תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 40:42, מקום שישי במערב.
סיימו את העונה: בהפסד 4:1 ל-OKC בסיבוב הראשון.
הסיפור של דאלאס די חוזר על עצמו מאז האליפות ב-2011: בקיץ מארק קיובן מכוון לשמות הגדולים ביותר בשוק החופשי, לא מצליח להשיג אותם, מתעשת מהר, מחתים כל מיני אופציות ב' ו-ג' וריק קרלייל דואג ליצור מזה קבוצת פלייאוף. בקיץ שעבר קיובן כבר הצליח להגיע לסיכום עם השחקן שרצה דיאנדרה ג'ורדן, אך הסנטר האתלטי, שהיה יכול להשתלב נהדר בשיטה של קרלייל כיורש של טייסון צ'נדלר, התחרט ברגע האחרון ונשאר בקליפרס. צ'נדלר עצמו עזב יחד עם מונטה אליס, שותפו לפיק נ' רול הקטלני, ובמקומם קיובן התפשר על גרסת דמדומי הקריירה של דרון וויליאמס, ווס מתיוז שהגיע לאחר ניתוח בגיד האכילס (אחת הפציעות שהכי קשה להתאושש מהן) וזאזה פצ'וליה הסולידי.
קרלייל מצא דרך להפוך גם את מושבת הזקנים והפצועים הזו לקבוצת פלייאוף, הרבה תודות להיחלשות המערב באיזור הביניים. דירק נוביצקי לקח על עצמו קצת יותר בגיל 37, דרון ופצ'וליה היו סבירים, מתיוז התחיל חלש אך מצא את הידית בהמשך העונה, צ'נדלר פארסונס היה טוב כשהיה בריא, ג'יי ג'יי בראה רק משתבח עם השנים ואפילו ריימונד פלטון הנשכח מצא לעצמו תפקיד. סגל עם הרבה חוכמת משחק וניסיון מצא את דרכו למקום העשירי ביעילות התקפית בזכות מיעוט איבודים (12.8, מקום שני בליגה) וריווח טוב. השחקנים של קרלייל התקשו מאוד בריבאונד וסיימו במקום ה-26 גם באחוז ריבאונד ההתקפה (20.6) וגם באחוז הריבאונדים הכללי (48.5), בהגנה לא היה מי שיספק האסל ודאלאס סיימה בין האחרונות גם בחטיפות (6.8 למשחק) וגם בחסימות (3.7).
דאלאס השתחלה למקום השישי בזכות סיום חזק לעונה, בסיבוב הראשון חיכתה לה OKC. זו הייתה אמורה להיות סדרה די חד צדדית, אך פציעות של פארסונס ודרון הפכו אותה לנטולת תחרות לגמרי. איכשהו דאלאס גנבה ניצחון חוץ במשחק השני, אך הובסה בכל ארבעת המשחקים האחרים. האתלטיות והכישרון של הת'אנדר היו הרבה יותר מדי עבור השחקנים של קרלייל, ההגנה לא עמדה בקצב וספגה 117 נקודות ל-100 פוזשנים, ריבאונד ההגנה קרס כש-OKC אספה יותר משליש מההחטאות שלה. זה לא היה נעים לצפייה מהצד של הטקסנים.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: האריסון בארנס (חופשי, מגולדן סטייט), אנדרו בוגוט (בטרייד מגולדן סטייט), סת' קרי וקווינסי אייסי (חופשיים, מסקרמנטו), איי ג'יי האמונס (רוקי, בחירה 46), ג'ונתן גיבסון, דוריאן פיני-סמית', ניקולאס ברוסינו, קייל קולינסוורת', קית' הורנסבי, סי ג'יי וויליאמס וג'אמיל וורני (חוזים לא מובטחים או מובטחים חלקית).
עזבו: צ'נדלר פארסונס (חופשי, לממפיס), זאזה פאצ'וליה וג'בייל מקגי (חופשיים, לגולדן סטייט), ריימונד פלטון (חופשי, לקליפרס), דייויד לי (חופשי, לסן אנטוניו), צ'רלי וילנובה (ללא קבוצה), ג'רמי אוונס (בטרייד לאינדיאנה).
דירק נוביצקי מסתכל סביבו ומבין שהוא נשאר לבד. קובי פרש, דאנקן פרש, גארנט פרש, נוביצקי נשאר אחרון הנפילים שעדיין עומד. הסקורר הגרמני ראוי להיות מוזכר באותה נשימה עם חבורת הפורשים. בעונה החולפת הוא עלה למקום השישי ברשימת קלעי כל הזמנים, הוא פותח את העונה במרחק 509 נקודות מהרף הנדיר של 30 אלף נקודות בקריירה. זו עשויה להיות סיבה מרכזית להחלטה שלו להמשיך, להגיע לנקודת הציון הזו שיכול להיות שהאירופאי הבא שיגיע אליה עדיין לא נולד. לאחר שנתן לקיובן הנחה משמעותית בחוזה הקודם כדי לעזור לו לחזק את הקבוצה, בעל הבית תגמל אותו עם חוזה של 50 מיליון דולר לשנתיים הקרובות.
גם הקיץ קיובן סימן שחקנים בכירים שהוא רוצה בשוק החופשי: חסן וויטסייד ומייק קונלי. גם הפעם הוא לא השיג אותם, לאחר ששניהם חתמו על חוזים חדשים בקבוצות שלהם כבר בימים הראשונים של יולי. גם הפעם קיובן הגיב מהר עם תוכנית ב', כשהיה הראשון לזהות את ההזדמנות שנוצרה במעבר של קווין דוראנט. גולדן סטייט הייתה צריכה להיפטר מהחוזה של אנדרו בוגוט, דאלאס שמחה לקבל את העוגן ההגנתי החכם והמנוסה בחוזה לשנה אחת מבלי לתת דבר בתמורה. קיובן התנפל גם על האריסון בארנס, שהווריירס היו צריכים לוותר על הזכויות עליו כדי להחתים את KD, ונתן לו חוזה מקסימום של 94 מיליון דולר לארבע שנים. הוא העדיף את בארנס על פארסונס השלם יותר אך מועד הרבה יותר לפציעות, שחתם על חוזה דומה בממפיס. כך, דאלאס השיגה שתי צלעות מהחמישייה של סגנית האלופה וקבוצת 73 הניצחונות. הצלעות הפחות אטרקטיביות, כמובן.
גם בהמשך קיובן עבד די מהר כדי להתפנות לתחביב המרכזי שלו הקיץ: טיפוח היריבות עם דונלד טראמפ. לאחר שבשנה שעברה הוא בנה סגל מבוגר מאוד, בו שני שחקני הרוטציה היחידים מתחת לגיל 30 היו פארסונס (27) ומתיוז (29), הפעם קיובן דאג להצעיר את הקבוצה. כדי לגרום לבארנס ובוגוט להרגיש קצת יותר בבית, הוא החתים לשנתיים את סת' קרי, האח של. בחודש האחרון של העונה שעברה בסקרמנטו סת' התחיל לשכנע שהוא לא רק גימיק, ב-11 המשחקים האחרונים של העונה הוא קלע 15.2 נקודות למשחק, עם 2.8 שלשות ב-48.4 אחוזים שהוכיחו שהגנים של אבא דל לא דילגו עליו. קרי ממשיך את כושר הקליעה הזה במשחקי ההכנה, ומאוד יכול להיות שיקבל הזדמנות לשתף פעולה עם בראה ביחידה השנייה, למרות סימני השאלה ההגנתיים של שיתוף פעולה כזה.
תהליך ההצערה המשיך גם בתוך הסגל הקיים, כשקיובן הביע אמון בשחקן השנה השלישית דוויט פאוול והחתים אותו על חוזה של 37 מיליון דולר לארבע שנים. פאוול הוא שחקן פנים דינמי שנהנה במיוחד מהסגנון של קרלייל חובב הפיק נ' רול. הוא חותך לסל בתזמון מצוין, אוהב לקבל מסירות ללוב ופיתח תיאום נהדר עם בראה. הוא העלה במשקל בקיץ כדי להיות מסוגל לשחק גם כסנטר, אם הוא יצליח להתמודד הגנתית עם תפקיד הסנטר הוא יוכל לראות דקות רבות בהרכבי ספסל נמוכים ואיכותיים. שאלת התפקוד של פאוול כסנטר הגנתי היא אחת החשובות של דאלאס לעונה הקרובה.
מה מי מו
חמישייה: דרון וויליאמס, ווס מתיוז, האריסון בארנס, דירק נוביצקי, אנדרו בוגוט.
ספסל: ג'יי ג'יי בראה, דווין האריס, סת' קרי, ג'סטין אנדרסון, קווינסי אייסי, דוויט פאוול, סלאח מג'רי, איי ג'יי האמונס.
מאמן: ריק קרלייל (עונה 15 בליגה, תשיעית בדאלאס).
מועמד לפריצה: ג'סטין אנדרסון. קרי ופאוול הם מועמדים ראויים למשבצת, אך ההימור הבטוח ביותר הוא הצלע השלישית בפרוייקט ההצערה של הספסל. אנדרסון הוא שחקן שנה שנייה שניצל את ההזדמנות שקיבל בסוף העונה הקודמת ובפלייאוף בעקבות הפציעה של פארסונס, השנה קרלייל סומך עליו מספיק כדי להפוך אותו לסמול פורוורד היחיד על הספסל (לפחות עד שיחתים שניים מהנבחנים). מדובר באתלט נהדר שידוע בעבודה הקשה שלו, הפוטנציאל ההגנתי שלו עצום והקליעה מבחוץ ידעה עליות וירידות בתקופתו במכללות. הוא שיפר את סגנון הזריקה שלו, עכשיו נותר לו רק להתמיד בכך. אם יצליח, יוכל להיות רול פלייר אפקטיבי ביחידה השנייה.
מועמד לדעיכה: דרון וויליאמס. קצת לא פייר להכניס למשבצת הזאת שחקן שכבר עבר דעיכה משמעותית, אך דרון התייצב בשנים האחרונות כרכז פותח לגיטימי שמספק כ-14 נקודות ו-6 אסיסטים למשחק. לעונה הנוכחית הוא מגיע לאחר ניתוח שעבר בעקבות פציעה כרונית, הוא עדיין לא כשיר ונכנס לעניינים לאט. היכולת היציבה של בראה והנוכחות של שחקנים כמו קרי ודווין האריס יכולות להוביל לכך שכשדרון כן ייכנס לעניינים, לא יחכו לו 32 הדקות האוטומטיות שהוא התרגל לקבל.
אקס פקטור: האריסון בארנס. הצעירים על הספסל נחמדים, אך העתיד של דאלאס נמצא כרגע, קודם כל, בידיים של בארנס בן ה-24. הפורוורד המסתורי סומן בצעירותו ככוכב NBA עתידי, אך בגולדן סטייט התפתח להיות שחקן משלים חביב. המעבר לדאלאס הוא הזדמנות בשביל בארנס להוכיח שהוא יכול להיות סקורר מוביל. הוא קולע מבחוץ, משחק הפוסט שלו מצוין, הוא יודע להגיע לטבעת והוא למד לתפקד במערכת התקפית משומנת בה צריך לנוע ללא כדור ולחשוב כל הזמן. הוא גם שומר טוב שמפתיע במיוחד ביכולת להסתדר עם שחקני פנים, מה שהופך אותו לפוטנציאל מוצלח לפאוור פורוורד בגרסא הנוכחית של ה-NBA. במובן מסוים הוא יכול להתפתח ליורש של נוביצקי בעמדה שלו, וכבר השנה עשוי להיות השחקן שמתחלק עם דירק בדקות בעמדה 4 לצד הדקות שלו בסמול. אבל בארנס מגיע גם אחרי ההתפרקות בשלושת המשחקים האחרונים של הגמר, בהם קלע 5 מ-32 מהשדה, אפשר לקליבלנד להתעלם ממנו לגמרי ובמובנים רבים עלה לקבוצה שלו באליפות. שחקנים מובילים נמדדים ביכולת להתאושש ממשברים מהסוג הזה, השנה נתחיל לדעת אם לבארנס יש מנטליות של שחקן מוביל שהוא לא חשף עד כה.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: קרלייל שוב מוצא את הדרך הטובה ביותר לנצל את היתרונות ההתקפיים של השחקנים שלו, הפעם הוא בונה שיטה שמשתמשת בגודל ובמשחק הפוסט של שלושת שחקני החוץ הפותחים שלו. הספסל עם בראה, קרי, אנדרסון ופאוול מתברר כאחד המלהיבים בליגה. בארנס קולע 18 נקודות למשחק ונראה כמו עוגן התקפי, בוגוט הוא עוגן הגנתי. דאלאס חוזרת לימי 50 הניצחונות ולמאבק על מקומות 4-5, בפלייאוף הניסיון עושה את שלו בסיבוב הראשון בדרך לסדרה תחרותית מול גולדן סטייט בשני.
תסריט פסימי: דרון, מתיוז ובוגוט נראים זקנים ופצועים רוב העונה, בארנס מבהיר שהוא לא יותר מרול פלייר, הצעירים על הספסל לא משכנעים בכך שהם שחקני רוטציה לגיטימיים. נוביצקי מבין שהקבוצה הזאת חסרת סיכוי, מודיע על פרישה במהלך העונה ומשחקי דאלאס הופכים למסע פרידה בסגנון הלייקרס של שנה שעברה. בקיץ קיובן מגיע להגרלת הלוטרי בפעם השנייה במילניום הנוכחי, כדאי שיתחיל להתרגל.
תחזית: קרלייל הוא אחד המאמנים הטובים ב-NBA ואחת המניות הבטוחות בליגה, עד להודעה חדשה גם נוביצקי. יהיה להם השנה סגל מסקרן לעבוד איתו. יש בסגל הזה די הרבה סימני שאלה, אך זה נכון לרוב הקבוצות במערב ולהן אין מניות בטוחות כמו קרלייל ודירק. זה אמור להספיק לאיזור 45 הניצחונות ומקום 6-8. גם השנה יהיה קשה לדאלאס להתחרות באחת הגדולות בסיבוב הראשון, אך אם תהיה בריאה תוכל לפחות להקשות.