הסיבוב השני, כך אומרים, היה הקשה בקריירה של גנאדי גנאדייביץ' גולובקין. קל ברוק הבריטי הבלתי מנוצח (0:36), לעיני קהל ביתי ואווירה מחשמלת באולם O2 בלונדון, נתן לו פייט שהפתיע רבים. אחרי סנוקרת משגעת שזעזעה את ראשו, הקזחי - אלוף העולם במשקל בינוני - הפנים שצריך להעלות הילוך. "הבנתי שזה לא קרב. שזו מלחמה", אמר גולובקין בחדר ההלבשה לאחר מכן. "רציתי לשבור אותו".
באותו סיבוב קשוח בשבת בלילה הוא שבר לברוק את ארובת העין. מנקודה זו, עבור הבריטי, זה נהיה בעייתי יותר ויותר. לצופי הטלוויזיה זה היה נראה הקרב הצמוד ביותר של GGG, אבל אנשים שהיו באולם מספרים שהחבטות של הקזחי בברוק הדהדו היטב בקרבת השורות הראשונות. בין הסיבוב הרביעי לחמישי המאמן דומיניק אינגל, שמדריך את הבריטי יותר מ-20 שנה, הניח מגבת מרוחה בדם מעל ראשו והשתמש בה כאוהל. "זה הסיבוב האחרון שלך", הודיע לו/איים עליו.
בחמישי, אחרי 12 אגרופים נקיים רצופים מצד הקזחי, אינגל מימש את האולטימטום. הוא טיפס על המזרן והניף מגבת לבנה, סמל לכניעה, אבל השופט מרלון רייט לא ראה. לאחר כמה שניות ארוכות מדי, אינגל זרק את המגבת פנימה. רייט עצר את הקרב והעניק לגולובקין ניצחון מספר 36 ב-36 קרבות. ברוק הרים ידיו בפליאה. כמה מהעיתונאים הסכימו עם הלוחם הבריטי - הם לא חשבו שזה קרב שהיה צריך לעצור. אחרי כמה זמן כולם הבינו את מה שהמאמן הבין עוד קודם:
הוא הציל לבחור שלו את הקריירה.
"גולובקין ידוע כהורס קריירות", כתב סטיב באנס ב-ESPN, "המחווה של המאמן אינגל כנראה שהצילה את התקוות של ברוק - לחזור לרמה הזו". מה שרבים מהצופים לא ראו ואינגל כן: בגלל העין החבוטה, ברוק פשוט לא ראה מאיפה המכות מגיעות. לוחמים עם שתי עיניים מתפקדות העידו שכשגולובקין תוקף אותך, זה כאילו חמישה גולובקינים תוקפים אותך. אז עם עין אחת?
היטיב לנסח המנצח הקזחי: "עצירת הקרב היתה צעד חכם לעתיד של ברוק, למשפחה שלו, לקריירה שלו. אני מכבד את המאמן שלו - ב-30 השניות האחרונות הסיפור היה גמור. ברוק היה גמור. הוא לא יכול היה לזוז, לא יכול היה לנשום, העין שלו היתה מחוסלת. המאמן שלו חכם מאוד".
ברוק סיים את הערב בבית החולים, עבר ניתוח ביום שני ולא יילחם עוד השנה. גולובקין כן. הוא כבר נלחם פעמיים השנה, אבל הוא לא מאלה שנחים בין קרב לקרב - בשש שנים הספיק להגן על תואר האליפות כבר 18 פעמים, לא קצב שהייתם רגילים לראות מפלויד מייוות'ר, למשל. בניגוד למייוות'ר, האלוף הקזחי הוא שואו עם כפפות, הצגה מהלכת. עם 33 נוקאאוטים ב-36 קרבות - היחס הטוב ביותר בתולדות המשקל הבינוני - GGG מחפש בקנאות דרך לחדור עוד יותר לתודעה העולמית, להעצים עוד יותר את המורשת. איך עושים את זה? נלחמים בגדולים ביותר. הבעיה של המתאגרף המרתק בעולם כיום: אף אחד מהגדולים ביותר לא רוצה להילחם בו.
מדליית זהב:
ב-2012 התקשר קלמנטה מדינה, מאמנו של אלפרדו "אל פרו" אנגולו, למאמנו של גולובקין, אבל סאנצ'ס.
"אל פרו" (הכלב) היה צריך יריב אימונים, ולסאנצ'ס זה התאים בול - גולובקין, בגלל עוצמתו, הרתיע אפילו יריבי אימונים, ולא היה קל למצוא כאלה.
"בסדר", אישר סאנצ'ס, ושאל: כמה סיבובים? מדינה הסביר שהכלב מאמין בעשרה סיבובי אימון ביום. אז הוא הגיע ביום שני, ומשך שישה סיבובים בלבד מול הקזחי. ביום רביעי הוא צלח חמישה. ביום שישי, בסיבוב החמישי קרב האימון הופסק כי גולובקין ריסק לאנגולו את האף. ביום ראשון שאל סאנצ'ס את מדינה האם הלקוח שלו חוזר.
"לך תזדיין", השיב מדינה. "הרוסי הזה עוד יהרוג את הכלב שלי".
גנאדי לא רוסי, אבל לאנשי האגרוף מהצד המערבי של הכדור הכול מרגיש אותו דבר. טריפל ג'י נולד בקראגנדה, עיירת כורי פחם באיזור הררי של קזחסטן. אבא כורה, אימא טכנאית מעבדה, והם גרו בשכונה הכי רעה באזור. "אם הילדים הגדולים של השכונה רצו ממך משהו, הם פשוט היו לוקחים", הסביר גנאדי בראיון ל-"ספורטס אילוסטרייטד". "האחים הגדולים שלי לימדו אותי לא לתת להם כלום - אז כל הזמן רבנו". לגנאדי אח תאום, מקס, והתאומים נבנו לענף על ידי שני האחים הגדולים. ואדים וסרגיי היו הולכים עם הקטנים ברחוב, ומצביעים על אדם בקצה השני. "אתה מפחד ממנו?", היו שואלים את גנאדי, וכשהוא היה עונה "לא", הם היו אומרים: אז הילחם בו. כך רכשו השניים כישורי אגרוף (מקס הספיק לפרוש ולהפוך לחלק מהצוות של גנאדי) - ובכל פעם שגולובקין נוגע בכפפות הוא חושב על ואדים וסרגיי.
ב-1990 צלצל הטלפון בבית משפחת גולובקין בקראגנדה.
ואדים נהרג בקרב, בישר פקיד הצבא הסובייטי. זהו. שום הסבר. טלפון, הלו, ואדים מת, הלאה. גולובקין ראה את הוריו בוכים, הרגיש את הבטן שלו מתרוקנת.
ב-1994 הגיעה שיחה נוספת: גם סרגיי הלך. ושוב - אין פרטים, אין למה, אין איך. "זה קרע את המשפחה", שחזר גולובקין. במובן מסוים, האבל והזעם הזניקו לו את הקריירה.
כחובבן רשם רזומה של כ-350 קרבות - היה נלחם לעתים גם ארבע או חמש פעמים בשבוע. בין הישגיו מדליית זהב באליפות עולם ב-2003, בבנגקוק, ומדליית כסף באולימפיאדת אתונה. ב-2005 הפסיד ליריב מצרי בהחלטת שופטים הזויה. הוא הבין שמשהו לא כשר שם, וכשלא זכה לתמיכה מחבריו הקזחים, החליט להתקדם לקריירה מקצוענית. נציגים מהחברה הגרמנית Universum הגיעו לחדר ההלבשה עם חוזה. גולובקין חתם עליו. אחרי כמה שנים הספיק להסתכסך עם החברה, אבל הוא כבר היה בעיצומה של קריירה משגשגת. עכשיו רק לקבל הכרה עולמית. רק לעשות את המכה.
הוא חתם בחברת האמרגנות של הקליצ'קוס, K2, וב-2010 נציגיו התקשרו למאמן אבל סאנצ'ס, שכבר חשב שגמר את קריירת האימון המקצוענית שלו וניהל מכון בביג בר, קליפורניה. גולובקין וסאנצ'ס נפגשו, ונציגי המתאגרף הסבירו למאמן שהחלטתם תימסר בקרוב. סאנצ'ס היה סקפטי, אבל אחרי חודשיים הגיע עוד טלפון: גנאדי מגיע לשדה התעופה. תאסוף אותו?
הוא אסף, ומאז גולובקין מפלרטט עם העננים. כבר אחרי חודש של עבודה, סאנצ'ס העמיד מול GGG לוח מחיק וקשקש עם טוש. הוא כתב "1. מוחמד עלי", השאיר את "2." ריק, והמשיך לפלויד מייוות'ר, שוגר ריי, מייק טייסון ועוד כמה אגדות. "תן לי שלוש שנים", אמר לקזחי, "והשם שלך יהיה מתחת לשל עלי". השנים עברו, וגולובקין כמובן עדיין לא בנקודה הדמיונית ההיא, אבל כעת, בעיני רבים, הוא המתאגרף הדומניננטי בעולם בלי קשר למשקל. "כשראיתי אותו, המציאות התבררה כגדולה יותר מהמיתוס", אמר עליו השדר האגדי ג'ים למפלי. "להשוות אותו לטייסון ייחשב אולי כחילול הקודש", כתב עליו כריס מאניקס מ-SI, "ועדיין, גולובקין הוא הבד-אס עם אחוז הנוקאאוטים הגבוה ביותר בתולדות המשקל שלו. הוא בעל סנטר ברזל ויד מאובנת, שבהיעדרו של מייוות'ר הפך למתאגרף הטוב ביותר בעולם".
ושוב, זה בעיקר השואו. מחוץ לזירה הוא אמנם חייכן ומופנם, הוא לא יספק סיפורים של פלויד, אבל בין החבלים: 23 נוקאאוטים רצופים. ה-KO האחרון של מייוות'ר היה ב-2011 (וגם הוא הושג בסליזיות). פאקיאו? לא הימם מישהו מאז 2009. ורק גנאדי לא נתן לקרב להסתיים מאז 2008, וגם אז הוא נמשך רק שמונה סיבובים. משך ממוצע של קרב שלו מאז החל הרצף: 4.3 סיבובים. אולי זו הילדות, אולי מות האחים, אולי הפחד משוד של שופטים - אולי הסיבות הללו הובילו את גולובקין להפוך למכונת נוקאאוטים. אבל זה בעיקר הרצון למשוך את השוק האמריקאי.
בתחילת דרכו היה לוחם אירופי טקטי. זה לא עניין אף אחד. עכשיו הוא חתום על חוזה עם HBO, והמספרים רק עולים. "ידעתי שאצטרך ללכת על הנוקאאטים", הסביר, וכשרוצים ללכת על הנוקאאוטים, נשארים הרבה יותר חשופים. אבל בזכות הזריזות והסנטר, גולובקין לא נופל. ב-386 קרבות קריירה הוא מעולם לא נגע במזרן.
"ריי צ'ארלס יכול היה לאמן אותו", החמיא לו מאמנו סאנצ'ס.
גולובקין בן 34, אבל גופו מראה שיש בו עוד כמה שנים טובות. כמה שנים כדי להגשים עוד כמה פנטזיות. הוא אמנם ההצגה הכי טובה בענף, אבל הוא לא יוכל להיכנס לרשימות האקסלוסיביות מבלי להביס את הטובים ביותר בעידן הנוכחי. מייוות'ר היה חכם, רשם קריירה מושלמת גם כי ידע אילו יריבים לבחור, ובעיקר מתי להיתקל בהם.
גולובקין לא בורח מכלום - הוא רוצה את כולם, ועכשיו. הוא רוצה את קאנלו, הוא רוצה את קוטו. הבעיה: נכון לכתיבת שורות אלה, הם לא רוצים אותו. זוהי כנראה חרב הפיפיות של טריפל ג'י - הוא טוב מדי מכדי להוכיח עד כמה הוא טוב. כנראה שגם קאנלו וקוטו יודעים שכשאתה נכנס לזירה מול גנאדי גולובקין, משהו ייגע ברצפה מהר מאוד. זה או אתה, או המגבת.
מדליית כסף: שדר השנה
קווין הארלן הוא שדר נהדר, וכשאוהד שיכור פרץ למגרש בליל שני, כשהניינרס ריסקו את הראמס, הוא בחר להתעמק במהלך הכי מעניין שקרה באותו לילה. האמריקאים לא משדרים פורצים, אבל הארלן הניח שמה שאסור לעיניים מותר לאוזניים. התוצר הוא קאלט מיידי.
מדליית ארד: מראיין החודש
"הפודיום" מעניק את עיטור העוז למראיין הצרפתי שהעז להפריע למריו באלוטלי באמצע המסאז'.
orenjos@walla.co.il