והפעם: המדור בניחוח דרבי תל אביבי. נתחיל, כמובן, בטוב. הנה שלושה חבר'ה שבטח קמו הבוקר עם חיוך:
1. טל בן חיים2. ששת כיבושי הבזק בליגה (שמונה סך הכול) הם תחליף מספרי לזהבי. אבל הערב, אם יפתח, יהווה תחליף לזהבי גם כשנוא מספר 1 החדש של הקהל האדום. סמכו עליו - הוא אוהב גם את הסעיף הזה.
2. האריס מדוניאנין. קדנציה שנייה, בדרך כלל, זה לא דבר טוב - בספורט ובחיים. הבוסני מוכיח אחרת, עם יכולת ואיכות שלא הראה בשום עונה קודמת בצהוב.
3. פאביו ג'וניור. 2007/08. גם אז הפועל תל אביב לא ניצחה באף משחק ליגה עד הדרבי, גם אז גיא לוזון היה על הקווים. אבל אז החלוץ הברזילאי עשה 0:1, ניצחון הליגה היחיד של לוזון בהפועל. לאחר שני משחקים נוספים פוטר לוזון, והוחלף על ידי אלי גוטמן.
איך שגלגל מסתובב לו
עוד בנושא:
בן חיים חוזר להרכב מכבי תל אביב, כבירי נכח באסיפה של הפועל
שבוז מספר 1: אלי גוטמן
אלי גוטמן וגיא לוזון נכנסו לחדר התקשורת בתחתית אצטדיון המושבה ביום חמישי האחרון, והתיישבו מאחורי שולחן מסיבות העיתונאים. גוטמן נראה מותש מנטלית, אצל לוזון בלטה החולצה הרשמית של המועדון. לבנה, מכופתרת עד תום, ההפך מליין הפוטה מאדרה שייבא ליפו בקדנציה הקודמת - עוצמת המהפך במלתחה כעוצמת המהפך ברזומה? לפני לוזון ניצב שלט "אלי גוטמן", ולפני גוטמן שלט "גיא לוזון". עברו דקות בהן ליותר מדי אנשים לא היה אכפת מהטעות, אבל כשהצלם דני מרון תפס אחריות והעיר למארגנים, התבצע החילוף הרשמי. המטאפורה לעולם נשארת.
כי תחשבו על זה - לוזון החליף את גוטמן בהפועל תל אביב, ואף אחד לא בכה על כך. אף שחקן. אף אוהד. אף פרשן. אף אחד. בחור שהביא למועדון הזה דאבל היסטורי, גביעים, מקום ראשון בשלב הבתים של הליגה האירופית - מול המבורג, ראפיד וסלטיק, קמפיין בכורה ראוי בליגת האלופות; שהביא להם את הכדורגל הכי אטרקטיבי ששוחק בישראל על ידי חולצות אדומות, ואת הקבוצה הכי טובה של המועדון, לפחות בעידן החדש.
את הבחור הזה החליף בחור שהצעיד את המועדון לניצחון אחד ב-11 משחקי ליגה, ופוטר, ופרט לכך לא אימן בקבוצה תחרותית בישראל; שלא זכה בתואר רציני ב-15 שנות אימון; בחור שפוטר משני היעדים האחרונים אליהם הגיע; בחור שבקדנציה הקודמת שלו בחודורוב ויתר על שירותיו של סמל - יוסי אבוקסיס - ובקדנציה הנוכחית ויתר על שירותיו של סמל - וואליד באדיר.
מאמן הנבחרת הבוגרת לשעבר מפנה מקום למאמן הנבחרת הצעירה לשעבר. מאמן עם כל כך הרבה רגעים נהדרים למועדון מול מאמן עם רגע אחד אדום (ניצחון בדרבי, לפחות). ואף אחד לא מוצא בחילוף הזה קמצוץ של שליליות מקצועית. במהלך של המאמן שחזר לתפקיד המנג'ר ארבעה ימים לפני דרבי? בטח. בהתנהלות של המועדון והבעלים כבירי? בהחלט. אבל לוזון-IN גוטמן-OUT? ארבעה ימים לפני דרבי! ואף אחד כמעט לא עוסק בזה. זה לא האישיו בכלל.
נכון, זו אולי מחמאה גדולה ללוזון, אבל זה בעיקר העלבון הכי גדול לגוטמן.
מי היה מאמין שבתוך חמש שנים יהפוך מאחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה של הפועל תל אביב (ו"המאמן הכי טוב בארץ כיום", בעיני מעסיקו), למאמן שאף אחד לא מתאונן על עזיבתו את התפקיד? להפך. לפי הלך הרוח, יותר מדי אנשים בטוחים שהחילוף הזה יעשה רק טוב. עד כדי כך הידרדרה מניית האימון של גוטמן בעיני כולם. לוזון - בלי קשר ליכולותיו הנוכחיות - נתפש בעיני כולם כשדרוג ודאי.
כולל בעיני גוטמן עצמו. הוא זה שסיפר על כך שהרגיש שהקבוצה היא "לא קבוצה של גוטמן" אלא "קבוצה של לוזון". והוא זה שבנה את הקבוצה. כלומר - הוא, אחרי ארבעה מחזורים בלבד (ו-17% הצלחה), ויתר על יכולתו להנהיג את החבר'ה האלה. בין אם זה עניין מקצועי גרידא ובין אם מעבר (גוטמן הסכים לשתף שהיו כמה סיבות שתרמו להחלטה), גוטמן איבד אמונה בשחקניו, גוטמן חושב שלוזון יכול לקחת סגל של גוטמן ולאמן אותו טוב יותר מגוטמן.
הערב גוטמן מגיע לדרבי, והוא כבר לא יהיה על הקווים. הכול בחיים זמני, במיוחד החלטותיו, אבל קשה להאמין שבעתיד עוד יזכה להדריך קבוצה בדרבי תל אביבי. בגלל הפתיחה הרעה של האדומים, התדמית החבוטה של גוטמן המאמן תמשיך את העונה הנוכחית בסימן של לוז-לוז. כישלון - והכל יאשימו את הבנייה והזגזוג שלו. הצלחה - וגיא לוזון המלך.
שבוז מספר 2: אוראל דגני
כשחושבים על דרבי ה-2:3, חושבים ערן זהבי. אבל בנוסף לטריו של הסיני, שהפך את הערב ואת עצמו למיתוס דרבים מובהק, היה ב-17 במרץ 2014 גיבור נוסף. אוראל דגני, שהכשיל את טל בן חיים2 ברחבה באופן הזוי עוד בזמן שהכרוז האדום כרז על ה-1:2 של דמארי. אוראל דגני, ש-15 שניות לסיום המשחק, במצב של 2:2, מסר כדור באופן הזוי למרכז המגרש. מעיף למעלה? חכמון שורק לסיום. מוסר לאאוט? חכמון שורק לסיום. נופל על הכדור כמו בהפסקה פעילה? חכמון שורק לסיום. אבל דגני מסר לייני שמסר לבדש שמסר לזהבי, ש"נשמר על ידי דגני". 2:3, וסוזה רץ לחבק.
בשבוע שעבר, מול קרית שמונה, דגני עשה עוד כמה טעויות איומות. ושוב הוא הופך לאימת אוהדים. ושוב אנשי מקצוע אומרים עליו את אותם הדברים: מחמאות ליכולות הגופניות, ביקורות על ההחלטות השכליות. את מכבי תל אביב פגש דגני, בירוק ובאדום, ב-11 משחקי ליגה בארבע העונות האחרונות. ניצחון אחד (1:3 בדרבי, עם טיל משלו), ארבע תוצאות תיקו, שישה הפסדים, 21.2% הצלחה. הערב, הדרבי אותו דרבי, השופט אותו שופט, דגני אותו דגני ולמזלו, הפעם אין זהבי.
שבוז מספר 3: ערן זהבי
ערן זהבי הפסיד לפני ארבעה ימים בדרבי של גוואנגז'ו, וזה היה ההפסד הראשון שלו אי פעם בדרבי בו פתח. זה היה יום קשה עבורו, אבל 15 באוגוסט היה עבורו יום קשה לא פחות. אז, מכבי תל אביב ניצחה את הפועל בדרבי בגביע הטוטו. אין הרבה דברים שחסרים לזהבי כמו שהדרבי חסר לו, וגם משחק בגביע הטוטו הצליח לגרום לו לבלגן בבטן. היום, אחרי שבוע הפכפך בו גם הצהיר בטור בוואלה! ספורט שהוא כבר חושב קדימה, על יעד תחרותי יותר, זה שוב יהיה יום שהבטן תתגעגע למשחק הכי ייצרי בישראל. זהבי הביא הרבה רגעי נחת למכבי, והאליפות האחרונה של הפועל עדיין רשומה על שמו. אבל זה הדרבי, קודם באדום ואז בצהוב, שעיצב את המיתוס של זהבי יותר מכל. ובזמן שהוא יתגעגע מסין הרחוקה, מכבי תל אביב תנסה לרשום ניצחון דרבי ראשון בלעדיו (לא, גביע הטוטו לא נחשב).
דרבים בתקופת קרויף, כשזהבי פותח: 10 משחקים, 0 הפסדים, 80%
דרבים בתקופת קרויף, כשזהבי לא פותח: 2 משחקים, 2 הפסדים, 0%
דרבים של זהבי בהפועל: 9 משחקים, 0 הפסדים, 70.3%
דרבים של הפועל, מאז עזיבת זהבי: 14 משחקים, 8 הפסדים, 38.8%
orenjos@walla.co.il