דאון ראשון ו-10:
"טוני הוא הקוורטרבק מספר 1 שלנו". רגע אחרי הניצחון הנהדר של הקאובויס על סינסינטי, הרביעי ברציפות של דאלאס, שהעלה אותה למאזן 1:4, רצו כולם לג'רי ג'ונס, בעלים, ג'נרל מנג'ר ועוד, כדי לשמוע ממנו שהמלך מת ויחי המלך החדש. אבל ג'ונס נותר בשלו. לא בטוח שזה יחזיק עוד הרבה זמן.
הקאמבק של טוני רומו למגרשים הולך ומתקרב, עניין של כמה שבועות, אבל בהיעדרו, דאק פרסקוט בהחלט נותן לו פייט על הג'וב, מה שאפילו הביא את מאט מוזלי מה"דאלאס ניוז" לכתוב אחרי יום ראשון טור תחת הכותרת: "למה זה יהיה בלתי אפשרי עבור ג'רי ג'ונס לספסל את דאק פרסקוט". לורנזו רייס מ"USA טודיי" הצטרף לחגיגה עם: "האם עידן טוני רומו הסתיים? פרסקוט נותן לקאובויס סיבה לחשוב".
הילד שהגיע בערך משום מקום והבריק כבר בקדם העונה, עושה את העבודה גם אחרי שהדבר האמיתי התחיל. פרסקוט עומד כרגע על 155 ניסיונות מסירה בקריירה, ואפס איבודים, רחוק רק שמונה ניסיונות בלי איבוד משבירת השיא לפתיחת קריירה של שחקן לא רע בשם טום בריידי (תכף נגיע אליו). ביום ראשון, הוא שוב היה פנטסטי, עם טאצ'דאון במסירה (הרביעי העונה) ועוד אחד בריצה (השלישי העונה) ובסך הכול, לא ממש ברור איך מזיזים אותו מההרכב כרגע. אם בניו אינגלנד בעיקר ניצחו אבל ספרו את השניות עד לחזרה של בריידי ואם בפילדלפיה בחרו מראש ללכת עם הקיובי הרוקי שלהם, הרי שבדאלאס יצטרכו להחליט בקרוב באיזה צד של המפה הם נמצאים. כמובן שיותר נחמד לעשות את זה כששתי האופציות טובות והקבוצה מנצחת.
והיא מנצחת בעזרת פרסקוט, אבל גם בעזרת רוקי נוסף, עליו דיברו קצת יותר לפני שהעונה החלה. הבחירה 4 בדראפט, אזיקייל אליוט, הבטיח המון וכמעט כולם הציבו אותו כמועמד ודאי לזכות ברוקי העונה. הוא נזקק לשבוע וקצת כדי להיכנס לעניינים ורשם 51 יארד במחזור הראשון, בהפסד לג'איינטס ועוד 83 במחזור השני, בניצחון על וושינגטון. בשלושת הניצחונות האחרונים (שיקגו, בסן פרנסיסקו, סינסינטי)? 140, 138 ו-134 יארד. מאמא מיה.
אליוט נעזר כמובן בקו ההתקפה הנהדר של דאלאס, שלפני שנתיים סידר לדימרקו מארי עונת שיא וכמעט 2,000 יארד, אבל גם הוא בעצמו עושה עבודה מצוינת וביום ראשון, בסיוע כמה חסימות מדויקות, סיפק "הומראן" עם טאצ'דאון קרקעי של 60 יארד. לאליוט יש כרגע 546 יארדים העונה, יותר מ-23 קבוצות אחרות בליגה והוא בהחלט יכול לאיים על השיא לרוקי, ששייך לאריק דיקרסון הגדול ועומד, מאז 1983, על 1,808 יארד. דיקרסון, שמחזיק גם בשיא העונתי ההיסטורי (2,105 יארד), משוכנע שדווקא השיא עבור הרוקיז יותר קשה לשבירה, "כי אתה מקבל רק צ'אנס אחד".
הדרך של אליוט עוד ארוכה כמובן ואם רומו יחזור, ייתכן שהדגש ההתקפי ישוב להיות על המסירה ובכל מקרה, הוא בעיקר צריך להסתכל על טוד גרלי שחווה סופמור סלאמפ די כואב. כאמור, כל עוד הקאובויס ממשיכים לנצח, כל הדברים האלה הרבה יותר נוחים לטיפול.
דאון שני ו-4:
הבטחנו טום בריידי והנה טום בריידי, כי אחרי כמעט שנתיים של עיסוק בדפלייטגייט, חייבים לדבר קצת על טום בריידי, לא? בדיוק כמו שהליגה פחדה שיקרה, מספר 12 חזר עצבני. נכון, קליבלנד, שנמצאת בדרך הנכונה ל-16:0, היא ממש לא מדד לכלום והמפגשים השבוע מול סינסינטי ובטח שבשבועות הבאים, בחוץ מול פיטסבורג, בחוץ מול בפאלו ובבית מול סיאטל, יהיו הרבה יותר מאתגרים, אבל ההתקפה של הפטריוטס, עם האיש המרכזי שלה שמתחיל את העונה רק עכשיו, רענן יותר מהיריבים, נראית מפחידה.
מרטלוס בנט היה הנהנה העיקרי, עם שלושה טאצ'דאונים, בעוד בריידי חרך את הגנת הבראונס ומסר כמעט 300 יארד עוד לפני ההפסקה ו-406 ב-70 אחוזי השלמה בסך הכול. פתאום הכל נראה הרבה יותר פשוט עבור הפטריוטס, שבארבעת המשחקים הראשונים לא הפסיקו לחפש פתרונות יצירתיים והפעם, רק נתנו את הכדור לקוורטרבק שלהם ורצו לעמדות. "בנג'מין באטן לא מוריד הילוך", אמר מת'יו סלייטר אחרי הניצחון וגם בריידי הסכים: "אני מרגיש יותר טוב בגיל 39 ממה שהרגשתי בגיל 29". החגיגה שלו אחרי שהשיג דאון ראשון בריצה (איטית משהו...), הראתה שגם התשוקה לא הלכה לשום מקום ויהיה מאוד מעניין לראות איך השבועות הקרובים יתפתחו בממלכה של ביל בליצ'יק.
בינתיים, הפרידה של בוסטון מדייויד אורטיז, שפרש סופית הלילה אחרי ההדחה מהפלייאוף, הייתה הכנה טובה ליום בו העיר תצטרך לומר שלום לבריידי. כמו "ביג פאפי", גם בריידי הוא אחד הספורטאים הגדולים בתולדות עיר השעועית ואחד האנשים הכי מזוהים עם בוסטון במילניום הזה. לפחות במקרה שלו, נראה שיש עוד כמה שנים בקנה.
דאון שלישי ו-25:
מי שהתחבר לערוץ הרדזון הקסום ביום ראשון החולף, חווה מחזה די מוזר. עד אמצע הרבע השני של סדרת המשחקים של שמונה, בערך שעה לתוך השידור, קיבלנו לא פחות משלוש החזרות של פאנטים לטאצ'דאון. ג'יימיסון קראודר עשה זאת עבור וושינגטון, לקראת סיום הרבע הראשון של המשחק שלה נגד בולטימור, עם החזרה ל-85 יארד. ג'אקים גרנט החזיר ל-74 יארד וטאצ'דאון עבור מיאמי, בפתיחת הרבע השני במפגש מול טנסי. כמה דקות לאחר מכן, מרקוס שירלס עשה זאת עם החזרה של 79 יארד לאנדזון, שקבעה 0:24 למינסוטה נגד יוסטון. זה היה הטאצ'דאון השני העונה של שירלס בהחזרת פאנט.
בשנים האחרונות, הליגה מנסה יותר ויותר למנוע את החזרות בעיטות הפתיחה. ההתנגשויות העוצמתיות היו יותר מדי והובילו לכמות פציעות לא הגיונית, מה שגרם לבעיטה עצמה לזוז קדימה וגם לטאצ'-בק להפוך לשווה יותר, כאשר כיום הקבוצות מקבלות את הכדור בעמדה מצוינת, על קו ה-25 יארד שלהן. הפאנטים לעומת זאת, נותרו ללא שינוי משמעותי והחשיבות שלהם, לשני הצדדים, הולכת ועולה. במחזור השלישי, במשחק מול יוסטון, הפאנטר של הפטריוטס, ריאן אלן, פשוט התעלל בהתקפת הטקסאנס ופעם אחר פעם תקע אותה כמעט על הגול ליין.
פאט מקאפיי מאינדיאנפוליס ותומאס מורסטיד מניו אורלינס, שני פאנטרים שמשחקים בקבוצות עם הגנות די גרועות, מובילים את הליגה עם יותר מ-51 יארד בממוצע לכל פאנט ואולי עוזרים לקבוצות שלהם להישאר עם הראש מעל המים. ג'וני הקר, הפאנטר המשעשע של לוס אנג'לס, הכניס 16 פאנטים לתוך קו ה-20 של היריבות העונה, הכי הרבה בליגה ואולי גם לו יש חלק בהצלחה היחסית והדי מפתיעה של הראמס. במקום השני בקטגוריה הזו: ג'ף לוק ממינסוטה, עוד אחד שעוזר להגנה האדירה של הקבוצה שלו להתחיל כמעט כל דרייב ממיקום טוב יותר עבורה. ב"גיים אוף אינצ'ס", כל אינץ' קובע, אבל רבים עדיין מורידים את העיניים מהמסך לרגע כאשר מגיע הדאון הרביעי והזמן להרחיק את הכדור. המלצה: אל תעשו את זה.
דאון רביעי ו-15:
בצה"ל אומרים תמיד ש"אין דבר יותר קבוע מהזמני", אבל ה-NFL מוכיחה דווקא את המשפט ההפוך, לפחות בכל הנוגע לשתי פיינליסטיות ה-NFC מהעונה שעברה. המאזן המשותף של קרוליינה ואריזונה ב-2015 עמד על 4:28 בעונה הסדירה. העונה? 7:3 בינתיים. שתי הקבוצות כבר נאלצו לפנות לקוורטרבקים המשניים שלהן ועבור שתיהן זה לא עבד טוב. הקרדינלס עוד עצרו את הנפילה עם ניצחון בסן פרנסיסקו, אבל עדיין נמצאים במרחק מה מסיאטל, אותה יארחו בעוד שבועיים. הפנת'רס, שיארחו בעצמם את אריזונה בעוד שלושה שבועות למשחק קריטי במיוחד, כבר עם שלושה הפסדים רצופים ולא מוצאים את עצמם. הפסד ביום ראשון בניו אורלינס, שמריחה דם, עשוי לגמור לקרוליינה את העונה עוד לפני שבוע החופש אליו תצא בשבוע הבא. בכל מקרה, נראה שלפחות אחת משתי הקבוצות הללו, אם לא שתיהן, לא יהיו בפלייאוף העונה, מה שמפנה מקום, כמעט כרגיל, לכוחות חדשים בליגה. מי אמר מינסוטה ולא קיבל?