מחממים את הפרקט 2016/17

שטח הפקר: לקראת עונת 2016/17 של אוקלהומה סיטי ת'אנדר

דווקא כשנראה היה שאוקלהומה סיטי סוף סוף עולה על דרך המלך, דוראנט עזב והפך אותה בן רגע לאחת הקבוצות הכי מסתוריות ב-NBA. עם ווסטברוק בכסא הנהג גם ממוצעי טריפל דאבל לא נשמעים מופרכים, אבל איך השאר ייראו?

אסף רביץ
עריכה: מרום שפיצר

תקציר הפרקים הקודמים

מאזן בעונה שעברה: 27:55, מקום שלישי במערב.
סיימו את העונה: בהפסד 4:3 לגולדן סטייט בגמר המערב, לאחר ניצחונות 1:4 על דאלאס בסיבוב הראשון ו-2:4 על סן אנטוניו בסיבוב השני.

העונה האחרונה לפני שקווין דוראנט מסיים חוזה לא הייתה מרשימה במיוחד במהלך העונה הרגילה. למרות ששעון החול נכנס לשלב הטפטוף, למרות מאמן חדש ונוצץ בדמות בילי דונובן ולמרות שכולם היו בריאים סוף סוף, OKC לא התנפלה על הליגה כפי שניתן היה לצפות ממנה. דונובן לא הצליח לבצע שינוי סגנוני מהותי, כמחצית משחקני המשנה לא תפקדו וכמחצית מאלה שכן היו שחקנים מוגבלים מאוד לפחות בצד אחד של הפרקט, כולל דיון וויטרס שבעונה בה למד להיות יעיל קלע בפחות מ-40 אחוזים מהשדה.

למרות כל הבעיות, אוקלהומה סיטי סיימה את העונה במקום השני במדד היעילות ההתקפית. היא עשתה זאת בעזרת שילוב מנצח של שני כוכבים בשיא הקריירה ושליטה יוצאת דופן בריבאונד ההתקפה. דוראנט וראסל ווסטברוק נראו כמו מועמדים ל-MVP ועשו הכל מהכל. כשהם החטיאו, אנס קאנטר וסטיבן אדאמס היו שם כדי לאסוף 31.1 אחוזים מההחטאות, מקום ראשון בליגה בפער ענק. ההגנה, לעומת זאת, אכזבה מאוד וסיימה במקום ה-12 במדד היעילות.

הכישרון ההגנתי לא הספיק מול חוסר תיאום, חוסר מוטיבציה וחוסר אחריות שהפכו את OKC לקבוצת הגנה בינונית.
אבל אז הגיע הפלייאוף. OKC פגשה בו שתי קבוצות עונה רגילה היסטוריות, והוכיחה יכולת להתמודד עם כל אחת בכלים שלה. את סן אנטוניו דונובן הדיח בעזרת הרכבים גבוהים ששלטו בצבע, את גולדן סטייט הוא מתח בזכות הרכבים נמוכים שהתמודדו עם הרכב המוות של סטיב קר. ההגנה ביצעה סוויץ' אחרי תבוסה במשחק הראשון בסן אנטוניו, ופתאום האתלטים יוצאי הדופן של הת'אנדר נהיו אגרסיבים ומתואמים וחנקו את ההתקפות הטובות בליגה. ראסל ו-KD דאגו לנקודות ועשו דברים מדהימים גם בהגנה, שחקני המשנה העלו רמה והתחילו לקלוע ולשמור. OKC נכנסה לרצף של שבעה ניצחונות בתשעה משחקים מול שתי הגדולות עד ליתרון 1:3 מול הווריירס, אבל אז הרוטציה הקצרה החלה לתת את אותותיה, בעיקר אצל דוראנט המותש, והצגה מדהימה של קליי תומפסון במשחק השישי אפשרה לאלופה לבצע מהפך. למרות ההפסד, התחושה הייתה ש-OKC הוכיחה לעצמה, לעולם ובעיקר לדוראנט את כוחה כקבוצה שבהחלט יכולה לזכות בתארים בשנים הקרובות. זה היה אמור להספיק להחלטה קלה מבחינתו.

אבל אז הגיע הקיץ.

עוד בוואלה! NEWS

הנוגדן הזה יכול להיות חגורת ההצלה שלכם. זה מה שאתם חייבים לדעת עליו

ד"ר עידית דוברצקי-מרי בשיתוף האגודה לזכויות החולה
לכתבה המלאה
פעם זה עוד נראה ככה. דוראנט עם ווסטברוק (צילום: AP)

אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון

באו: ויקטור אולדיפו וארסן איליאסובה (בטרייד מאורלנדו), דומנטאס סאבוניס (רוקי, בחירה 11, בטרייד מאורלנדו), אלכס אברינס (רוקי, בחירה 32 ב-2013, שיחק מאז בברצלונה), ז'ופרה לוברן (בטרייד מדנבר), רוני פרייס (חופשי, מפיניקס), סמאג'ה כריסטון (מהדי-ליג), כריס רייט, אלכס קארוזו וקיילב טארצ'בסקי (חוזים לא מובטחים למחנה האימונים).

עזבו: קווין דוראנט (חופשי, לגולדן סטייט), סרג' איבקה (בטרייד לאורלנדו), דיון וויטרס (חופשי, למיאמי), רנדי פוי (חופשי, לברוקלין), נאזי מוחמד (ללא קבוצה).

סם פרסטי, האיש שבנה את הקבוצה שהגיעה לגמר ב-2012 ומאז שנאלץ לוותר על ג'יימס הארדן בעיקר מנסה לשמור עליה בחיים, הפסיד את דוראנט, אבל ניצח בקרב התדמיתי. העזיבה של KD נתפסה כצעד אופורטוניסטי, לא כמהלך הכרחי של כוכב שתקוע במערכת לא מתפקדת כמו קווין גארנט ב-2008. הוא עזב את אחת משלוש הקבוצות הטובות בליגה כדי להצטרף לקבוצה שאיתו תהפוך, כנראה, לטובה ביותר ללא תחרות, תוך ניצול העובדה שבקיץ בו סיים חוזה תקרת השכר זינקה באופן שיצר תקדים חד פעמי שאפשר לגולדן סטייט להחתים אותו. למרות שבהחלט יש על מה לבקר את פרסטי בשנים האחרונות, קל לקבל את הנרטיב בו הקבוצה שלו היא בעיקר קורבן.

עוד לפני ההחלטה של KD, פרסטי ביצע טרייד מעניין בערב הדראפט, כשהעביר את איבקה לאורלנדו תמורת ויקטור אולדיפו, הבחירה ה-11 בה לקח את דומנטאס סאבוניס וארסן איליאסובה. איבקה אמנם היה חלק מהרביעייה הגדולה המקורית והתפתח לאחד משחקני ההגנה הטובים ב-NBA, אך קצת נתקע במקום בשנים האחרונות ונראה פחות הכרחי בפלייאוף. פרסטי ויתר עליו בעיקר בשביל אולדיפו, קומבו גארד איכותי עם פוטנציאל להשתלב בסגנון ההגנתי האינטנסיבי של גרסת הפלייאוף של OKC. בשבוע שבין ההצטרפות שלו לעזיבה של דוראנט ניתן היה לפנטז על חמישיות נמוכות רצחניות של הת'אנדר.

העזיבה של דוראנט תהפוך את אולדיפו לאופציה ההתקפית השנייה של OKC ולשחקן מאוד חשוב במערך של דונובן. הוא יצטרך לבצע שני תפקידים שונים מאוד: להיות הכינור השני לצד ווסטברוק ולהיות השחקן המוביל בדקות בהן ראסל נח. הרכז המחליף קמרון פיין פצוע, כרגע אמור להחמיץ כחודש אך יכול להיות שיותר, מה שאומר שאולדיפו עשוי לשמש מעשית גם כפוינט גארד המחליף. הוא מרגיש יותר בנוח כשחקן החוץ הדומיננטי, אך השנה יצטרך להוכיח שהוא יכול לעשות זאת בקבוצה עם שאיפות די גבוהות. בדקות לצד ווסטברוק, הציפייה היא שהוא יידע להשתמש בשטחים שיתפנו כדי לחדור, למסור וגם לקלוע זריקות חופשיות.

סאבוניס, הבן של, עשוי להיות הפאוור פורוורד הפותח. הוא ריבאונדר נהדר ובתחום הזה ישתלב בקלות בקבוצה, משחק הפוסט שלו עבד במכללות אך לא בטוח שייראה כך ב-NBA. לפי משחקי ההכנה בספרד, הוא יבלה דקות רבות באיזור קו השלוש וישתמש בשתי יכולות שבקולג' הוא רק החל לפתח: יכולת המסירה והקליעה מבחוץ. גם איליאסובה עשוי להשתלב ברוטציה כסטרץ' 4 קלאסי, שאלת מפתח תהיה אם שילוב שלו עם קאנטר כצמד הגבוהים המחליפים יכול להחזיק מעמד בהגנה. קאנטר נראה כמו שחקן הגנה מתקבל על הדעת בפלייאוף, אם ימשיך להתקדם אולי דונובן יוכל להרשות לעצמו דקות משמעותיות של צמד גבוהים התקפי די קטלני ביחס למחליפים.

הפעולה המשמעותית ביותר של פרסטי בקיץ הייתה להשתמש במקום הפנוי בתקרת השכר כדי להחתים את ווסטברוק על חוזה חדש שכולל העלאה השנה ושנתיים נוספות עם אופציית שחקן בשנה השנייה. בסך הכל מדובר בחוזה של 85 מיליון דולר לשלוש שנים. ווסטברוק היה אמור לסיים חוזה בקיץ הבא, החתימה שלו לשנה מובטחת נוספת היא הבעת אמון חשובה במערכת בה הוא נמצא שתיתן הרבה שקט למועדון. אחת השאלות המסקרנות לקראת העונה היא איך ייראה ראסל כאלפא דוג הבלעדי בקבוצה. שום דבר לא נשמע מופרך כרגע, כולל עונה של 35 נקודות למשחק או ממוצע של טריפל דאבל. אך השאלה החשובה יותר היא איך תיראה הקבוצה שלו. הפעם OKC לא תוכל להרשות לעצמה לזייף בעונה הרגילה, היא תצטרך להביא את ההגנה מהפלייאוף כבר בנובמבר. המשימה האמיתית של ווסטברוק תהיה להנהיג את הקבוצה באופן שיאפשר לה למצות את הפוטנציאל שבהחלט יש לה.

מוכנים לממוצעי טריפל דאבל? ווסטברוק (צילום: AP)

מה מי מו

חמישייה: ראסל ווסטברוק, ויקטור אולדיפו, אנדרה רוברסון, דומנטאס סאבוניס, סטיבן אדאמס.

ספסל: קמרון פיין, רוני פרייס, סמאג'ה כריסטון, אנתוני מורו, קייל סינגלר, אלכס אברינס, ג'וש יוסטיס, ארסן איליאסובה, ניק קוליסון, מיטש מקגארי, אנס קאנטר, ז'ופרה לוברן.

מאמן: בילי דונובן (עונה שנייה).

מועמד לפריצה: סטיבן אדאמס. הטרייד על איבקה היה, בין היתר, הבעת אמון גדולה בסנטר הניו זילנדי המשופם. השילוב בין גודל, אתלטיות, נוכחות הגנתית וריבאונד התקפה יצר את השחקן המושלם עבור הת'אנדר, כזה שעובד גם בהרכבים הגבוהים (שמר נהדר על למרקוס אולדרידג' בסדרה מול הספרס) וגם כגבוה היחיד בהרכבים נמוכים. הפיק נ' רול שלו עם ווסטברוק היה אחד המהלכים הקטלניים בליגה בעונה החולפת. השנה הוא יהיה הגבוה המוביל של הת'אנדר ויצטרך להוכיח שהוא יכול לעשות הכל במינונים גבוהים. מאוד יכול להיות שהמספרים שלו יקפצו אל איזור הדאבל-דאבל.

מועמד לדעיכה: מיטש מקגארי. הסיפור פשוט: ל-OKC יש יותר מדי שחקנים חתומים ומקגארי, לא מזמן פוטנציאל גדול, נראה בדרך הבטוחה להיחתך מהקבוצה ואולי מה-NBA. ההצטרפות של סאבוניס, איליאסובה ולוברן יצרה רוטציית גבוהים צפופה במיוחד שלמקגארי לא אמור להיות בה מקום (גם לא לניק קוליסון, שאמור לשמש בעיקר כמנטור השנה). בנוסף לשאר הצרות, מקגארי יפתח את העונה עם השעיה של 15 משחקים בעקבות הפרת חוקי הסמים של הליגה. לא בטוח שיהיה לו לאן לחזור כשהיא תסתיים.

אקס פקטור: הקליעה מבחוץ. לדונובן יש בסגל שחקני משנה איכותיים, יש לו גם קלעי חוץ מצוינים. הבעיה היא שאלו לא אותם השחקנים. החמישייה המסתמנת תכלול הרבה מאוד יכולות, אך לא בטוח שיהיה בה קלע שלשות סביר אחד. על הספסל יחכו גאנרים כמו מורו, איליאסובה ואברינס, שהפגיז באירופה וקיבל חוזה של 18 מיליון דולר לשלוש שנים, אבל הם יצטרכו להוכיח שהם מסוגלים לעשות עוד משהו חוץ מלקלוע. דונובן יצטרך שלפחות אחד מהשניים יקרה: או שאולדיפו, רוברסון וסאבוניס יוכיח מספיק שיפור מצטבר בקליעה משלוש כדי למנוע מכל החמישייה היריבה לחכות לווסטברוק בצבע, או שהקלעים יוכיחו שהם שחקני רוטציה לגיטימיים.

הגיע הזמן. אדאמס (צילום: GettyImages)

ולכדור הבדולח

תסריט אופטימי: ראסל מתפוצץ ומתכתב עם ממוצעים של אוסקר רוברטסון, אדאמס הוא עוגן הגנתי אמיתי, אולדיפו נראה כמו מספר 2 ראוי, ההגנה ממשיכה מהיכן שעצרה בפלייאוף, הגבוהים ממשיכים לשלוט בריבאונד, אברינס ואיליאסובה משתלבים ברוטציה וקולעים באחוזים נהדרים, קאנטר מועמד לשחקן השישי של העונה. דוראנט נשכח מהר מהצפוי בעזרת עונה של יותר מ-50 ניצחונות ועלייה לסיבוב השני בו OKC מסתכלת לגולדן סטייט בלבן של העיניים בזכות סדרה של 40 נקודות למשחק של ווסטברוק.

תסריט פסימי: ראסל חושב רק על המספרים שלו, אדאמס לא מחזיק מעמד יותר מ-30 דקות, אולדיפו לא יודע לנצח משחקים, אין מספיק קליעה מבחוץ, ההגנה לא מספיק חדה, סאבוניס ואברינס גולמיים מדי, קאנטר ואיליאסובה רכים מדי. עונה של 35 ניצחונות וראסל מצטער שהשתכנע להישאר לעונה נוספת.

תחזית: הטווח רחב, מדובר באחת הקבוצות המסתוריות בליגה השנה. אני מהאופטימיים יחסית: מי שחושב להתעלם מהת'אנדר כדאי שיזכור שיש לה את אחד השחקנים הטובים בליגה, את אחד המהלכים הקטלניים בליגה, את ריבאונד ההתקפה הטוב בליגה (נתון שאסור לזלזל בו) ופוטנציאל הגנתי גבוה במיוחד. אף קבוצה לא תלויה בשחקן בודד כמו OKC, אך כל עוד ווסטברוק בריא ומפוקס זו יכולה להיות קבוצה של בין 45-50 ניצחונות, ולא הייתי פוסל גם מעבר סיבוב בפלייאוף.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully