תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 26:56, מקום שני במזרח ורביעי בליגה
סיימו את העונה: בהפסד 4:2 לקליבלנד בגמר המזרח, לאחר ניצחונות של 3:4 על אינדיאנה בסיבוב הראשון ועל מיאמי בסיבוב השני
לפני 20 שנה דיוויד סטרן צירף ל-NBA, לראשונה ונכון לעכשיו גם לאחרונה, קבוצות מחוץ לארצות הברית. ונקובר וטורונטו הקנדיות זכו בכבוד. הפרויקט של ונקובר כשל ולאחר שנים ספורות המועדון עבר לממפיס, טורונטו שרדה, אך התקשתה להותיר חותם בליגה הטובה בעולם וכשכבר היו לה כוכבים כמו וינס קרטר וכריס בוש, הם עזבו מהר. עד לשנה האחרונה. המועדון, שב-20 העונות הראשונות שלו לא הגיע ל-50 ניצחונות ולקח רק סדרת פלייאוף אחת, סיים את העונה ה-21 עם 56 ניצחונות, המאזן הרביעי בטיבו בליגה וניצח שתי סדרות פלייאוף, לפני שמתח קצת את האלופה שבדרך בגמר האזורי. זו הייתה עונה היסטורית בכל קנה מידה.
טורונטו הצליחה קודם כל בזכות ההתקפה, שהתבססה על שני הגארדים הסקוררים, קייל לאורי (21.2 נקודות למשחק) ודמאר דרוזן (23.5). המאמן דווין קייסי הבין שיש לו שני קלעים שאוהבים את הכדור ביד ובנה סביבם התקפה לא אסתטית, אך מאוד יעילה. טורונטו סיימה חמישית בליגה ביעילות התקפית (107 נקודות ל-100 פוזשנים), למרות שהייתה אחרונה בנתון של אחוז סלים מאסיסטים (51.1). היכולת לקלוע באחוזים סבירים מבידודים, אפשר לראפטורס להימנע מאיבודים וצמד הגארדים הרבה להגיע לקו העונשין והפך את טורונטו לאחת מהמובילות בליגה בתחום, מה שעוד תרם ליעילות ההתקפית. ההגנה הייתה פחות טובה ודורגה במקום ה-11 בליגה. היא התבססה על שמירה טובה על הצבע, על חשבון הגנת השלשות. ההרכב ההגנתי הטוב ביותר כלל את יחידת הספסל הקטלנית של קורי ג'וזף, טרנס רוס, פטריק פטרסון וביסמאק ביומבו. חמישייה שכללה את הארבעה האלה ואת לאורי, הייתה הרביעית ביעילותה בכל הליגה, בעוד הארבעה האלה ודרוזן יצרו את החמישייה השביעית ביעילותה.
הפלייאוף היה רכבת הרים, שכללה שני ניצחונות במשחק 7. טורונטו הגיעה לגמר האזורי למרות שההתקפה שלה קרסה וההגנה נחלשה. בסיבוב הראשון, אינדיאנה עצרה את לאורי ודרוזן, אז טורונטו קיבלה תפוקה מהסנטר יונאס ולנצ'יונאס ומהספסל היעיל. בסיבוב השני, הראפטורס איבדו את ולנצ'יונאס (כשבמקביל מיאמי איבדה את חסן וויטסייד), אך לאורי התעורר בזמן והסנטר המחליף ביומבו סיפק הצגה גדולה במשחק 7. במשחקים הראשונים של גמר המזרח, קליבלנד נראתה גדולה על טורונטו, אך בקנדה החבורה של קייסי ניצחה את שני המשחקים הראשונים בזכות עוד הצגות של לאורי, דרוזן וביומבו (כולל משחק של 26 ריבאונדים ו-4 גגות). קליבלנד סגרה את הסדרה עם שני ניצחונות קלים, אך פלייאוף שהחל עם תחושה חמוצה והרגשה שייגמר בעוד הפסד בסיבוב הראשון, הפך לרגע השיא של המועדון, שנותן הרבה תקווה לעתיד.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: יאקוב פלטל (רוקי, בחירה 9), פסקל סיאקם (רוקי, בחירה 27), ג'ארד סאלינג'ר (חופשי, מבוסטון), ג'ארוד יוטוף ופרד ואן וליט (רוקיס, לא נבחרו בדראפט), אי ג'יי סינגלר, בריידי הייסליפ, דרו קרופורד ויאניק מוריירה (חוזים לא מובטחים או מובטחים חלקים למחנה האימונים)
עזבו: ביסמאק ביומבו (חופשי, לאורלנדו), לואיס סקולה (חופשי, לברוקלין), ג'יימס ג'ונסון (חופשי, למיאמי), ג'ייסון תומפסון (עבר לליגה הסינית)
המטרה העיקרית של מסאיי יוג'ירי, נשיא הקבוצה לענייני כדורסל ומקבל ההחלטות המרכזי, הייתה לשמור על הקבוצה הגדולה בתולדות קנדה בעינה. לאחר טראומות העבר, עם עזיבות הכוכבים, היכולת ליצור המשכיות הייתה השלב ההכרחי הבא בביסוס טורונטו כקבוצת צמרת לגיטימית. באופן ספציפי, המטרה של יוג'ירי הייתה להחתים מחדש את דרוזן, שהפך לשחקן חופשי בקיץ. הוא הצליח, דרוזן חתם על חוזה של 139 מיליון דולר לחמש שנים. למרות פלייאוף מאכזב יחסית, אין ספק שדרוזן הוא שחקן מפתח, הפנים של המועדון יחד עם לאורי. להשאיר אותו עם חוזה אסטרונומי זה לא משהו שצריך לחשוב עליו פעמיים.
אם ליוג'ירי הייתה תקווה להצליח להשאיר גם את השחקן החופשי המשמעותי השני שלו, ביסמאק ביומבו, הפלייאוף הנפלא של הקונגולזי חיסל כל סיכוי לכך. הפלופ לשעבר הוא עכשיו עוגן הגנתי בהתהוות, הוא יקבל מאורלנדו 68 מיליון דולר בארבע השנים הקרובות. פרט אליו עזבו גם לואיס סקולה הוותיק, שהיה הפאוור פורוורד הפותח בעונה הרגילה ונעלם מהרוטציה עם התקדמות הפלייאוף וג'יימס ג'ונסון, שהרבה לשחק כפאוור פורוורד בגרסה הייחודית שלו לסטרץ' 4.
אל מול שלושת שחקני הרוטציה המוכחים שעזבו, רק אחד הצטרף: ג'ארד סאלינג'ר הפך למיותר בבוסטון וחתם לעונה אחת על ה-MLE (מעל 5 מיליון דולר), מחיר מציאה עבור הראפטורס. סאלי הוא פוטנציאל לא ממומש של שחקן התקפה איכותי, עם יכולת לקלוע גם מבפנים וגם מבחוץ. קייסי הודיע בשלב מוקדם בקיץ שהוא בונה עליו כפאוור פורוורד הפותח. מצד אחד, הוא מזכיר ביכולות שלו את סקולה, מה שיעזור לקייסי לשמור על חמישייה דומה לזו של העונה שעברה. מצד שני, מהר מאוד קייסי הבין שבפלייאוף לא ניתן לשחק עם שני שחקנים כבדים ביחד והכניס לחמישייה את פטרסון הנייד. יכול להיות שהוא מעדיף לשמור את פטרסון כחלק מחבורת הספסל העליזה.
על שאר הדקות שיתפנו בעמדות הפנים ייאבקו הרבה שחקנים צעירים. ליוג'ירי הייתה הבחירה התשיעית בדראפט האחרון, זכר לטרייד עם הניקס על אנדראה ברניאני והוא השתמש בה כדי להביא את הסנטר האוסטרי יאקוב פלטל. מדובר בסנטר עם יכולות מגוונות ומעט חסרונות, שאם לא יתברר כשברירי מדי ל-NBA בעונתו הראשונה, עשוי לתפוס את עמדת הסנטר המחליף. מי שעוד עשויים לקבל דקות אם ירשימו הם הסנטר הברזילאי הדינמי לוקאס נוגיירה, שעד כה לא קיבל צ'אנס ב-NBA למרות פוטנציאל מעניין, הבחירה ה-27 פסקל סיאקם, שהיה מכונת דאבל-דאבל בעונה האחרונה שלו בקולג', ג'ארוד יוטוף המסקרן שסיפק במכללות שילוב נדיר בין 2 שלשות ל-2.5 גגות ואולי אפילו ברונו קבוקלו, שלאף אחד עדיין אין מושג למה הוא מסוגל. שלושת האחרונים הם פורוורדים, שעשויים להשתחל לרוטציה אם קייסי ינסה את פטרסון כסנטר.
מה מי מו
חמישייה: קייל לאורי, דמאר דרוזן, דמארה קארול, ג'ארד סאלינג'ר, יונאס ולנצ'יונאס
ספסל: קורי ג'וזף, דלון רייט/פרד ואן וליט, נורמן פאוול, טרנס רוס, ברונו קבוקלו, ג'ארוד יוטוף, פסקל סיאקם, פטריק פטרסון, יאקוב פלטל, לוקאס נוגיירה
מאמן: דווין קייסי (עונה שמינית כמאמן ראשי, שישית בטורונטו)
מועמד לפריצה: נורמן פאוול. הגארד הרוקי מיעט לשחק רוב העונה שעברה, אך סיים אותה חזק, עם ממוצעים של 14.8 נקודות עם 2.2 שלשות למשחק ב-52 אחוזים ב-14 המשחקים האחרונים. הוא המשיך לקבל קרדיט בפלייאוף ובסיבוב הראשון מול אינדיאנה היה לו חלק חשוב בניצחונות במשחקים 5 ו-7. הוא נבחר באמצע הסיבוב השני לפני שנה, על תקן אתלט אנרגטי עם ידיים לא נגמרות, סיומת נהדרת בצבע ופוטנציאל להיות שומר מציק, אך בלי קליעה מבחוץ ובלי יכולות ניהול משחק. אם אחוזי השלשות מעידים על שדרוג אמיתי בתחום (הוא המשיך לקלוע נהדר גם בליגת הקיץ), מדובר בשחקן אחר לגמרי עם פוטנציאל להיות שוטינג גארד ברמה גבוהה ב-NBA. הוא בהחלט יכול למצוא את עצמו ברוטציה של קייסי.
מועמד לדעיכה: טרנס רוס. אם פאוול ייכנס לרוטציה, זה כנראה יהיה על חשבון רוס. הקלע המחונן אמנם לקח חלק ביחידת הספסל הקטלנית, אבל נחשב לחוליה הפחות חשובה בתוכה ולא הצליח לשכנע בארבע שנותיו בליגה שהוא יותר ממומחה שלשות (וגם לא מהבכירים בתחום, לא הגיע ל-40 אחוזים באף עונה) עם הגנה סבירה. הוא אמור לספק פחות או יותר את אותו הדבר גם בשנים הבאות, אך מספיק ששחקן כנף אחד יבצע קפיצת מדרגה כדי שהוא יירד שלב אחד למטה בהיררכיה, אל האזור בו דקות קבועות אינן מובנות מאליהן. יוג'ירי עשה הרבה דברים טובים בטורונטו, עושה רושם שלתת לרוס 10 מיליון דולר לעונה לא היה אחד מהם.
אקס פקטור: דמארה קארול. לקנדים לא הייתה אפשרות להתחזק בקיץ, אז הם מקווים שהשדרוג יבוא מהרכש המרכזי של הקיץ הקודם. קארול הגיע לאחר שנתיים נהדרות באטלנטה בהן נראה כמו הרול פלייר המושלם: שומר נהדר, קולע טוב מבחוץ, נע ללא כדור, לוקח ריבאונדים, לא מאבד כמעט בכלל. זה הספיק ליוג'ירי כדי לתת לו חוזה של 60 מיליון דולר ל-4 שנים, סכום שנראה גבוה בימים הרחוקים של 2015. אבל בעונה הראשונה שלו בטורונטו, קארול בקושי שיחק, הוא עבר ניתוח ברך במהלכה וגם כשחזר היה רחוק משיאו. העובדה שהראפטורס עשו עונה היסטורית למרות שלא קיבלו כמעט כלום מאחד השחקנים הבכירים בקבוצה נותנת תקווה לכך שיש להם לאן להתקדם. לשם כך, קארול יצטרך להיות בריא ובפורמה של אטלנטה.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: לאורי ודרוזן נראים כמו בעונה הרגילה ולא כמו בפלייאוף, קארול בריא מתברר כשדרוג חשוב, סאלי משכיח את סקולה, פלטל משכיח את ביומבו, פאוול משכיח את רוס. יותר מ-60 ניצחונות בעונה הרגילה והפעם, גם הפלייאוף זורם בשני הסיבובים הראשונים. בשחזור גמר המזרח קארול מוכיח שכשהוא בריא הוא מסוגל להקשות על לברון ולאורי משתלט על משחק 7.
תסריט פסימי: לאורי מתברר כאחד מהשחקנים האלה שלא שורדים טוב את המעבר לעשור הרביעי, קארול לא מתאושש מהפציעות, סאלי לא יעיל והצעירים לא בשלים כך שוולנצ'יונאס ופטרסון הם שחקני הפנים הלגיטימיים היחידים בסגל. החגיגה הקנדית מתחילה להיגמר עם כ-45 ניצחונות וחזרה להפסדים בסיבוב ראשון.
תחזית: בדומה לבוסטון אך מסיבות אחרות, טורונטו משכנעת יותר כקבוצת עונה רגילה מאשר כקבוצת פלייאוף. במקרה של הראפטורס, הסגנון ההתקפי עובד הרבה פחות טוב מול הגנות מוכנות ושופטים שפחות נוטים לשרוק. לכן טורונטו תוכל לשחזר עונה סביב 55 ניצחונות, אך יהיה לה הרבה יותר קשה לשחזר את ההגעה לגמר האזורי, כשיש כמה קבוצות מאיימות יותר במזרח השנה. אם צריך להמר, אז הנסיון שצברה יעזור לה להגיע לסיבוב שני, לא יותר.