כבר לא קבוצה גדולה: כך יצאה הפועל תל אביב ממועדון "ארבע הגדולות"

החבר והקולגה, נקרא לו מאור, סולד מהמונח "ארבע הגדולות". "מה זה בדיוק 'גדולות?'", תמיד היה שואל, אוהד בני יהודה מסור שכמוהו, כדי לאתגר ולפנצ'ר את המושג המיתולוגי. אז הטור הנוכחי לא יטיב עם מר מאור וגם לא עם הפועל תל אביב. כי הוא עוסק ב"ארבע הגדולות", ודעתי היא שכרגע — הפועל תל אביב לא חברה במועדון הזה.

יש הרבה דרכים למדוד התאמה למועדון. תארים, רמה נוכחית, כוכבים, מגנט לשחקנים, תקציב, היסטוריה, כרונולוגיה, תקציב, שכר, קהל במשחקים, אוהדי כורסה, רייטינג בטלוויזיה, טראפיק באתרי האינטרנט, באזז ברשתות החברתיות, העיר ממנה באה הקבוצה, מתקן ביתי ועוד ועוד.

אבל כשורה מנצחת, וכדי למנוע ויכוחים מיותרים, נמצא סעיף פשוט, יחיד ומבדיל. נקרא לו "מבחן מכבי פתח תקוה, בפתח תקוה". שם קליט, אני יודע. להלן ההסבר: אם קבוצה איקס משחקת מול מכבי פתח תקוה, בפתח תקוה, עד כמה המשחק יעניין את הציבור הרחב?

תבדקו. עובד תמיד.

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

קודם כל, הנה ארבע הגדולות, ואפילו הסדר הנוכחי:

1. מכבי תל אביב

שלוש אליפויות, גביע וסגנות בארבע עונות; היא הקבוצה עם התקציב הגדול ביותר, תקציב שכר השחקנים הגבוה ביותר, דמי ההעברה הגבוהים ביותר (רכישה - קיארטנסון, ומכירה - זהבי), המשתכר הגבוה ביותר (סקאריונה), היא גוררת את הרייטינג הגדול ביותר בתקשורת, היא גוררת עמה את קהל החוץ הרב ביותר והיא באזז מהלך ברשתות החברתיות (במיוחד בטוויטר - תשאלו את ה"צבא הצייצנים של ג'ורדי" (C) ) וכן, היא הקבוצה המעוטרת בכל הזמנים - תמיד עוזר.

2. הפועל באר שבע

כרגע הקבוצה הטובה בישראל. האלופה. הקבוצה הכי קרובה לאירופה, כמו שמזמן לא ראינו כאן. מחזיקה באיצטדיון הכי ביתי. ברשותה הסגל הכי טוב. הכוכבים הכי גדולים של הליגה - אצלה (דירוג וואלה: 1. אוגו, 2. וואקמה, 3. מליקסון). הבאזז בדרום גובר וגובר ורואים שלא רק חבל ארץ שלם במדינה נסחף אחריה אלא רוב האוהדים הנייטרלים במדינה - אין לה שונאים. התגובות אחרי הניצחון בסן סירו היו כאילו נבחרת ישראל ניצחה את איטליה.

3. מכבי חיפה

רק היכולת המקצועית והקפריזות המנהלתיות של העונות האחרונות משאירות את מכבי חיפה כאן, בשלב זה. שש שנים רצופות שלא נפתחות טוב, יותר מדי חילופי מאמנים, סגל שהוא תחנת רכבת. אבל: מכבי חיפה זה מועדון גדול, גדול מאוד, ודווקא היכולת הדלה והעונות הקשות מראות עד כמה. זו הקבוצה עם הקהל הרב ביותר במשחקי בית (20.1 אלף לערב, לפי המנהלת), גם במשחקי החוץ הקהל הירוק מרשים (כ-5,000 אורחים מול בני יהודה), וברשותה כמובן מספר המנויים הגדול ביותר. המועדון בעל היסטוריה-קרובה עשירה (17 אליפויות וגביעים ב-32 עונות), היא מחזיקה בתקציב השני בגודלו בישראל, היא עדיין מגנט גדול לכוכבים והיא גוררת רייטינג וברשתות החברתיות היא מעצמה.

4. בית"ר ירושלים

היות הבעלים די בעייתי וכמות המנויים המינימלית ביחס לגודלה משפיעים מאוד, אבל בהרגשה - בית"ר חזרה לקדמת הבמה. זה גם המקום השלישי בעונה שעברה, אבל זה בעיקר הסגל החיובי - גם מבחינת כדורגל וגם מבחינה חברתית. טביב הפסיד את אצילי אבל כן הרכיב סגל נאה (בסטנדרטים שלו…), סגל שכיף לראות. בית"ר גם מסתמנת כבית הבראה לנפגעי הלם (בעיקר לאקסים של מכבי חיפה), וזה גם מראה על החיוביות של הקבוצה. כשטדי מלא זה האיצטדיון הכי עוין לאורחות, מבחינת רייטינג היא תמיד בטופ, גם מבחינת הלך הרוח. את בית"ר מרגישים בכל הארץ.

והנה מבחן מכבי פתח תקוה, בפתח תקוה.

תרצה לראות את מכבי תל אביב משחקת נגד מכבי פתח תקוה, בפתח תקוה? בטח.
את הפועל באר שבע? כמובן.
את מכבי חיפה? בכיף.
את בית"ר ירושלים? זורם.

את הפועל תל אביב? צרצרים.

אז הנה:

5. הפועל תל אביב.

לכל קבוצה במועדון ארבע הגדולות ישנם סעיפים בהם היא המרשימה ביותר. להפועל תל אביב אין שום סעיף להתהדר בו.

הישגים?

שנים עברו מאז שהקבוצה היתה הישגית. אחרי הדאבל ב-2010 האדומים השיגו עוד שני גביעים, ומאז:

2012/13 - מקום 3, 22 נקודות מהפסגה, הדחה ברבע גמר הגביע
2013/14 - מקום 4, 26 נקודות מהפסגה, הדחה בסיבוב ח'
2014/15 - מקום 8, הדחה בשמינית הגמר
2015/16 - מקום 9, הדחה בשמינית הגמר

אלו לא ארבע עונות רצופות בלי תואר - אלו ארבע עונות בלי להיות קרובה לתואר. וכרגע נראה שגם העונה יהיה קשה לאדומים להתקרב למתכת. כרגע, המועדון פשוט לא הישגי.

תקציב?

לא משנה מה גובהו, האדומים מתקשים כלכלית כבר שנים (ואולי עשורים). בשנה האחרונה זה בא לידי ביטוי בעיכובים במשכורות ובשלל תביעות. גם הבוס עצמו כבירי הצהיר על גרעון של 45 מיליון שקל, ולכו תדעו איך ומתי ייסגר. וכשכל ידיעה שנייה על המועדון היא אודות ברוך כלכלי נוסף, וכשהכאוס גובר ועדיין לא רואים קצה אור בקצה המנהרה, התסכול הופך לאדישות. וכן, המצב מזיק לרכש - שאלו את הכוכבים הישראלים הגדולים היכן הם היו מעדיפים לשחק. מי שאין לו זיקה (דמארי, נאתכו), לא יתעדף את מתחם חודורוב. לא כרגע. במצב הנוכחי, עד יעבור זעם, הפועל תל אביב כבר לא מגנט השחקנים שהיתה.

סגל?

אז הנה, הגענו לשחקנים. הכוכבים הגדולים נמכרו, עזבו או לא הגיעו, ורוב הסגל מורכב מזרים לא מוכרים לקהל או משחקני רכש ישראלים שהגיעו רק כי לא הצליחו במקום אחר. הנה, תסתכלו. אין שום בעיה כללית עם מינוי זר לקפטן, אבל כשממנים זר חדש לקפטן, המשמעות היא שאין ישראלים מובילים. אין ישראלים להזדהות עמם. בתחילת העונה הזו לאוהדים אדומים היו שתי אופציות הזדהות. אחד מהם לא מצליח לקום מהספסל (רייכרט), השני נמכר למכבי תל אביב (יחזקאל). להוציא את שוינפלד, שמסתמן כפוטנציאל מרצ'נדייס יחיד, איזה שחקן בסגל של הפועל מוכר חולצות בקצב רצחני? הימור: אין כזה. כרגע, אין להפועל שחקן אחד שמספק סחורה באופן קבוע, ובעיקר אין לאוהדים שחקן להדהות עמו.

קהל?

קחו את היעדר ההצלחות, תוסיפו את הבעיות הכלכליות המתישות, זרקו לסל את סגירת בלומפילד והמעבר למושבה, והנה לכם גרעון אוהדים. הפועל ירדה בעונה האחרונה למקום החמישי בקטגוריה זו, והעונה הפער מהמוליכות צפוי לגדול עוד יותר - כמות המנויים הצטמצמה משמעותית. במחזור האחרון, במשחק החוץ בפתח תקוה, הגיעו רק כ-1,500 אדומים. מכבי חיפה גררה לאותו מגרש כמות משולשת. וזו לא רק הכמות. המיאוס חלחל גם לטריבונות האדומות, והייאוש נראה ונשמע למרחוק.

רמה?

משחקי הפועל תל אביב הם מכה לעין כבר לפחות שנתיים, וכבר שנתיים שהחלק הכי מרתק במשחק של האדומים הוא הראיון של המאמן המאוכזב בסיום. תחלופות רבות של מאמנים ושחקנים, וסכנת ירידה, חירבו את הרמה והשכיחו את הקונצרטים של 2009-2011. וכן, אין אפילו גולים. בעונה שעברה רק שלוש קבוצות כבשו פחות מהפועל (שתי היורדות וכפר סבא), והעונה האדומים עדיין על האפס בעמודת הכיבושים.

באזז?

שאלו כל בוס של ערוץ, עיתון או אתר ספורט - הפועל תל אביב בתחתית החבית כשזה נוגע לרייטינג. המצב כך גם ברשתות החברתיות, ואפילו בפורומים. הפועל תל אביב הנוכחית, בין אם האייטם עליה חיובי או שלילי, פשוט פחות מעניינת.

ולסיום, כגושפנקה, מבחן מכבי פתח תקוה, בפתח תקוה: עניין אפסי, שגבר במעט רק עם המסמר של גידי קאניוק בואכה ראיון התסכול של גוטמן.

כרגע, הפועל תל אביב היא מוצר גוסס. יותר מדי בעיות, יותר מדי כאב, יותר מדי תסכול, שביחד יוצרים אדישות ושיעמום. יש בוס שרוצה, יש מאמן מעוטר, יש סגל סביר (על הנייר), יש מתקן אימונים חדיש. אבל כשמבינים שהברוך הכלכלי ימשיך לרחף מעל מתחם חודורוב, כל מה שיש לאדומים למכור כרגע זה הישגיות. כדורגל מרתק יותר, תוצאות טובות יותר, כוכבים שיצברו סטטיסטיקות וימכרו חולצות. המותג שנקרא הפועל תל אביב לא יעמוד בעוד עונת הישרדות כאובה. כבירי וגוטמן יצטרכו לספק מוצר תחרותי, או לפחות קרוב לכך. זו מטרת העל שלהם לעונה הזו - לתת לאוהדים כמה סיבות לחייך.

אנחנו רק בתחילת הליגה, אבל האדומים עם נקודה מתשע. במחזור החמישי דרבי תל אביבי, כך שהמשחק הערב מול קרית שמונה מקבל משמעות גדולה יותר. האדומים חייבים יום טוב אחד, משחק מרענן אחד, אייטם חיובי אחד. לצערם, הם עם ניצחון אחד בעשרת המפגשים האחרונים מול השרצקי'ז, במשחק שמריח יותר מדי משוויון דל שערים.

orenjos@walla.co.il