התפוח נופל רחוק מהעץ: לקראת פתיחת העונה של ברוקלין נטס

מאזן בעונה שעברה: 61:21

סיימה את העונה: מקום 14 במזרח

בשנת 2010 השיג המיליארדר מיכאיל פרוחורוב שליטה על הפרנצ'ייז, פיזר הבטחות וכסף לכל עבר וגרם לשיכרון חושים נדיר בקרב אוהדי הקבוצה המעטים. מאז ועד היום, הנטס רק מתעוררים כל פעם מחלומות על אליפות רחוקה לבוקר של האנגאובר רצחני. ב-2015/16, כמו בעונה שלפניה, בקבוצה המשיכו לנסות לחלק את שחקני החמישייה שלהם לכל מי שרק יסכים לשלם את שכרם. בלי שום תקווה לעתיד טוב יותר, רק הווה יקר פחות. איש לא התפתה וג'ו ג'ונסון עבר להיט, אחרי שחוזהו נקנה על ידי הקבוצה והצטרף בסידור העגום הזה לדרון וויליאמס, שחוזהו נקנה ב-2014/15. תוך הפגנת חוש תזמון משונה בעליל, המאמן ליונל הולינס פוטר באמצע העונה ובילי קינג הוזז מתפקידו כג'נרל מנג'ר. טרוי בראון קיבל את המושכות לכרכרה המקרטעת כמאמן זמני.

מבחינה מקצועית, אין צורך להכביר במילים. הנטס לא טובים. מקום 27 ביעילות התקפית, 29 ביעילות הגנתית. ברוק לופז גרר את ההתקפה בכוח, עם 27.2 אחוזי שימוש (Usage rate), נתון אסטרונומי לסנטר. מבין השחקנים ששיחקו 650 דקות או יותר, רק לו היה אחוז שימוש גבוה מ-21.7 ואולי זו דרך הקצרה ביותר לתאר את הבעיות של הרשתות בצד הזה של המגרש. בהגנה, הסגל הדל בכישרון, בשיטה אחידה ובמוטיבציה, התקשה, הפלא ופלא, לעצור את היריבות בדרך לנקודות בכל צורות הקשת. אם לא די בזאת, הרוקי רונדה הוליס-ג'פרסון, הדבר הכי קרוב לצעיר עם כישרון, נפצע ושיחק רק 29 משחקים.

אפילו אם היה מישהו שעוד טרח לעודד מהיציעים, קולו נבלע באקוסטיקה הייחודית של ה"בארקלי סנטר", שתוכנן כך כדי לתמוך באופרות יותר מאשר בקבוצות כדורסל נחשלות. המאזן, 61:21, היה שווה לבחירה השלישית בדראפט האחרון, שכמובן הלכה לבוסטון סלטיקס, כדי לחתום סופית עוד עונה אומללה.

אני לא יודע מה עשיתם בקיץ אחרון. כלומר, אני יודע, כשיש לי חיפוש גוגל פתוח וזה כתוב מולי באופן מסודר... בברוקלין הבינו שהעונה הזו הולכת לפח כך או כך ואחרי שנים בטופ של משלמי מס המשכורות, הגיעה העת להתפכח. ניקוי האורוות החל בהבאת שון מרקס לתפקיד ה-GM. בתור שחקן עבר בליגה, שהוא גם אוסטרלי וגם מגיע מהמערכת של הספרס, מרקס מרכז ככל הנראה את מירב הקונצנזוס שיכול אדם בודד לרכז. זה לא אומר כלום על יכולותיו בתור מקבל ההחלטות הראשי, אבל הוא צפוי להיות שדרוג מקינג אותו הוא מחליף. מרקס בחר בקני אטקינסון מצוות האימון של ההוקס בתור המאמן שלו והכין את הקרקע לעונה קשה, שבגלל ההחלטות של קודמיו בתפקיד, אפילו לא תסתיים בבחירת דראפט גבוהה שתמתיק את הגלולה. כבכל שנה, כך נדמה, הנטס יתרגמו את הכישלונות שלהם להצלחה של בוסטון, שמחזיקה בבחירות הדראפט שלהם בסיבוב הראשון או בזכות להחליף איתם בחירות, עד לדראפט 2019, שבו חוזרת לידיהם הבחירה שלהם.

הנטס הם הקבוצה עם העתיד הכי מדאיג בליגה וככאלה, היה עליהם לנקות את הספרים שלהם מחוזים לא רצויים ולחפש הזדמנויות למציאות בשוק החופשי. ההימורים שלהם על השחקנים החופשיים המוגבלים אלן קראב (75 מיליון לארבע שנים) וטיילר ג'ונסון (50 מיליון לארבע שנים, בשימוש בחוק) היו מוצדקים ובמחירים שהקשו מאוד על הקבוצות שלהם להשוות את ההצעה. אך אבוי, גם פורטלנד וגם מיאמי לא נבהלו, המתינו בסבלנות שלושה ימים והשוו כדי לשמור על השחקנים שלהם בבית.

בצר להם, הנטס נאלצו להסתפק בשאריות. ג'רמי לין הגיע כדי לרשת את עמדת הרכז הראשון עם חוזה מתקבל על הדעת עבור שני הצדדים, 38 מיליון לשלוש עונות ועם אופציית שחקן בעונה האחרונה. את ת'אד יאנג הם המירו בבחירה ה-20, אותה ניצלו בשביל לבחור בקאריס לאברט ממישיגן סטייט. במקביל לשחרורים, טריידים ונפנופים של מרבית הסגל, בברוקילין מלאו את השורות עם מיודענו טרבור בוקר האנרגטי (18 מיליון לשנתיים), חוזים לעונה אחת ללואיס סקולה וגריוויס ואסקז והימור עצוב אחד על אנתוני בנט, הבחירה הראשונה בדראפט 2013. בגזרת הרוקיז, נזכיר גם את הבחירה ה-42, איזייה ווייטהד, שהוא קומבו-גארד מסקרן, בעל סיכוי להיכנס לרוטציה. מעבר לכך הם החתימו עוד שחקנים, אבל בשביל זה, כאמור, יש את גוגל.

באו: ג'רמי לין, טרבור בוקר, לואיס סקולה, גריוויס ואסקז, ג'סטין המילטון, רנדי פוי, ג'ו האריס, אנתוני בנט, קאריס לאברט (רוקי), איזייה ווייטהד (רוקי)

עזבו: ת'אדוס יאנג, שיין לארקין, ג'רט ג'אק, אנדראה בארניאני, ווילי ריד, מרקל בראון, תומאס רובינסון, דונלד סלואן, וויין אלינגטון, סרגיי קראסב, הנרי סימס

חמישייה: ג'רמי לין, בויאן בוגדאנוביץ', רונדה הוליס-ג'פרסון, לואיס סקולה, ברוק לופז

ספסל: טרבור בוקר, גריווס ואסקז, קאריס לאברט, רנדי פוי, שון קילפטריק, כריס מקולו, ג'סטין המילטון, ג'ו האריס, איזייה ווייטהד, אנתוני בנט

מאמן: קני אטקינסון, עונה ראשונה כמאמן ראשי

מועמד לפריצה: ג'רמי לין. קצת מוזר לשים בקטגוריה הזו את השחקן שעשה את הפריצה הכי מטאורית בעידן המודרני. אבל מאז ימי "לינסנטי" העליזים עברו לא מעט מים באיסט-ריבר תחת גשר ברוקלין והקריירה של הרכז האסיאתי-אמריקני ידעה עליות ומורדות. אחרי ששיקם את ערכו בעונה נפלאה בשארלוט, כשחקן שלא פותח משחקים אבל לרוב מסיים אותם, לין מקבל הזדמנות נוספת להוביל קבוצה מעמדת הרכז הראשון וגם אם זה לא הופך אותו לרכז פותח ממוצע, או אפילו קרוב לכך, המספרים שלו יתנפחו בהתאם. הנטס צמאים לתפוקה התקפית ולין הוא אחת המניות היותר בטוחות שיש להם. יחד עם לופז הוא ישלים את צמד פיק-נ-רול שהנטס צפויים להפעיל כמעט בכל התקפה. אם אתם חסידים של משחקי מילים דביליים להפליא, תוכלו לקרוא למהלך הזה "ברוק-לין נטס ספיישל".

מועמד לדעיכה: אנתוני בנט. קשה למצוא מועמד לדעיכה בקבוצה שבה כולם נמצאים משבצת אחת או יותר מעל מקומם הטבעי ברוטציה. המועמדת העיקרית לדעיכה במצב הזה היא הקבוצה עצמה. אבל בכל זאת, עם כל הצער שבדבר, נהמר על בנט בתור המודח הבא לאי המתים. הפורוורד הקנדי מתמודד על התואר הלא מחמיא בתור הבחירה הראשונה בדראפט הכי מאכזבת בהיסטוריה ובשלוש תחנות בשלוש שנים, לא הראה שום סיבה לקבל דקות קבועות. אם לא יצליח לתקוע יתד ברוטציה הסמי-מקצוענית שמתהווה בברוקלין, התחנה הבאה ככל הנראה תהיה סין או רוסיה.

אקס-פקטור: בויאן בוגדנוביץ'. יש מעט מאוד שחקני NBA אמיתיים בסגל של אטקינסון והמאמן הצעיר יקווה למקסם את היכולות של הקרואטי, שהוכיח כבר שהוא אחד מהם. בוגדנוביץ' בן ה-27 חורך רשתות בכל קיץ בתור האופציה הראשונה בהתקפה של קרואטיה ובאולימפיאדה האחרונה לא אכזב, כאשר קטף את מלכות הסלים של התחרות עם 25.3 נקודות למשחק באחוזים נפלאים. כדורסל בקיץ לחוד ו-NBA לחוד, תשאלו את פטי מילס, אבל קיימת תחושה שבוגדנוביץ' טרם מיצה את ייעודו לפחות בהתקפה. הסווינגמן ימשיך להיות איום אמין מבחוץ, במיוחד בהקשר של הפיק-נ-רול בין לין ללופז, אך יהיה מעניין לראות אם בעונתו השלישית הוא יתבקש לעשות יותר עם הכדור בידיו ואולי גם לנהל קצת פיק-נ-רול בעצמו.

תסריט אופטימי: לין שב לזירת הפשע ומצית את התפוח הגדול מחדש עם "לינסניטי 2.0". לופז ממשיך להראות יציבות ומשחק 70 משחקים, בוגדנוביץ' שומר על הטאץ' מהאולימפיאדה, הוליס-ג'פרסון מונע יותר נקודות בהגנה מאלה שהוא עולה לקבוצה בהתקפה. אטקינסון מתגלה כמציאה וברוקלין גונבת כמה משחקים מוקדם ונשארת בשיחות על הפלייאוף עד פגרת האולסטאר בערך. 49:33, לא נעים, לא נורא.

תסריט פסימי: ממש כמו בשנים שעברו, לין מוכיח שהוא רכז מחליף מצוין, הפעם מהכיוון השני. לופז חוזר להיפצע, בויאן חוזר לעצמו מהשנה שעברה, הצעירים לא עושים מספיק כדי לנשל את הוותיקים מדקות והוותיקים לא נותנים מספיק בשביל למנוע מהצעירים הזדמנויות. בלי קליעה מבחוץ ובלי סקורר אחד לרפואה, אין להתקפה מה למכור. ההגנה נראית כמו בעונה שעברה. אטקינסון סבבה והכל, אבל קוסם הוא לא. 66:16.

תחזית: כוכב אמיתי אין, ויסלח לי לופז, שלמרות כל הכישרון, המשחק שלו לא שווה בעידן של היום מה שהוא היה שווה לפני 15 שנה או יותר. מאגר הצעירים בעלי הפוטנציאל לא קיים, ממש כמו בחירות דראפט רלוונטיות בסיבוב הראשון. החדשות הרעות הן שברוקלין היא כנראה הקבוצה עם ההווה פלוס עתיד הכי גרועים בליגה, נכון לכתיבת שורות אלו. החדשות הטובות הן שנדמה שהם מודעים לכך. וזה חדש. 60:22. מקום אחרון בליגה, ד"ש מבוסטון.