דאון ראשון ו-10:
לפילדלפיה ומינסוטה היו, יחד, שלושה איבודים בששת השבועות הראשונים של העונה. למרות זאת, עשר הדקות שפתחו את המפגש ביניהן בעיר האחווה ביום ראשון, היו מבולגנות, ברמה היסטורית. מאז דצמבר 1986 לא ראתה הליגה משחק שנפתח עם חמישה איבודי כדור בעשר הדקות הראשונות שלו, כאשר הבלגן הזה כולל בין היתר ארבעה איבודים בתוך שמונה מהלכי התקפה בלבד.
סם ברדפורד חזר לפגוש את הקבוצה ממנה נשלח בטרייד, רגע לפני פתיחת העונה ואת הקוורטרבק שנבחר בדראפט על מנת לגרש אותו מהתפקיד. ברדפורד בוודאי רצה להוכיח לאיגלס, שהגיעו אחרי שני הפסדים ועם חשש שהעונה שלהם, שנפתחה היטב, מתחילה לקרוס, שהם עשו טעות גדולה, אבל על כר הדשא, הוא בעיקר הזכיר למה ה-0:5 עמו הווייקינגס הגיעו לפנסילבניה היה קצת מטעה והרבה בזכות ההגנה.
כמובן שלא הוגן להפיל את כל התיק על ברדפורד. במינסוטה עמלו כל הפגרה על שיפור קו ההתקפה, כולל תחרות בין 16 שחקנים שונים במחנה האימונים ומאמן חדש. אלא שהפציעות הרסו את הכול והקו קרס פעם אחר פעם מול הגנת האיגלס וכך, ההתקפה של הווייקינגס, שלא רשמה אף איבד ב-57 הדרייבים הראשונים של העונה, רשמה שלושה כאלה בתוך שישה דרייבים בלבד, כל הדרך להפסד, מה שהוביל את המאמן מייק זימר להודות בזעם: "הקו שלנו לא חסם כלום. הוא היה רך וחלש, זה היה משחק מביש. קרעו אותנו בקו".
זימר ראה את גרין ביי מנצחת בחמישי ואת דטרויט עושה זאת אתמול ופתאום הפער המבטיח שמינסוטה יצרה בתחילת העונה, התכווץ משמעותית, למרחק של משחק מהפאקרס ומשחק וחצי מהליונס, שיגיעו למיניאפוליס בעוד קצת יותר משבוע, אחרי שהוויקינגים יתארחו אצל שיקגו האיומה: "האיגלס הראו בדיוק למה הוייקינגס לא יגיעו לסופרבול", כתב ג'ייסון לה קנפורה מ"CBS", "אם מינסוטה לא תשמור טוב יותר על הקוורטרבק, עוד עונה מבטיחה תתפרק לה".
אחת הסיבות לחוסר ההצלחה של ברדפורד, בפילדלפיה ובכלל, בקריירה, הייתה חוסרת היכולת להישאר בריא. הוא החמיץ שישה משחקים בעונתו השנייה, תשעה ברביעית ועוד שניים אשתקד ולפחות ביום ראשון, מינסוטה לא עזרה לו. ברדפורד אומנם לא מבריק במיוחד, אבל האלטרנטיבה היא שון היל והווייקינגס ממש לא רוצים להגיע לשם. בשביל זה, הקו שלהם יצטרך להפסיק לבייש את המאמן.
דאון שני ו-48:
איך אפשר שלא לחבב את הבראונס, או לכל הפחות, להרגיש רחמים אמיתיים כלפיהם. הקבוצה היחידה בלי ניצחון העונה ב-NFL נשארה על האפס גם ביום ראשון ואולי תישאר על האפס לכל אורך העונה, וכל זאת בשעה שמטרים ממנה, הקאבלירס מביאים לעיר אליפות ראשונה מזה 52 שנים והאינדיאנס אולי זוכים בוורלד סירייס ראשון מאז 1948.
בגלגול המקורי שלהם, הבראונס היו גאוות העיר הגדולה של אוהיו, אבל כרגע הם בעיקר תאונת שרשרת בלתי נגמרת והדרבי מול סינסינטי ביום ראשון היה דוגמה מצוינת. מה היה שם? מה לא. שתי דקות מהפתיחה, ככה בשביל החימום, ג'רמי היל תפר את קליבלנד עם ריצה ל-40 יארד שהובילה לטאצ'דאון. ברבע השני, הבראונס דווקא הצליחו לבצע מהפך בזכות טאצ'דאון משלהם, אלא שקודי קסלר, שבשבוע שעבר נראה לא רע בכלל בשילוב שלו עם טרל פריור, נפצע ולמערכה הושלך קווין הוגאן (מי???), הקוורטרבק השישי, כן השישי של קליבלנד העונה, בשבעה משחקים. היתרון של קליבלנד, אם תהיתם, החזיק שתי דקות בדיוק, עד שברנדון להפל תפס עליה טאצ'דאון של 44 יארד. בסדר, מינוס ארבע בירידה להפסקה זה לא נורא. כדור אחרון, עם כמה שניות על השעון, 48 יארד מהאנדזון, מה כבר יכול להשתבש? התשובה היא איי ג'יי גרין, עם אחת מתפיסות העונה, בהייל מרי מופרע. כי הכול קורה לקליבלנד.
ואפילו זה לא שבר את הבראונס, שחזרו למחצית השנייה עם טאצ'דאון מהיר בזכות כמה מהלכים באמת מלהיבים של הוגאן, שההגנה של סינסי לא ממש הבינה איך להתמודד איתו. אז אולי הפעם? מצחיק מאוד. הפעם, הבנגאלס נזקקו ל-56 שניות בלבד כדי להגיע לאנדזון השני, עם ריצה נוספת של היל, הפעם ל-74 יארד. התעללות בחסרת ישע.
רוצים עוד? הבראונס הרימו אחרי המשחק בוויברס את הקוורטרבק ג'ו קלהאן האלמוני, שבא מניו אורלינס. הבעיה? בגלל הוורלד סירייס, הוא לא התקשה מאוד למצוא טיסה לעיר.
בששת השבועות הקרובים, קליבלנד תשחק חמש פעמים בבית, אחרי שעד כה היא הפסידה חמישה משחקים בחוץ. בשבוע הבא, אולי יחגגו בעיר אליפות, אבל אם בחודש וחצי הקרוב הבראונס לא יצליחו לקחת אף אחד מאותם משחקים במכלאה (ג'טס השבוע ובהמשך, דאלאס, פיטסבורג, ג'איינטס ובנגאלס), יכול מאוד להיות שבעוד כמה חודשים שוב קליבלנד תיכנס לספרי ההיסטוריה, אבל הפעם מהצד הלא נכון.
דאון שלישי ו-15:
חובבי הכדורגל הישראלי רגילים לשמוע הורים של כל מיני שחקנים מביעים את דעתם, אבל באמריקה מדובר במצב קצת יותר נדיר. לכן, הדברים שכתבה השבוע אנני אפל, אימו של הבחירה מספר 10 בדראפט האחרון, מגן הפינה של ניו יורק ג'איינטס, איליי אפל, הכו גלים.
הענקים נסעו למשחק בלונדון מול לוס אנג'לס ללא הבועט שלהם, ג'וש בראון, זאת לאחר שבתחילת השבוע נחשפו מסמכים ובהם הודאה של בראון על אלימות במשפחה כנגד אשתו במקרים שונים בעבר. בעוד הליגה ספגה ביקורת על כך שבשעה ששחקנים נקנסים על שטויות, היא אפשרה לבראון להמשיך לקבל משכורת למרות שהוא הושעה, הרי שאפל הפנתה את הזעם שלה לג'איינטס ובעיקר, לבעלים ג'ון מארה.
"בתור ניצולת אלימות במשפחה, לקרוא את ההערות של מארה גורם לי להיות עצובה, כועסת ומבולבלת לחלוטין", צייצה אפל בחשבון הטוויטר שלה, "הוא פשוט לא מבין את המצב וזה עצוב". הדברים נכתבו לאחר שהבוס של הבן של גברת אפל סיפר כי בקבוצה היו מודעים למקרי האלימות של בראון, אולם לא חשפו אותם עד שאותם מסמכים יצאו לאור. "אני יותר עצובה מאשר מובכת. הלב שלי נשבר ויוצא לאישה שהייתה צריכה לחיות עם חשש לחייה ולביטחון היומי שלה. הייתי שם. זה משהו אחד לאהוב מישהו או אפילו קבוצה כלשהי, אבל זה דבר שונה לגמרי לתת יד לבולשיט הזה". אפל לא נעצרה שם ובאתר "ספורטס אילוסטרייטד" אף התפרסם טור שלה תחת הכותרת "למה אני לא יכולה להישאר בשקט לאור ההערות הרעות של ג'ון מארה על אלימות במשפחה" ויהיה מעניין לראות אם ואיך הקבוצה תגיב.
דאון רביעי ו-3:
איך נראה טום בריידי בשלושת משחקי הקאמבק שלו? 1,004 יארד (334.7 למשחק), שמונה טאצ'דאונים, אפס איבודים, 132.6 ברייטינג, 75.2 אחוזי השלמה, 89 ב-QBR, פעם אחת תואר שחקן ההתקפה של השבוע וכמובן, שלושה ניצחונות. You Don't Mess with the Zohan.
שער שדה:
תהייה לסיום: אם כבר אריזונה - סיאטל נגמר 6:6, לא היה כדאי ללכת לשובר שוויון?