פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מילאנו, עיראק, רמת השרון: סיפורו המיוחד של כריסטיאן דמינוצה

        "באלוטלי לימד אותי להסתדר". "זלאטן עבר הרבה". "מוריניו באמת מיוחד". "עיראק? בוא נגיד שלא אחזור לשם". "דוגמניות? מה רצו, שאהיה הומו?". מסן סירו, דרך המלחמה בעיראק, ועד הלאומית בישראל: אופיר סער מראיין בבלוג שלו את הזר הכי מיוחד בארץ - כריסטיאן דמינוצה

        מילאנו, עיראק, רמת השרון: סיפורו המיוחד של כריסטיאן דמינוצה

        בווידאו: שער הבכורה של כריסטיאן דמינוצה בליגה הרומנית במדי ויטורול

        כשרמת השרון הנחיתה בארץ את כריסטיאן דמינוצה, השם נשמע מוכר. חובבי משחק המחשב "פוטבול מנג'ר" זכרו אותו היטב ככישרון צעיר שהופיע שם כשחקן אינטר מילאנו. והאמת, זו לא הייתה טעות. דמינוצה נחשב אז לאחד משחקני העתיד של רומניה, עבר בגיל צעיר לאינטר, נמכר בהמשך ליריבה המושבעת מילאן תמורת מיליון יורו (או חמישה מיליון, תלוי את מי שואלים) אבל לא קיבל דקה בקבוצה הבוגרת של אף אחת מהן וכיכב בעיקר במדורי הרכילות ברומניה. כך, ממרומי צמרת הכדורגל האיטלקי התגלגל עד לליגה בעיראק.

        כריסטיאן דמינוצה הפועל ניר רמת השרון (ברני ארדוב)
        מסן סירו לגרונדמן. כריסטיאן דמינוצה (צילום: ברני ארדוב)

        מנחם קורצקי התלבט כאשר הציעו לו את דמינוצה. מצד אחד כישרון עם רזומה עליו אמר כי "שחקן עם רקורד כזה לא יכול להיות לא טוב, צריך לבדוק מה מפריע לו להצליח", אך מצד שני היו לו תקופות ארוכות ללא פעילות. העובדה כי שיחק בוויטורול הרומנית במשך שנתיים עד סיום עונת 2014/15 היא שגרמה לקורצקי ללכת על הקשר. מנגד, לשחקן עצמו לא הייתה כל התלבטות כאשר שמע על ההצעה מישראל. דמינוצה: "כשהסוכן שלי מאור קדוש הציע לי להגיע לישראל לא חשבתי פעמיים. אולי רק בגלל שזו ליגה שנייה. הייתי בעיראק אז ברור שאני לא חושש מכלום, וגם הרבה רומנים מגיעים לשחק פה ומספרים שטוב בישראל".

        אז עכשיו הוא כאן, בליגה הלאומית. בגיל 26, הוא רואה בעונה הזו את ההזדמנות האמיתית ואולי האחרונה שלו להחיות את הקריירה. היכרות עם כריסטיאן דמינוצה, שמספר על החוויות מהימים לצד באלוטלי, מוריניו וזלאטן במילאנו, על הפחד בעיראק ועל התקווה ברמת השרון.

        כריסטיאן דמינוצה במדי אינטר (באדיבות המצולמים)
        תוך זמן קצר גם מונה לקפטן קבוצת הנוער. כריסטיאן דמינוצה אחרי החתימה באינטר (באדיבות המצולם)

        דמינוצה גדל בפולי טימישוארה ונחשב לאחד הצעירים המבטיחים של הכדורגל הרומני. גיורגי חאג'י אמר כי "הוא יכול להיות מהשחקנים המובילים של הכדורגל הרומני בדור הבא" ואף צירף אותו לקבוצה הבוגרת של טימישוארה כאשר בקושי מלאו לו 16. דמינוצה נזכר: "קיבלתי הרבה אמונה בעתיד שלי כשחאג'י דיבר עליי כך והעלה אותי לבוגרים בגיל צעיר. כולם יודעים מי הוא ברומניה ובאירופה. זה כבוד גדול שמאמן כזה מחליט לתת לך בגיל 16 לשחק בקבוצה הבוגרת. הוא האמין בי ועשה איתי הרבה שיחות. אמר לי שהכישרון זה דבר נחמד, אבל רק עבודה קשה ושיפור משנה לשנה יביאו אותי לאן שאני צריך. כשחזרתי אחרי שמונה שנים לשחק אצלו בוויטורול דיברנו על זה, על התקופה ההיא ועל דברים שגם תקפים להיום, שרק בעבודה קשה ושיפור אפשר לעשות משהו עם הקריירה".

        ואז, בגיל 18 עברת לאינטר. איך הגעת לשם?

        "הייתי עם נבחרת הנוער של רומניה בטורניר באיטליה. היה לי טורניר מצוין ונבחרתי לשחקן מצטיין. אחרי המשחק באו כמה נציגים של אינטר והחלו ליצור קשר עם הסוכן שלי. אחרי תקופה קצרה כבר השתייכתי לקבוצה הצעירה של אינטר. הייתה לי עונה ראשונה מצוינת, הייתי אחד הבולטים שם יחד עם מריו באלוטלי. מוניתי גם לקפטן באותה עונה. הטעות הייתה שעליתי לבוגרים של אינטר אחרי העונה הזו ומיהרתי לעזוב. רציתי לשחק וטעיתי כשחזרתי לרומניה, לדינמו בוקרשט. זו הייתה עונה שפגעה לי מאוד בקריירה ובגללה הידרדרתי. היו להם בעיות עם הסוכן שלי והם החליטו שלא אשחק והתחילו להפיץ שמועות עליי שאני בליין, כל הזמן עם בחורות ובעיות עם השחקנים בחדר ההלבשה. זה היה שקר".

        רגע, מריו באלוטלי, ספר לנו קצת עליו.

        "הוא בן אדם טוב, באמת בן אדם טוב. מהרגע הראשון שלי באינטר שאל מה הוא יכול לעזור, לקח אותי לקנות דברים ולאכול, לימד אותי להסתדר. רק כשמכירים אותו מבינים מי הוא. אני יכול להגיד לך שהוא לא מסופק מהקריירה שלו, אבל גם לא מאוכזב. הוא טיפוס שרוצה להיות במקום שנותנים לו להוביל והוא דומיננטי, עבורו זה חשוב יותר מאשר המועדון אליו הוא משתייך. תראה אותו עכשיו בניס ותבין הכול".

        מריו באלוטלי שחקן אינטר (GettyImages , Massimo Cebrelli)
        "הוא לימד אותי להסתדר. רק כשמכירים אותו מבינים מי הוא". מריו באלוטלי בימיו באינטר (צילום: GettyImages)

        לאורך השנים ברומניה כיכבת במדורי הרכילות, כתבו בעיקר על קשרים עם דוגמניות.

        "אני שמח שאתה שואל את זה. אין לי אפשרות למחוק את הכתבות, אבל לפחות אני יכול להגיב על זה. ההבדל הגדול בין רומניה למקומות אחרים הוא שזה מה שמתעסקים בו ברומניה, לא בכדורגל. כשיש לך משחק טוב זה לא מעניין, רק רכילות. באיטליה כולם עושים הכול ולרובם לא מתייחסים בכלל. באלוטלי היה כמו אח שלי בקבוצה הצעירה של אינטר ואנחנו עדיין בקשר, ההבדל בינו לבין אחרים זה שהוא לא מתבייש במה שהוא עושה ולא בורח מהתקשורת, אבל כולם מבלים וכולם עושים מה שהם רוצים. מודדים אותם רק במגרש. אז היו לי בנות זוג דוגמניות, מה הבעיה בזה? מה רצו, שאהיה הומו?".

        אגב, לא שיחקת באינטר, אבל התאמנת חודשיים עם מוריניו.

        "כן, זה משהו שלא שוכחים. מאמן באמת מיוחד. הוא מאוד רציני, אין אצלו צחוקים או חיוכים באימון, אולי רק עם שחקן או שניים. בשיחות שהיו לי איתו הוא התמקד באיך שחקן צריך להתנהל, אמר שזה חשוב יותר מהאימון. איך אני מתנהל בבוקר, איך אני אוכל ומה אני עושה בערב. אמר שאת האימון ואת מה שאני צריך להביא אליו הוא לא צריך לדבר איתי, זה יבוא לבד באימונים".

        ואחרי שחזרת מדינמו בוקרשט, מילאן רכשה את הכרטיס שלך במיליון יורו.

        "זה היה חמישה מיליון יורו, יחד עם עוד שני שחקנים. זה נחמד שקונים אותך כשחקן צעיר, אבל אתה רוצה לשחק. חתמתי לחמש שנים במילאן, אבל כל שנה יצאתי לשחק בהשאלות. בתקופה הראשונה יצא לי להתאמן עם זלאטן איברהימוביץ', ללא ספק החלוץ הכי טוב שיצא לי לראות משחק. הוא מדהים. מעבר לזה שהוא חזק פיזית, הוא גם חזק מנטאלית. הוא עבר הרבה בחיים. הדבר הכי חזק שלו זה הרצון לנצח כל משחקון או לא משנה מה נשחק. זה טבע של בן אדם שעושה אותו גדול, יותר מאשר העבודה הקשה".

        כריסטיאן דמינוצה הפועל ניר רמת השרון (ברני ארדוב)
        "ברומניה מתעסקים רק ברכילות, לא בכדורגל". כריסטיאן דמינוצה (צילום: ברני ארדוב)

        הסתובבת ב-10 קבוצות לאורך השנים. בוויטורול הצלחת להתייצב עם 60 משחקים בשנתיים, ואז פתאום עזבת את רומניה כדי לשחק בזאכו מהליגה בעיראק. למה?

        "כי אין ברומניה כסף. עד סוף העונה שעברה היה לי חוזה במילאן והיא שילמה את רוב המשכורת שלי. ברגע שהחוזה נגמר, ברומניה לא היה כסף. הייתה הצעה כספית אטרקטיבית מעיראק יחד עם איליה סטאן (שחקן הפועל פתח תקוה וצפרירים חולון בסוף שנות ה-90' – א.ס.) שאימן שם וזה התאים לי. לא בדיוק ידעתי מה הולך שם לפני זה, ניסיתי".

        ומה באמת הלך שם?

        "בוא נגיד שאני לא אחזור לעיראק. אשתי והמשפחה מאוד פחדו שאהיה שם, אבל אני לא. כשהגעתי לשם ושאלו אותי במסיבת עיתונאים בזאכו האם אני מפחד, עניתי להם שאני לא מפחד מכלום, אפילו לא למות, אז אני בסך הכול מרגיש רגוע".

        ובאמת היית רגוע?

        "האמת שלא כל כך. בתוך שחקן כדורגל שנמצא במלון והולך לאימון, זה בסדר. מסבירים לך שאסור לצאת מהמלון אחרי 23:00 בלילה כי זה מסוכן ויש בלגן ברחובות. לפעמים סגרו את הרחובות בעיר, אבל לא התעסקתי בזה, התעסקתי בלשחק כדורגל וללכת הביתה. גם להיות נוצרי בעיראק זה לא משהו נורמלי לבן אדם שחי שם, אבל כשאתה כדורגלן והולך מהמלון לאימון וחזרה אתה יכול לשרוד עם זה. עדיין, זה קרוב לגבול עם סוריה (זאכו נמצאת בחבל הארץ כורדיסטן - א.י.) והדברים שם רק הלכו והחמירו. אמרו אצלנו שאי אפשר לדעת לאן דברים יובילו וזרים נוספים ברחו, כך שבפברואר כבר עזבתי חזרה לרומניה".

        אני מבין שהחיים שם לא דומים לבוקרשט.

        "איזה בוקרשט, לא דומה בכלל. אני לא מכיר את עיראק פרט למלון ולאצטדיון. פה בישראל זה מקום שכיף לחיות בו, אני נהנה כאן מאוד. יש כאן כל מה ששחקן כדורגל צריך, גם את השקט והניתוק מהכול. אני חושב שזה יעזור לי ככדורגלן, אני מרגיש את זה ולכן אני מקווה להתקדם כאן כמה שיותר".

        אולי כמו חברך באלוטלי, חיית יותר מדי על הכישרון?

        "לא חושב. עשיתי טעויות בצורה שהתנהלתי והיום אני יודע שרק עבודה קשה תביא אותי למקום אחר. אני רוצה להצליח בליגה השנייה כאן ובעתיד להתקדם לליגה הראשונה. אני בן 26 והעתיד עוד לפניי. יש לי עבר עם קבוצות נוצצות, אך סך הכול זה מאכזב ועצוב כי הייתי צריך להיות במקום אחר ואני עדיין רוצה להיות שם. אני מבחינתי לא אוותר ואלחם על ההזדמנות להציל את הקריירה בישראל".

        אגב, מה הסיפור עם כל הקעקועים על הגוף?

        "אני אוהב את זה, תמיד אהבתי. כל פעם הוספתי עוד אחד, עד שלא נשאר יותר מדי מקום. לא יודע אם אוסיף עוד בעתיד. בינתיים עצרתי, אין לי זמן להתעסק בזה. קודם נחזיר את הקריירה למקום שהיא צריכה להיות בו".

        כריסטיאן דמינוצה הפועל ניר רמת השרון עם מאמנו מנחם קורצקי (ברני ארדוב)
        הגיע לישראל כדי להציל את הקריירה. כריסטיאן דמינוצה עם מנחם קורצקי ברמת השרון (צילום: ברני ארדוב)