקפה בימיו של הרכז שאראס (אולי בגלל שכל כך חסר לו רכז מסוגו). לז'לגיריס יש את אחד התקציבים הדלים ביורוליג, ובאופן טבעי גם את אחד הסגלים המוגבלים במפעל. היא מדורגת אחרונה במדד, באסיסטים ובאחוזים לשלוש, ולפני אחרונה בנקודות.

"הליטאים לא מציגים כדורסל יוצא דופן או יצירתי במיוחד", אומר מאמן בכיר בישראל, "אבל גם אם שאראס חלילה ייכשל - יש לו את הילת הכוכב, הוא נסיך, כולם בליטא מעריצים אותו. אף אחד לא יכעס עליו, יסלחו לו וייתנו לו עוד הזדמנות. זה בעצם מה שכל מאמן היה חולם עליו: אפשרות ללמוד תוך כדי תנועה. אז אולי הוא ייכשל פעם אחת, ועוד פעם, או סתם לא יצליח, כי זה לא באמת משנה אם ז'לגיריס תסיים את העונה במקום ה-11 או ה-15 ביורוליג, אבל בסוף הוא ילמד הכל ויצליח. הוא חריף ואינטליגנטי, הוא רק צריך לצבור קילומטראז'".

וההילה הזו, נגיעת הקסם שהייתה לשאראס השחקן, נוגעת בו גם כמאמן. כבר במשחקו הביתי הראשון, עשרה ימים לאחר שהחליף על הקווים את גינטאראס קראפיקאס, הוא הביס את אולימפיאקוס 55:75 ביורוליג. "אתם יודעים איך זה", צחק עם העיתונאים בסיום, "חלק מהדברים עשינו ממש טוב, ובחלק האחר היה לנו ממש מזל".

מאמן אחר בארץ מסביר: "מה יש בשאראס? אני יכול לספר לך שהוא היה גאון כדורסל גם כשחקן, אבל זה הרי לא מספיק כדי להפוך למאמן. גם נדב הנפלד, דורון שפר ודימיטריס דיאמנטידיס היו גאונים, ולא התקרבו לאימון. לשאראס יש את החבילה המלאה: הוא נוטף כריזמה, הוא מנהיג, הוא עמד בכל מצבי הלחץ האפשריים בכדורסל, ולא פחות חשוב מזה: יש לו שפה משותפת גם עם השחקנים האירופיים וגם עם האמריקאים".

שלשום התקבל יאסיקביצ'יוס בפרחים על ידי אוברדוביץ', רגע לפני המשחק בין פנרבחצ'ה לז'לגיריס. הליטאים כבר הפתיעו כשהכניעו בבית את באסקוניה, והרשימו לפרקים גם השבוע באיסטנבול, אף שהפסידו 82:68. "הנוכחות של שאראס על הקווים מאוד הורגשה דווקא מול אוברדוביץ'", מנתח אחד המאמנים הישראלים. "במצבים דומים בעבר, ז'לגיריס נשברה והובסה על ידי קבוצות של ז'ליקו. הפעם היא הייתה בתמונה ממש עד קרוב לסיום".

ולמה בעצם שאראס לא מעוניין לקחת את הצעד הבא למעלה, ודוחה בזו אחר זו את ההצעות שהוא מקבל? "ההדרגתיות הזאת חשובה לי", הסביר לפני שנה, כשעוד היה עוזר המאמן בקובנה. "זה תחום חדש, אני לומד אותו, וזקוק לזמן".

"השחקנים בז'לגיריס מעריצים אותו, ויותר נוח לאמן בתנאים כאלה, בטח בארץ הולדתך", מסביר אחד המאמנים שהתראיינו לכתבה. "שאראס יודע שהמבחן הגדול שלו יהיה בהתמודדות עם מערכות לחוצות יותר, שמגלגלות הרבה כסף ומנחיתות כוכבים אמריקאים שלא ממש יספרו את העבר שלו. הוא חכם. הוא לא מרגיש בשל, והוא זוכר היטב איך שחקנים בקליבר שלו מיהרו מדי להגיע לטופ כמאמנים והתרסקו.

"אז מה יש לו למהר? להפך, העובדה שהוא משחק אותה קשה להשגה ומעז לומר לסרב למועדונים כל כך בכירים רק מדליקה ומטריפה אותם. ביום לא רחוק הוא יהיה באחד המועדונים האלה, ואז יעמוד למבחן אמיתי. לאור מה שקרה בשנים האחרונות למאמנים במכבי ובפאו, בכלל לא בטוח ששאראס יבחר לעבוד דווקא אצלן".