בווידאו: אוהדי הפועל באר שבע שרים ברחובות מילאנו
עבור הרבה אוהדי הפועל באר שבע, משחק ההישארות מול מכבי נתניה ברביעי במאי 2013 הוא אולי נקודת המפנה של המועדון. אלא שאלונה ברקת זוכרת את היום הזה קצת אחרת, וכמה סמלי שהדרך לדמעות האושר של האליפות בעונה שעברה עברה עם דמעות של לחץ וחרדה, עליהם היא מספרת לראשונה.
"באותו יום של המשחק בנתניה הייתי בבר מצווה בכפר שמריהו, וממש שמחתי שיש לי עיסוק להעביר איתו את הזמן", היא מספרת. "פתאום באו אליי שני אנשים ואמרו לי 'אלונה, את כזו תמימה. הקבוצות שמתחרות איתך על ההישארות ישיגו את התיקו, הקבוצות נגדן לא יתאמצו, ואני נכנסתי לסטרס מטורף".
"הגעתי הביתה, נדמה לי ב-15.00, והבכור שלי גיא שואל: 'אמא, מתי יוצאים למשחק?' אמרתי לו: 'מה זאת אומרת? אתם לא באים!', ונכנסתי לחדר. עליתי במדרגות, תומר ויהונתן הבנים שמעו אותי, וישר שאלו: מתי מתארגנים למשחק. אמרתי גם להם: 'אתם לא באים', ונכנסתי לחדר".
"הם הלכו לאבא שלהם ושאלו: מה זאת אומרת לא באים? בעלי ניגש אליי ואמרתי לו 'תקשיב, אין לי אנרגיות עכשיו לטפל בשלושה ילדים אם יקרו דברים לא טובים. אני לא יכולה. אני צריכה גם עוצמות נפש בשבילי וגם לטפל בצוות מקצועי, בשחקנים, באוהדים. לא רוצה'".
"נכנסתי לאמבטיה והתחלתי לבכות. פשוט ישבתי ובכיתי. אמרתי 'אלוקים, למה אתה עושה לי את זה? למה אתה עושה את זה להם? תראה לאיזו סיטואציה הגענו. הבן הבכור שלי גיא נכנס אליי לאמבטיה ואמר: 'אמא, אנחנו משפחה אחת, גם אם הרע מכל יקרה, אנחנו ביחד. אנחנו נבנה את עצמנו שוב. לא קרה כלום'.
"אני מספרת לך את זה עכשיו ויש לי צמרמורת, כאילו זה קרה היום. זה קטע נורא קשה בתור אמא. הם באו איתי כמובן בסוף ואני ישבתי עם האוהדים, שכל הזמן אמרו לי 'אלונה, תראי שיהיה בסדר', וחיבקו אותי. תבינו את הסיטואציה. אני בעלים של המועדון ואתה מקבל כל כך הרבה עוצמות נפש מהאוהדים שלך. זה מחזק ברמות שאתם לא מבינים. הובלנו 0:2, והבן שלי שואל נו, אפשר לשמוח? אמרתי לו לא. גם ב-0:3 לא נרגעתי. רק בדקה ה-87 ניגש אליי הבן שלי ואמר: 'די, נו, אפשר כבר לחגוג'. אלו רגעים שגרמו לי להבין כמה החיבור הוא אבסולוטי. גם ברגעי האושר כמו סן סירו ואולימפיאקוס, וגם ברגעים קשים כמו גמר הגביע בו הובסנו 6:2".
הסיפור הזה הוא דוגמה כואבת למהפכת ברקת בהפועל באר שבע ובכדורגל הישראלי. כל הדרך להיבחר על ידי וואלה! ספורט כאשת השנה בספורט המקומי. נכון, היו לנו מדליות, היו גם שיאים, אבל היכולת להפוך מועדון מוכה ומפסיד כמו הפועל באר שבע למועדון שלוקח אליפות על הראש של אחת הקבוצות הכי עוצמתיות שהיו בכדורגל הישראלי, מכבי תל אביב של קרויף וגולדהאר, היא הרבה יותר משיא ספורטיבי. היא מהפכה תרבותית וחברתית.
כדי להבין עד כמה זה מעבר לספורט, צריך להקשיב לתשובה של ברקת לשאלה מהי נקודת המפנה של המועדון בתקופתך? גם שם היא לא מכוונת לשחקן רכש מסוים או מאמן ספציפי. נכון, ברקת שופכת הרבה כסף בדרך להצלחה הזו נתון שאסור לשכוח. אבל הבסיס הוא הקהילה. בלי קהילה בריאה, לא משנה איזה אוליגרך יבוא זה לא יעזור.
"מהי נקודת המפנה?", היא חושבת, "אולי גמר הגביע בו הובסנו מול מכבי תל אביב. שבועיים שלמים אף אחד בעיר לא עשה כלום חוץ מלדבר ולחיות את הגמר, ובסיום היו תחושות קשות. אתה רואה ילדים בוכים, כולל הילדים שלי, וזו הייתה חוויה מאוד קשה עבורם. לראות קהל שחוטף מכה ספורטיבית לא פשוטה בחלקו קם והולך ובחלקו בוכה את הכאב אבל נשאר למחוא כפיים זה חיבוק מדהים. זה חיבוק שגרם לנו להיכנס לחדר הישיבות למחרת בבוקר ולתכנן את העונה הבאה".
העונה הבאה הסתיימה באליפות ואת מסיימת שנה חלומית מבחינתך, כולל ניצחון בסן סירו.
"זו שנה של המועדון ולא אישית שלי. האווירה הזו עליה אני מדברת התחילה הרבה לפני נתניה. בתובנה שהקהל שלנו הגיע אליה איזה סוג של מועדון הוא רוצה ובאיזו אווירה הוא רוצה לחיות. כשיש סינרגיה כזו מגיעה בסוף ההצלחה".
איך שינית קהל שנחשב כל כך בעייתי?
"זה תהליך. הם קיבלו החלטה שהם רוצים לחיות במקום ובאווירה אחרת. אפשר לראות אצלנו משפחות במגרש. אי אפשר להביא אותם לאצטדיון כדורגל אם האווירה היא לא כזו. אם אני רוצה להביא סבתות וילדים ומשפחות במגרש, זו הדרך היחידה. אני לא מכירה דרך אחרת. אחרי החמצת הפנדל של מהראן ראדי נגד סלטיק כולם קראו לו ועודדו. הוא היה עצוב מאוד. כשאתה רואה את הצער של מהראן ומנגד אצטדיון שלם מריע לשחקן, זה מראה שדברים נעשים אחרת".
כשלקחת את הקבוצה, כיוונת לפסגות האלה?
"חשבתי שזה ייקח לי פחות זמן. אתה חולם תמיד להיות מספר אחד. לקחנו מועדון עם המון היסטוריה וידענו שהפוטנציאל קיים, אבל מבחינתנו מה שהיה מדהים זה שהמועדון איפשר לנו להביא את התובנות שלנו. לא בכל מועדון מאפשרים לך את זה. גם אם רציתי לעשות דברים בזמן יותר קצר, כנראה שיש תהליכים שאי אפשר לקצר".
כאוהדת כדורגל צעירה, היה לך תמיד רגש לבית"ר ירושלים. את חושבת שתהליך כזה ניתן לעשות גם שם עוד מקום שנראה בלתי אפשרי?
"אני לא יודעת מה נעשה בבית"ר, אבל אני מאמינה שבכל מקום אפשר לעשות הכל".
ברקת הפכה את באר שבע לתשובה הישראלית למכבי תל אביב, והדוגמה הכי טובה לכך היא הבחירה שלה במנכ"ל אסי רחמים. למי שלא זוכר, רחמים היה בכלל מאמן שוערים בבאר שבע, אבל דווקא לו הוצע התפקיד הניהולי הבכיר. אותו רחמים, אגב, חזר לאצטדיון בחיפה אחרי שכבר יצא ממנו בתום ההפסד האחרון למכבי חיפה, רק כי מספר אוהדים התקשרו אליו וסיפרו לו שנתקעו בדרך. "נכון, אסי היה רק מאמן שוערים, אבל הסתכלתי מהצד והאמנתי שיש לו תכונות מתאימות לתפקיד. הוא גדל לתפקיד, למרות שבהתחלה הוא לא רצה בו בכלל. אסי מדבר תמיד באותו טון גם בשיא הלחץ וגם בשיא הרוגע. יש לו סבלנות אין קץ", אומרת ברקת.
וזה מסר למכבי תל אביב? מסר שאפשר לעשות את אותם הישגים גם עם ישראלים?
"אין לי שום מסר להעביר. כל אחד צריך לבחור את הדברים שהכי מתאימים לו. מכבי תל אביב עושה דברים מדהימים בפלטפורמה שלה ואנחנו עושים דברים שאנחנו מאמינים בהם. זה הדבר שהכי נכון להפועל באר שבע".
את מדברת על התבנית הזו. זו אחת הסיבות שלא הבאת כוכב בסדר גודל כמו הוגו אלמיידה? נראה שגם בגזרת הזרים אתם לא ששים להביא שמות שיאדירו את שם המועדון.
"אנחנו מביאים את השחקנים שמתאימים מקצועית. לגבי אלמיידה, בסוף חשבנו שמקצועית יש לנו שחקנים אחרים שיותר מתאימים. לפני כל שחקן שאנחנו מביאים, אנחנו עוקבים אחריו המון. יש לנו סקאוט בשם דודו עזריה. המאמן אומר לו מה הצרכים המקצועיים והוא מביא אופציות. אז יש סיעור מוחות. ואם יהיה שם גדול שיתאים, זה לא שלא נביא אותו. אבל הוא חייב להתאים בדיוק לצרכים של המועדון".
אחת התוצאות של המהפכה הזו היא הילדים שבוחרים לאהוד היום את באר שבע. אם בעבר זו הייתה בעיקר אופציה לבני העיר, היום באר שבע בדרך להיות בית"ר של פעם: קבוצה שההצלחה שלה סוחפת הזדהות ורגש מאנשים בכל הארץ. "אני יכולה להגיד לך שמתוך 12 אלף מנויים, יותר מרבע לא באים מבאר שבע", היא מספרת. "בכיתה של הבן של גיסי ברמת החייל יש ארבעה אוהדים של הפועל באר שבע. וזה בצפון תל אביב, כן?".
"באחת הטיסות לאירופה סיפר לי אבא מסוים שהוא גר בנהריה ואוהד מכבי תל אביב, אבל הילדים הקטנים שלו אוהדי הפועל באר שבע. אז הם הדביקו אותו. אנחנו נוגעים בהרבה אנשים. ספורט הוא כלי שדרכו אפשר לעשות דברים מופלאים ולחבר בין אוכלוסיות שאין סיכוי שיתחברו אחרת. אם ראית מה קרה באליפות שלנו, זו הייתה שמחה של כל כך הרבה אנשים בישראל שהם לא אוהדי הפועל באר שבע".
לא חוששת שהקונצנזוס הזה ייסדק בקרוב?
"החובה שלנו היא לשמור על ה-DNA שלנו. כי אז זה לא ייצור אנטגוניזם. עשינו סקר שוק והתוצאות היו מדהימות. שאלנו מי הקבוצה השנייה שאתה רוצה שתיקח אליפות אחרי הקבוצה שאתה אוהד -35 אחוזים ענו באר שבע. השאלה השנייה והיותר מעניינת הייתה - איזו קבוצה מעוררת בך דחייה? והתשובה הממוצעת לגבי באר שבע הייתה 0 אחוז. אתה מבין איזה מדהים זה?".
כשפרסמנו שג'ורדי קרויף נפגש עם ג'ון אוגו, לא בחרת לשבור את הכלים ולהסתכל על הדברים מלמטה. זה קשור?
"אני מכירה את ג'ורדי טוב. אני לא חושבת שדובר שם על הצעה".
כך גם נהגת בתקריות עם הורי בוזגלו ושהר. כל האוהדים התחממו, הפרשנים קראו לך להעניש, אבל את שתקת.
"גם במקרה של מאור וגם של בן - מדובר בילדים מופלאים. אני לא צריכה לרצות אף אחד. זה לא המוטו שלי. ידעתי שבסוף מדובר בילדים מופלאים. זה לא נותן לי כלום להיכנס לאנרגיות כאלו ואחרות. בזמן שאבא של בוזגלו דיבר ביום של משחק, כולנו היינו מרוכזים במשחק מול אולימפיאקוס. אני שמחה שהצוות המקצועי והניהולי שלי התנהלו ככה והאמינו בדבר הזה".
בגלל זה היה חשוב לך להוציא הודעה שתגן על בוזגלו, אחרי שהקהל קילל אותו?
"גם אם יש חילוקי דעות, הם לא צריכים לבוא למגרש. הבנתי מאיפה המחאה של הקהל הגיעה, אבל בתוך הבית שלנו אנחנו ביחד. וגם את הדבר הזה נעבור ביחד".
את מכירה מקרוב את בתיה שהר ויעקב בוזגלו - מה את חושבת תופעת ההורים שמתערבים?
"כל הורה אוהב את הבן שלו ודואג לבן שלו. יש לי מערכת יחסים מצוינת עם יעקב בוזגלו וגם עם בתיה שהר. אני בטוחה שהם אמרו את מה שהם אמרו ממקום של כאב".
יש הרבה ביקורות על זה שהפכתם למועדון של שחקנים של הסוכן דודו דהאן. שלשחקנים שלו יותר סיכוי.
"אני חושבת שמי שמסתכל על הפועל באר שבע ולא מגיע למסקנה שהכל נעשה בצורה מקצועית גרידא, חוטא לאמת. צר לי העל האופן שזה מוצג. הצוות המקצועי מוכיח שהוא בוחר את הבחירות הכי מקצועיות. לא מסתכלים מי הסוכן, מסתכלים מי השחקן. נוצרת סטיגמה ולך תילחם בזה. אני מודעת אליה. זה שטויות".
מה היעדים הבאים שלך?
"לעולם לא לאבד את הרעב. לעשות את הכי טוב בכל מפעל שנהיה, וכמובן בליגה שלנו שהיא הכי חשובה. אנחנו רוצים להמשיך לקטוף תארים".
איך המשפחה שלך מקבלת את זה? מה המחיר שאת משלמת? זה ממש עסק משפחתי?
"לקבוצת וואטספ של המשפחה קוראים באר שבע, אז תבין כמה זה בנימים שלנו. זה חלק מאוד חשוב ועיקרי מהחיים שלנו. כל השיחות בבית זה סביב המועדון".
