מכירת חיסול במונומנטל

הטור הזה עוסק בימים שבשגרה בליגת הכוכבים של ספרד, אבל למען האמת, המשחק המשמעותי ביותר לליגה הספרדית בסוף השבוע האחרון היה זה שהתקיים אלפי קילומטרים מספרד, בבואנוס איירס, עיר שנותר בה רק לחלום. זאת משום שהמציאות לעיתים קשה מכדי שיהיה אפשר לסבול אותה בעיניים פקוחות, והרבה מאוד ארגנטינאים מעדיפים לחמוק מפניה אל הכדורגל, אל עיר-המקלט האחרונה ששעריה טרם נסגרו בפניהם, אל המקום האחרון שעוד יש בו חוקים ברורים, שעדיין אפשר להבדיל בו בין טובים לרעים, בין ניצחון להפסד. וכך, למרות שהמצב הכלכלי הגרוע מאיים לנתק את החוטים האחרונים שעדיין מחזיקים איכשהו ביחד את הרקמה החברתית המתפרקת של ארגנטינה, ולמרות שאפילו הכדורגל הצליח לאכזב בקיץ האבוד ההוא במזרח הרחוק, היציעים במגרשים ממשיכים להתמלא ובעיתונים עדיין יש שפע של עמודים המיועדים למדורי הספורט כדי שימלאו אותם בתמונות צבעוניות של כדורגלנים.

אולם בסופו של דבר, בארגנטינה קשה מאוד לחמוק מהגורל הלאומי האורב מעבר לפינה, וכמו נכסים לאומיים אחרים (חברות הטלפון, הגז והתחבורה הציבורית למשל) אשר פורקו, הופרטו ונמכרו לחברות זרות (בעיקר מספרד), גם הכדורגל מופשט ממשאביו העיקריים, שחקני הכדורגל. וגם כאן מכירת החיסול הזאת מתבצעת תחת חשד כבד מאוד לניצול ציני של המצוקה האותנטית וההפקרות המושחתת של השלטון (של הנשיא דאז, קרלוס מנם, וגם של יורשיו הרבים).

הקבוצות הגדולות של ארגנטינה נמצאות בצרות כלכליות רציניות, עשרות מליוני הדולרים שהם קיבלו אך זה מכבר עבור הכוכבים הגדולים שלהם כמו נעלמו בדרך פלא בדרך אל קופת המועדון ועכשיו הילדים החדשים בהרכב, שעדיין לא הוציאו את שנות העשרה שלהם, כבר נמצאים על הכוונת של סוכני שחקנים מאירופה (שוב, בעיקר מספרד), שעטים כמו אוכלי פגרים חסרי בושה על הבשר הרך והעדיין-חמים הזה.

היה קצת עצוב לצפות ב"סופר-קלאסיקו" של אתמול. אמנם קצב המשחק היה מצויין, ראינו הרבה מבצעים מהלכי כדורגל מרשימים, השערים היו יפים והקהל היה ססגוני ורועש כמו שצריך, אבל אפשר היה לחוש בצל-צלה של תוגה שעטפה את האצטדיון, כי בין כל ההמולה וההתרגשות התגנבו להן כמה מחשבות טורדניות: כמה מהשחקנים הטובים שראינו אתמול על המגרש עדיין יהיו שם גם בשנה הבאה? כמה זמן עוד ייהנו בבוקה מקרליטוס טבס בן השמונה-עשרה, שזו לו העונה המלאה הראשונה בקבוצה הבוגרת? כמה משחקים רשמיים בכלל יהיו ל"צ'ורי" דומינגס במדי ריבר? הרי רק לפני חודשיים הוא התחיל לפתוח בהרכב וכבר מדברים על מעבר כמעט ודאי שלו לאירופה עוד בדצמבר הקרוב... ומה עם ד'אלסנדרו? וקרוסה? וקאבנגי? ובורדיסו? ומה עם קוואבס ובראקמונטה, שהם בכלל רק מחליפים בקבוצות שלהם, אבל ניתן לשער שיש להם מקום מכובד בהרכב החלומות המתוכנן של כמה מהקבוצות הבכירות של ליגת הכוכבים.

זה נכון שבארסנל של ריבר ובוקה יש עוד הרבה שחקנים צעירים (מאוד) שיקחו מחר את המקום של הילדים של היום, זה נכון שגם מהשחקנים הפחות-מוכשרים שנשארים בבואנוס איירס אפשר לבנות יופי של קבוצות, אבל שעשועי הכאילו ממשיכים להטריד (רק לחשוב איזו יכולת היו יכולות להציג ריבר ובוקה אם היו שומרות על הסגל שלהן ולו רק שנתיים ברציפות, שנתיים שבהן היה זמן לקבוצה להתגבש, זמן לשחקנים ולמאמן להכיר אלו את אלו לאורך תקופה של ממש). הזיה יפה, אולם למרבה הצער, כל עוד המצב בארגנטינה ימשיך להיות כפי שהוא עכשיו (או גרוע יותר), כל משחק גדול במונומנטל או בבונבוניירה יהיה דומה יותר מכל דווקא למכירה פומבית ואז גם החלומות של הארגנטינאים יופרטו וימכרו לאירופה, לכל המרבה במחיר.


ה"קראק" של המחזור- פבליטו איימר (ולנסיה)

פבלו "הליצן" איימר, עוד פליט של הכדורגל הארגנטינאי (ריבר פלייט), ממשיך להיות השחקן הכי יעיל של הקבוצה הכי יציבה בספרד העונה. מול אתלטיק הוא עשה עוד צעד בדרך לגדולה אמיתית וכבש את השלושער ("האט-טריק") הראשון בקריירה שלו, בתצוגת כדורגל מרשימה במיוחד שמאיימת לקבע אותו כגיבור הבלתי מעורער של המסטאייה.

הפיצ'יצ'י-

1. מקאיי (דפורטיבו)- 7 שערים
2. קובצ'ביץ' (ריאל סוסיאדד)- 6 שערים
3. חוליו אלבארס (ראיו)- 6 שערים
4. קלויברט (בארסה)- 5 שערים
5. לואיס-אנריקה (בארסה)- 5 שערים

הזאמורה-

1. קבז'רו (סלטה)- 4 שערים
2. קאניסארס (ולנסיה)- 5 שערים
3. נוטאריו (סביליה)- 7 שערים
4. קסייאס (ריאל מדריד)- 8 שערים
5. ביזארי (ויאדוליד)- 8 שערים

המספר הנוסף של המחזור- 35.

למי שעוד לא הבין, ליגת הכוכבים זה המקום המתאים למי שרוצה לראות לא רק כדורגל משובח, אלא גם ים של שערים (3.5 שערים למשחק בממוצע).


ומה עם הישראלי(ם)?

עידן טל- שיחק שישים ושלוש דקות במשחק ההפסד של ראיו נגד דפורטיבו, לא בלט במיוחד והוחלף ע"י מיצ'ל, הכוכב הגדול של ראיו.
יוסי בניון- אחרי שני נצחונות מרשימים ומפתיעים ויתרון 1:0 על המוליכה ריאל סוסיאדד, מאנולו פרסיאדו (המאמן של ראסינג) פתאום קצת נבהל, הוא החליט לשמור על התוצאה ובחר שלא להכניס למשחק עוד שחקנים התקפיים, עד שכבר היה מאוחר מדי, סוסיאדד הצליחה להשוות, לאחר מכן היא זכתה מהשופט לכבוד המגיע למוליכת טבלה (פנדל בדקה התשעים) ויוסי לא זכה לדקות משחק, לראשונה בליגה ודווקא אחרי משחק טוב שלו בשבוע שעבר.