תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 47:35
סיימה את העונה: מקום 11 במזרח, מחוץ לפלייאוף עונה רביעית ברציפות.
אחרי שלוש עונות שבהן הפרנצ'ייז התאושש מההריסות שהשאיר אחריו דוויט האוורד, נראה היה בתחילת העונה שעברה שהמג'יק סידרו סוף סוף את הווייז שלהם ועלו על האוטוסטרדה חזרה לרלוונטיות. סקוט סקיילס החליף את ז'ק ווהן בעמדת המאמן כדי לעשות את מה שסקוט סקיילס עושה. סקיילס יצר לעצמו מוניטין בליגה של מאמן קשוח ויסודי שיודע לקחת קבוצה גולמית של צעירים מוכשרים, לשדרג אותה ולהתפתח איתה במשך כמה עונות, עד שהשיטות שלו הופכות למאוסות על השחקנים ועל הפרנצ'ייז והוא מפוטר/מתפטר לפני שהקבוצה מגיעה לשיא שלה. המג'יק היו מוכנים לקנות תסריט כזה בתחילת העונה. הבעיה היא שהתסריט הזה התנקז כולו לעונה אחת.
העונה החלה נהדר מבחינת אורלנדו. בסוף דצמבר הם עמדו על מאזן טוב מאוד של 13:19, אלא שאז דברים החלו להשתבש. הם ניצחו רק שניים מתוך 17 המשחקים הבאים שלהם, ההגנה קרסה (100.3 נקודות ל-100 פוזשנים עד ינואר, 107.4 נקודות ל-100 פוזשנים מינואר. חוץ מהבולס, מדובר בהידרדרות הכי גדולה של איזושהי קבוצה בפרק הזמן הזה) והפלייאוף הפך לאשליה. ואם כל זה לא מספיק, המג'יק היו אחראים כנראה לטרייד הגרוע ביותר של העונה החולפת, עם ההעברה של טוביאס האריס לדטרויט בתמורה לברנדון ג'נינגס וארסן איליאסובה. למזלם, ארון גורדון החל לפרוץ בחצי השני של העונה כדי לתת קורטוב של טעם טוב לעונה חמצמצה מאוד בפלורידה.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: סרג' איבקה, ביסמאק ביומבו, ג'ף גרין, די.ג'יי אוגוסטין, דמיאן רודז, ג'ודי מיקס, סטפן זימרמן (רוקי), ניק ג'ונסון, קווין מרפי, קליף אלכסנדר, ברנדן דוסון, ארינזה אונואקו, סי.ג'יי ווילקוקס (ארבעה מתוך שבעת האחרונים כנראה ינופו לפני תחילת העונה).
הלכו: ויקטור אולדיפו, ארסן איליאסובה, ברנדון ג'נינגס, ג'ייסון סמית', דומנטאס סאבוניס (נבחר בדראפט והועבר), דוויין דדמון, דוין מרבל, שבאז נפייר, אנדרו ניקולסון.
היה ברור שהמג'יק הולכים לעשות שינויים בקיץ אחרי ארבע עונות שבהן הם התבוננו על הפלייאוף מהצד, אולם עדיין הם הצליחו להפתיע הרבה מאוד אנשים עם המהלכים שלהם הקיץ. הטירוף התחיל עם ההתפטרות המפתיעה של סקוט סקיילס כחודש לאחר סיום העונה הרגילה. הסיבה המרכזית להתפטרות הייתה ככל הנראה אי-הסכמה בינו לבין ה-GM רוב האניגן לגבי תפקידו של אלפריד פייטון כרכז העתיד של הפרנצ'ייז. האניגן חושב שפייטון צריך להיות הרכז הפותח ואחת מאבני היסוד של הקבוצה. סקיילס חשב אחרת, והותיר את אוון פורנייה המום.
על המחליף של סקיילס אין צורך לדבר יותר מדי. האניגן פגע בול כשאסף את פרנק ווגל מצידי הכביש לאחר שלארי בירד הותיר אותו שם, אולם לשאר המהלכים שלו דרושה יותר משורה אחת. המהלך הגדול של המג'יק הקיץ היה הטרייד בו הם השיגו את סרג' איבקה מאוקלהומה סיטי. אין עוררין על כך שאיבקה הוא שחקן מוכשר שיכול להשלים את ניקולה ווצ'ביץ' בצורה מצוינת (שני החסרונות הבולטים של ווצ'ביץ' הם ההגנה בפיק-אנד-רול וההגנה בצבע, שני אלמנטים שאיבקה מצטיין בהם), אולם המחיר שהוא שילם בדמות אולדיפו, הבן של ארווידאס סאבוניס ואיליאסובה הוא מחיר יקר מאוד עבור שחקן שמסיים חוזה בקיץ, בטח כשההיסטוריה המודרנית מוכיחה שהמג'יק לא כל כך טובים בלשמור על הכוכבים שלהם כשהם הופכים לשחקנים חופשיים.
אולם האניגן לא עצר שם והמשיך להעמיס על הקו הקדמי שלו מכל הבא ליד, כשהבא בתור היה ביסמאק ביומבו שקיבל חוזה עתק (72 מיליון דולר לארבע עונות) יחסית לשחקן שמעולם לא התקרב לממוצע דו ספרתי בקטגוריה כלשהי. לכאורה, האניגן בנה פה קו קדמי מפלצתי שיהיה קשה מאוד לעשות עליו סל, אבל זה בא על חשבון ווצ'ביץ' והמשך ההתפתחות של ארון גורדון, שהתפקיד האידיאלי עבורו הוא כפאוור פורוורד, ואולי אפילו כסנטר בסיטואציות מסוימות. עד סוף הקיץ האניגן המשיך לבצע מהלכים מוזרים כמו ההחתמה של ג'ף גרין (15 מיליון דולר לעונה) ודי.ג'יי אוגוסטין (29 מיליון לארבע עונות). אין שום סיבה למג'יק להחתים את גרין או את אוגוסטין (בטח לא בסכומים הללו), אבל כנראה שהאניגן מבין שהאדמה תחתיו בוערת. אחרי שני מאמנים שהלכו הביתה בזמן כהונתו, עוד עונה כושלת והראש הבא שיהיה על הגיליוטינה יהיה שלו.
מה מי מו
חמישייה: אלפריד פייטון, אוון פורנייה, מריו הזוניה/ארון גורדון, סרג' איבקה, ניקולה ווצ'ביץ'
ספסל: מריו הזוניה/ארון גורדון, ביסמאק ביומבו, די.ג'יי אוגוסטין, ג'ף גרין, סי.ג'יי ווטסון, ג'ודי מיקס, סי.ג'יי ווילקוקס, דמיאן רודז, ניק ג'ונסון/קליף אלכסנדר/ברנדן דוסון/ארינזה אונואקו/סטפן זימרמן/קווין מרפי
מאמן: פרנק ווגל (עונה שישית כמאמן ראשי, עונה ראשונה באורלנדו)
מועמד לפריצה: מריו הזוניה. זו רמאות לבחור שחקן בעונתו השנייה לקטגוריה הזו, אבל הזוניה הוא ברירת המחדל ברוסטר של המג'יק. ארון גורדון פרץ כבר בעונה שעברה, הקו הקדמי עמוס מדי בשביל שמישהו יפרוץ שם והזוניה הולך להיות המרוויח הגדול מהעזיבה של אולדיפו. יש סימני שאלה גדולים סביב האיבודים שלו וההגנה שלו (בטח כשהוא משחק תחת מאמן הגנתי כמו ווגל), אבל האתלטיות שלו בשילוב עם היכולת שלו ליצור מצבי קליעה לעצמו אמורים להבטיח לו מספיק דקות על המגרש שהוא ינצל כדי לשדרג את המספרים שלו מהעונה שעברה. חייבים לסייג ולומר שהפריצה הזו תלויה בשאלה כמה פרנק ווגל יאמץ את ההרכב שבו ארון גורדון משחק כפאוור פורוורד, אחרת גורדון ישחק יותר דקות לצד איבקה/ווצ'ביץ'/ביומבו ואלו יהיו דקות על חשבונו של הזוניה (בראיון לאחרונה ווגל נשמע נלהב לגבי האופציה הזו, לאור הפוטנציאל ההגנתי הגלום בה בשל האורך של ההרכב עם גורדון כסמול-פורוורד), וזה כבר מתקשר לקטגוריה הבאה.
מועמד לדעיכה: ניקולה ווצ'ביץ' ג'ף גרין הוא הבחירה המובנת מאליה, אבל גם ווצ'ביץ' נמצא בסיטואציה לא פשוטה, בה מי שאמור להיות המחליף שלו (ביומבו) מרוויח יותר ממנו. בנוסף, איבקה אמור לקבל תפקיד מרכזי בחמישייה, ג'ף גרין כבר לא אפקטיבי כסמול-פורוורד וארון גורדון, כאמור, צפוי לקבל דקות כפאוור פורוורד גם כן. יש רק 96 דקות שאפשר לחלק בין עמדת הפאוור-פורוורד והסנטר, ונראה שווגל יצטרך להקריב כאן מישהו. ווצ'ביץ', עם ההגנה הרעועה שלו, עלול להיות זה שישלם את המחיר על ההחתמות של המג'יק בקיץ.
אקס פקטור: ההתקדמות של אלפריד פייטון ההתפטרות של סקיילס והוויתור על אולדיפו למעשה אומרים שהמג'יק שמים את כל הז'יטונים שלהם על פייטון ועל כך שהוא יוכל להפוך לרכז שהופך את השחקנים שלצידו לטובים יותר. בעונה שעברה זה לא כל כך הצליח ופייטון לא השפיע על הקבוצה (למג'יק היה את אותו Net Rating איתו על המגרש ובלעדיו), בעיקר בגלל הקליעה הבעייתית שלו (32.6% בלבד מהשלוש) שנטרלה את יכולת החדירה הנהדרת שלו. העונה הציפיות כבר גדולות יותר, בטח כשהוא נתפס כסיבה שהביאה להתפטרות של סקיילס, והיכולת שלו לעמוד בהן תכריע לא רק אם המג'יק יהיו חלק מהפלייאוף או לא, אלא גם את העתיד של רוב האניגן בפרנצ'ייז.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: ווגל משדרג את ההגנה, איבקה מראה לכולם שווסטברוק ודוראנט רק עיכבו אותו, גורדון ופורנייה ממשיכים לככב והאניגן טווה טרייד שמשחרר את הפקק בקו הקדמי כשווצ'ביץ' עובר לטורונטו בתמורה לטרנס רוס ובחירת דראפט. אלפריד פייטון מנהל את ההצגה כמו פייטון מנינג בשיאו והמג'יק שוברים בצרות של ארבע עונות וחוזרים לפלייאוף מהמקום החמישי, שם הם מודחים בכבוד בסיבוב הראשון.
תסריט פסימי: העומס בקו הקדמי גורם למרמור של כל הנפשות המעורבות, ארון גורדון הולך צעד אחורה, פורנייה לא מסתדר עם ווגל, פייטון נראה כמו פייטון מנינג בשפל שלו ונראה יותר ויותר כמו גרסה נמוכה יותר של מייקל קרטר וויליאמס. העונה מסתיימת עם תבוסה לדטרויט בבית כשטוביאס האריס קולע 40 נקודות, איבקה אומר שאין סיכוי שהוא חותם על חוזה חדש בקבוצה, המג'יק שוב יוצאים לחופשה מוקדמת ורוב האניגן הופך לפרסונה נון-גראטה בעיר.
תחזית: הקו הקדמי מלא בכישרון, אבל עמוס ולא בטוח שפרנק ווגל יצליח למצוא את הנוסחא לפתור את הפלונטר, ואילו הקו האחורי נראה בעייתי הרבה יותר עם הסתמכות היתר על פייטון והרוטציה הדלילה. יש קבוצות בשלות שמגיבות לחילופי מאמנים בהשתדרגות חסרת תקדים. שיקגו בעונתו הראשונה של טום ת'יבודו הייתה כזו, מינסוטה של העונה הזו מאיימת להיות כזו. בזכות כל הכישרון שיש להם בסגל, אורלנדו עלולה להיות קבוצה כזו, אבל עם כל השינויים הפרסונליים שהם עברו והלחץ שבו המועדון נמצא לחזור לפלייאוף, זה לא יספיק. 41:41, מקום תשיעי במזרח.