ההפסד בבייג'ינג השבוע היה מאוד מאכזב. איבדנו כל סיכוי להעפיל לאליפות אסיה. בכל פעם שהיה לנו סיכוי להתקרב, נפלנו. מעדנו. לא הצלחנו. וזה מראה על קבוצה שחסר בה אופי, מנטלית לא עמדנו בלחץ. זו האמת, מה לעשות.
בכלל, עושה רושם שלהרבה מאוד קבוצות קשה לנצח כאן במשחקי חוץ בגלל הטיסות והמרחקים. זה הופך את ההכנה לפחות אידיאלית ואת מרכיב הביתיות למשהו שונה מאירופה. זה לא אומר, אגב, שהיינו צריכים לפספס עוד הזדמנות להעפיל לליגת האלופות של אסיה.
לפחות משהו חיובי: שוב קיבלתי את תואר שחקן המחזור, בפעם השלישית בתקופה שלי בסין. 12 משחקי ליגה, 3 פעמים שחקן המחזור - זה הישג מרשים. הישג שכן אומר לי משהו. ברבע מהמשחקים שלי הייתי שחקן המחזור.
יריבתנו העירונית, אבגרנדה, זכתה באליפות במחזור האחרון, ובצדק. מדובר בקבוצה שהיא בכמה רמות מעל כל הליגה כאן. הסיבות לשלטון הארוך שלהם הן קבוצה מאומנת מאוד, תקציב ענק של שחקנים מצוינים, וכמו בכל ליגה שבה יש שליטה ברורה, הם נותנים לך את התחושה שבכל פעם שהם צריכים לנצח הם יעשו זאת בקלות ובכל פעם שהם מפסידים זה רק בגלל שזה לא באמת חשוב להם.
שואלים אותי מה הם היו עושים בליגה שלנו בארץ? האם קבוצה כזו לוקחת אליפות גם בישראל? האם אלופת סין טובה מאלופת ישראל? התשובה שלי היא כן, חד משמעית כן. אבל זו שאלה היפותטית שלעולם לא נוכל לענות עליה.
מכבי חיפה ניצחה שלשום את מכבי תל אביב וכולם כבר מדברים על שינוי ותהליך אצל הירוקים. אבל לדעתי זה קצת מוקדם לשפוט. ראיתי את המשחק ואומנם חיפה ניצחה, אבל מכבי תל אביב היתה מאוד דומיננטית ויצרה המון הזדמנויות. אם תסתכלו על הסטטיסטיקה, בלי לדעת מה התוצאה, אף אחד ממכם לא היה מוכן להמר שמכבי חיפה לקחה את המשחק הזה. לכן גם מוקדם להתלהב ממכבי חיפה החדשה.
יש גם סיבות לניצחון הלא מובן הזה. ההרכב של מכבי תל אביב היה לא מאוזן, סקאריונה הוא שחקן קו שני מצוין שיודע להבקיע שערים כשהוא נע לתוך הרחבה אבל הוא לא חלוץ. במיוחד כשיושב חלוץ אמיתי על הספסל שנקנה בהרבה כסף. מעבר לזה, כשנקלעים לפיגור מוקדם, לי כמאמן היה קשה לוותר על שחקן כמו טל בן חיים, במיוחד בכושר שהוא נמצא בו מבחינת כיבוש שערים העונה. טל יכול לשנות משחק בפעולה אחת טובה ולדעתי החילוף היה קצת פזיז.
ביום ראשון יש משחק עונה אמיתי, וכרגיל בשנים האחרונות זה בין הפועל באר שבע למכבי תל אביב. באר שבע מגיעה כביכול במומנטום יותר חיובי אחרי ניצחון ומכבי תל אביב מגיעה אחרי הפסד - אבל אין לזה שום משמעות במשחקים כאלה.
באר שבע נראית חזקה במיוחד הגנתית. הם מראים אופי, עובדים מאוד קשה ובקושי סופגים בזכות משחק הגנה טוב של כל הקבוצה. ולא רק של החלק האחורי. מה שבמכבי תל אביב נראה קצת כנקודת תורפה, הוא אופטי בלבד. לא בועטים הרבה לשער גם מול מכבי תל אביב, רק שההבדל הוא שמול באר שבע מגיעים לחצאי הזדמנויות ומול מכבי תל אביב להזדמנויות מסוכנות של ממש.
בכל מקרה הולך להיות משחק מאוד מעניין ויהיה מרתק לראות באיזה הרכבים יעלו המאמנים. לשניהם יש המון אופציות. ראינו משני המאמנים המון סוגים של הרכבים העונה. חלקם מוצלחים. חלקם פחות. ומי שיידע להתכונן טוב יותר למשחק, ינצח. זה הלקח שלי ממעמדים כאלה. מי שמצליח להפתיע את היריבה, ומצד שני לומד אותה כמו שצריך, מקבל סיכוי יותר גבוה לנצח. תכנית המשחק ששני המאמנים יבחרו תקבע מאוד. אני רק יכול לאחל הצלחה למכבי תל אביב, מן הסתם.
הנושא האחרון עליו אני רוצה לדבר בטור אלו הקללות ליוסי בניון וכל מיני שירים מצד הקהל של מכבי חיפה. כשמדברים בכדורגל הישראלי על סמלים ולמה הם נעלמו מהעולם, תיזכרו תמיד ביחס של אוהדי מכבי חיפה לבניון. כשאוהדי כדורגל ישאלו איפה כל הסמלים של פעם, שיחשבו כיצד נהגו אוהדי מכבי חיפה בבניון. שם נעוצה כל הבעיה.
בודדים השחקנים שקיבלו כבוד ברגעים קשים ובודדים השחקנים שפרשו בכבוד. גם אצלנו בארץ וגם בעולם. ווין רוני הוא דוגמה עדכנית, ואצלנו זה בניון. אם יש מישהו שהגיע לו כבוד ממועדון כמו מכבי חיפה זה יוסי בניון, שתמיד אמר שחיפה זה הבית שלו ורצה לחזור לסיים את הקריירה רק שם.
חלילה, אני לא מכליל. אני בטוח שיש הרבה אוהדים של מכבי חיפה שאוהבים ומעריכים את יוסי וגם יוסי מעריך אותם, אבל מה שהיה במשחק מול מכבי תל אביב הוא תמרור אזהרה חמור לכולנו. אל תתנו לקומץ להרוס. אל תתנו לאלו שרק מחממים ומשניאים כל דבר להכתיב סדר יום. תכבדו ותעריכו את אחד השחקנים הכי גדולים שידע הכדורגל שלנו. תבינו את זה עכשיו, לא כשתתחילו להתגעגע אליו כשחקן ענק שהיה ואין עוד כמוהו.