תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 15:67, מקום שני בליגה.
סיימה את העונה: בהפסד 4:2 לאוקלהומה סיטי בחצי גמר המערב, אחרי ניצחון 0:4 על ממפיס בסיבוב הראשון.
קצת מוזר להיזכר בזה עכשיו, אבל הספרס היו אמורים להיות המכשול הכי גדול של גולדן סטייט בדרך לתואר בעונה שעברה. הספרס הציגו אלטרנטיבה סגנונית לווריורס, עם הגנת ברזל (96.6 נקודות ל-100 פוזשנים, מקום ראשון בליגה בקילומטרים) ומשחק איטי (מקום 26 בליגה ב-Pace) כאשר גולת הכותרת היא לא טים דאנקן, לא למרקוס אולדריג' ולא טוני פארקר, אלא קוואי לאונרד, שנתן עונה נהדרת בצד ההתקפי (21.2 נקודות, לא היה רחוק מעונה של 50-40-90) כשבמקביל הוא נועל את תואר שחקן ההגנה של העונה שנה שנייה ברציפות.
הספרס היו נהדרים בעונה הרגילה. בניצחון שלהם על הווריירס במרץ הם הראו שאפשר לעצור את סטף קרי בעזרת חילופים אוטומטיים וסימנו את הדרך לשאר הליגה והם אף היו קרובים לעשות עונה מושלמת בבית (אך הפסידו לווריורס בשבוע האחרון של העונה). הדעה הרווחת בליגה הייתה שהספרס הם האיום הגדול ביותר שיש לליגה להציע מול הווריירס בפלייאוף, אבל אף אחד לא לקח בחשבון את אוקלהומה סיטי. הת'אנדר, שנראו די מבולבלים במשך כל העונה, כתשו את הספרס בחצי גמר המערב עם הרכבים גבוהים ששלטו מתחת לסלים והדיחו את הספרס בסנסציה שקצת נשכחה עם המהפכים האדירים שהגיעו בהמשך הפלייאוף.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: פאו גאסול, דייויד לי, דיונטה מורי (רוקי), דוויין דדמון, ז'אן ליביו שארל (רוקי), ג'ואל אנתוני, ניקולאס לפרוביטולה, ברין פורבס/ריאן ארצ'ידיאקונו/דייויס ברטנס/פטריסיו גארינו (זומנו למחנה האימונים).
עזבו: טים דאנקן (פרש), בוריס דיאו, בובאן מריאנוביץ', קווין מרטין, אנדרה מילר, דייויד ווסט, ראסול באטלר, מאט בונר.
קיץ 2016 יזכר כקיץ בו חילופי הדורות ב-NBA הורגשו במלוא כוחם. אם לא הספיקה הפרישה החצי-מפוארת חצי-מגוחכת של קובי בריאנט או ההשתלטות של קווין דוראנט על השיח, הגיעה הפרישה של טים דאנקן באמצע יולי (בצורה הכי טים-דאנקנית שיש) כדי להזכיר לכולנו שהזמנים אכן משתנים, כמו שבוב דילן אמר פעם. אמנם הייתה תחושה שדאנקן לא יפרוש לעולם (וגרג פופוביץ' אפילו דמע כשדיבר עליו בראיון לתקשורת ימים לאחר הפרישה), אבל הספרס התכוננו לרגע הזה כבר שנים. זו אחת הסיבות שהם החתימו את למרקוס אולדריג' בקיץ שעבר, זו הסיבה שהם נתנו לקוואי לאונרד יותר ויותר אחריות בשנים האחרונות. כל המהלכים הללו נועדו לאלחש את הכאב שבעזיבתו של הביג פונדמנטל.
על-מנת לאלחש עוד טיפה את הכאב הספרס החתימו את פאו גאסול. ההחתמה הזו הייתה דרושה מכיוון שלספרס היה חור בעמדת הסנטר (לא רק בעקבות הפרישה של דאנקן, אלא גם בעקבות עזיבתם של בובאן מריאנוביץ' ודייויד ווסט) אבל לא רק. ההחתמה של גאסול מאפשרת לסן אנטוניו לשחק עם מספר שחקנים שמסוגלים לחפור בפוסט ביעילות (אולדריג' ולאונרד היו שניים מתוך 22 שחקנים בלבד בעונה שעברה שקלעו לפחות נקודה פר פוזשן של פוסט-אפ) ולהמשיך את הקו שהתחיל גרג פופוביץ' בעונה שעברה, קו שכולל משחק איטי יותר (כאמור, הספרס היו אחת הקבוצות ששיחקו הכי לאט בעונה שעברה) עם המון פוסט-אפ (היו הקבוצה עם הכי הרבה פוזשנים של פוסט-אפ בעונה שעברה, חוץ מהניקס, והכי יעילים בתחום, חוץ מאוקלהומה סיטי) ויחסית לספרס, פחות מסירות (ירדו בכל הקטגוריות שקשורות למסירות ואסיסטים ביחס ל-2014/15). הגנתית, לעומת זאת, גאסול (וגם דייויד לי) יתקשה למלא את החלל שדאנקן הותיר אחריו בצבע.
הספרס למעשה הלכו נגד הטרנד של המשחק המהיר ומלא השלשות שסחף את הליגה (הם זרקו רק 18.5 שלשות למשחק בעונה שעברה, מקום 25 בליגה) ושיחקו כדורסל הרבה פחות ספרסי מזה שהתרגלנו אליו בשנים האחרונות. סביר להניח שפופ שינה את הסגנון מתוך הבנה שזה מה שייתן לו את הסיכוי הגדול ביותר לנצח את גולדן סטייט. עם זאת, לא זכינו לראות את התיאוריה הזו עומדת במבחן הפלייאוף ונותר רק לתהות האם בסדרה של הטוב מ-7 הוא יצליח להכתיב את הקצב מול קבוצה יותר כשרונית משלו. ההקרבה הגדולה שהספרס עשו כדי להחתים את גאסול הייתה בוריס דיאו, שהועבר בטרייד ליוטה ובנוסף, הם ראו את דייויד ווסט עורק גם הוא לווריירס. מנגד, הם מקווים שלי יתגלה כאס מהספסל ושאולי אחד השחקנים הצעירים שהצטרפו לסגל (דיונטה מורי, ליביו שארל או לפרוביטולה) יהפכו לנשק משמעותי.
מה מי מו
חמישייה: טוני פארקר, דני גרין, קוואי לאונרד, למרקוס אולדריג', פאו גאסול.
ספסל: מאנו ג'ינובילי, פאטי מילס, דייויד לי, דווין דדמון, קייל אנדרסון, ג'ונתן סימונס, ניקו לפרוביטולה, ז'אן ליביו שארל, ג'ואל אנתוני, דיונטה מורי, ברין פורבס/ריאן ארצ'ידיאקונו/דייויס בטרנס/פטריסיו גארינו/ריאן ריצ'ארדס.
מאמן: גרג פופוביץ' (עונה 20 בליגה, מאזן 485:1089)
מועמד לפריצה: דווין דדמון. הסנטר בן ה-27 מגיע לקבוצתו הרביעית בליגה בארבע עונות. זה לא אמור לבשר טובות, אבל לספרס יש היסטוריה מוכחת של סחיטת לימונדה לא רעה גם מלימונים מפוקפקים. לדדמון יש נתוני פתיחה מצוינים בצד ההגנתי (הגן על הטבעת ב-46% בעונה שעברה באורלנדו, מוטת ידיים של 223 ס"מ, יותר מקארל אנתוני טאונס וקצת פחות מאנתוני דייויס ודיאנדרה ג'ורדן) אולם בצד ההתקפי הוא עדיין מאוד גולמי. במערכת של הספרס, עם כל הכישרון שיהיה מסביבו והמקומות שהתפנו בקו הקדמי, לדדמון יש הזדמנות לא רעה לפרוץ. כדאי לשים לב גם לג'ונתן סימונס שהראה ניצוצות בעונה שעברה, אולם הוא עדיין יהיה מאחורי לאונרד, גרין וקייל אנדרסון ברוטציה כך שיהיה לו טיפה יותר קשה לדפוק סי.ג'יי מקולום.
מועמד לדעיכה: טוני פארקר. פארקר כבר החל את הירידה שלו בעונה שעברה, אולם העונה הדעיכה צפויה להימשך לא רק בגלל ההזדקנות שלו (הילד יהיה בן 35 השנה) אלא גם בגלל המתחרים שלו על עמדת הרכז. פאטי מילס נראה בשל ליותר דקות משמעותיות וגם דיונטה מורי הרוקי עושה סימנים של שחקן שגרג פופוביץ' יהיה חייב לתת לו לשחק. פארקר עדיין יהיה חלק משמעותי מהחמישייה של הספרס, אבל התחרות על העמדה שלו ביחד עם העובדה שצריך להחביא אותו בהגנה כאשר ממול משחקים גארדים איכותיים (ובמערב לכל קבוצת פלייאוף יש לפחות אחד כזה) תביא לדעיכה במעמדו של הצרפתי.
אקס פקטור: היכולת להעמיד הרכב שיתמודד מול גולדן סטייט. הספרס יהיו קבוצה מצוינת בעונה הרגילה, אין לאף אחד ספק בזה, אולם בעונה האמיתית, בה הם צפויים להיפגש מול הווריירס, לא בטוח שיהיו להם תשובות. בעונה שעברה הווריירס ניצחו אותם בשלושה מתוך ארבעה מפגשים בעונה הרגילה, כשבניגוד למסורת שלו, פופ מתייחס לכל המפגשים בשיא הרצינות. הדיווחים שהגיעו במהלך העונה מכיוון הווריירס, לפי זאק לואו, היו שהם לא חוששים ממפגש עם הספרס בפלייאוף מכיוון שהם מרגישים שבסדרה של שבעה משחקים הקצב שלהם יכריע את הדורבנים. התחושה הזו נבעה מהעובדה שהספרס תמיד היו צריכים להחביא מישהו מול הווריירס. טוני פארקר, כאמור, היה מוצב על האריסון בארנס בניסיון להרחיק אותו מהספלאש בראדרס. טים דאנקן שיחק רק 27 דקות מול הווריירס כל העונה כי הוא לא יכול היה לעמוד בקצב שלהם ומאנו ג'ינובילי היה רחוק מהממוצעים העונתיים שלו במשחקים מול אלופת המערב. לפופוביץ' יש עונה שלמה למצוא הרכב שהוא יכול לסמוך עליו מול גולדן סטייט, אולם ללא בוריס דיאו, האולר השוויצרי של הספרס בשנים האחרונות, זו תהיה משימה אפילו יותר קשה, שתשפיע מאוד על היכולת של הספרס להגיע רחוק בפלייאוף.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: קוואי הוא השחקן הראשון מאז האקים אולג'וואן שזוכה ב-MVP ובתואר שחקן ההגנה באותה עונה. למרקוס וגאסול נראים כמו גלגול חדש של תאומי המגדל, הספסל ממשיך להיות מהטובים בליגה והספרס כובשים את המקום הראשון בליגה בזמן שלווריירס יש חבלי לידה. בפלייאוף קוואי משתק את דוראנט, דני גרין מחסל את סטף קרי והספרס עושים סנסציה בגמר המערב בדרך לאליפות שישית של גרג פופוביץ'.
תסריט פסימי: הספרס חוטפים 30 הפרש בערב פתיחת העונה מול הווריירס ומתקשים להתאושש לאורך כל העונה. גאסול ופארקר דועכים במהירות, הצעירים לא מצליחים למלא את החלל, קוואי ולמרקוס לא עומדים בעומס והסגנון של הספרס נראה מיושן בליגה שרק מגבירה את הקצב כל עונה. הספרס מגיעים לפלייאוף בלי יתרון ביתיות ומודחים בסיבוב הראשון.
תחזית: הספרס יהיו, כהרגלם, קבוצת עונה רגילה מצוינת, אך אחרי שנתיים בהן הודחו מוקדם מהפלייאוף למרות שהיו פייבוריטים, יש מקום לתהות האם לספרס יש את היכולת להתמודד עם הקונטנדריות הגדולות של הליגה, גולדן סטייט וקליבלנד, שווה בשווה. 23:59, מקום שני במערב, הדחה בגמר המערב.