האור חזר, ההגנה חושך: יוסיפוביץ על ה-2:2 בין מכבי ת"א לבית"ר

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

מספר 1: איתי שכטר

מה היתה הדקה? 6. שוב הפסקת חשמל בנתניה. פייר, עם האווירה הזו זה היה אפילו כיף.

הכי צפוי שיש: יותר משלושה גולים במשחק הזה.

בדרך כלל מודי בר און הוא זה ששואל את השאלות, אבל אמש, בנתניה, אלי טביב טיפס במדרגות שהובילו ליציאה מהאיצטדיון והרים למגיש להנחתה:

"נו, סידרנו לכם דרמה, הא?".

"דרמה קווין", בר און - אקס החמישייה הקאמרית - שוב מצא את הפאנץ' הנכון.

ואכן, בית"ר ירושלים ממתגת עצמה כמלכת הדרמה של ליגת העל. 2:2 שלישי רצוף של הצהובים-שחורים בליגה, וגם אתמול זה הורכב ממהפך ושוויון עמוק בתוספת הזמן. "אנחנו קבוצה שמחה", הכריז איתי שכטר. "מגיעה למצבים, יוצאת, לוחצת, חוזרת, כובשת… וגם סופגת", חייך במבוכה. "אני מקווה שעם הזמן נמצא איזון בין התקפה להגנה".

איזון כזה טרם נמצא, אבל בית"ר היא ההצגה הכי טובה בליגת העל, האופציה מספר 1 של הצופה הנייטרלי. "אנחנו מרגישים מסוכנים", הוסיף שכטר. "בכל משחק, כולל נגד סנט אטיין, אנחנו מגיעים למצבים, לוחצים, משחקים בשביל לנצח. הגיע לנו משהו גם היום". בית"ר כיפית, על הדשא וגם ביציעים. אולי זו הרשת החוצצת שהרגיעה, אבל הקהל הירושלמי היה פשוט נהדר לאורך כל המשחק. האיצטדיון בנתניה לא יותר מדי ביתי גם כך עבור מכבי, אבל המשחק הזה הרגיש כנייטרלי, במקרה הטוב.

"להיות עם השחקנים בבית וגן זה לא פחות כיף מלהיות בבית עם אשתי והילדים", אמר אבוחצירה לפני כמה ימים, ובאמת נראה ששם גרים בכיף. עידן ורד, שכמו הכובש הדרמטי וכמו שכטר עונה לקטגוריה של "שחקנים שדעכו במכבי חיפה ונוצצים מחוץ לה", הבהיר את חשיבות התיקו ביציאה מחדרי ההלבשה. "זה שבע, שבע, שלוש", נקב במספר הנקודות של הפועל באר שבע, מכבי תל אביב ובית"ר שלו, "ולא תשע, שבע, שתיים".

שכטר חושב גבוה, ורד מסמן כוונות ואפילו המאמן רן בן שמעון סיפר בתחילת העונה שהבונוס היחיד בחוזה שלו הוא מענק אליפות.

לאט לך, בית"ר. עם הגנה חדירה כזו ובלי אצילי, בינתיים תסתפקי בתואר הלא-רשמי והכן-מחמיא: "המרעננת הרשמית".

הערב הזה התחיל רע עבור מכבי תל אביב, כשעוד לפני שריקת הפתיחה הקמע הצהוב מכביניו ניסה להיכנס דרך שער המדיה ונתקל בסירוב של אנשי האבטחה. הוא נגמר רע כשאבוחצירה, שבארבע השנים האחרונות כבש שישה שערי ליגה בלבד, גילה לתדהמתו שאין עוד מלבדו.

באמת, לא היה שם אף אחד.

יהיה אירוני להצביע על כך שכמה דקות קודם לכן, בבלגיה ובישראל במקביל, נכנסו לשחק אורלנדו סה וברק יצחקי. האחד לא מצא מקום במכבי תל אביב, השני לא הצליח לצאת ממנה. האחד כבש כמה דקות לאחר שנכנס, השני עשה פאול ששווה רואדה-משקוף-אבוחצירה-2:2.

יהיה אירוני עוד יותר להצביע על כך שאילולא החילוף, יצחקי לא היה מבצע עבירה ועוד יותר - שאילולא הסירוב של מיטש גולדהאר (או ג'ורדי, או טביב, או למי שאתם מאמינים), יצחקי בכלל לא היה אמש שחקן של מכבי תל אביב. דמיינו לכם כמה טביב היה צוחק הבוקר על הקארמה של מכבי - אם הכוכב הכי גדול שלו לא היה עובר לגור בגרנאדה תמורת הסכום שעלה שגיב יחזקאל.

אבל אירוניות לחוד ומציאות לחוד, והמציאות היא שההגנה של מכבי תל אביב היא רעה, רכה, ובעיקר ממש לא תואמת את המטרות של המועדון הזה.

שכטר ציין את נושא האיזון, אז מה נספר על מכבי? שם, אגב, תמיד ביקשו להתייחס למשחק ההתקפה כמכלול ("זה לא רק זהבי!") ולמשחק ההגנה כמכלול. אז ההגנה, כמכלול, רעה. ודווקא כך, עם רביעיית הגנה של דסה-טב"ח1-פרץ-בן הרוש, שבכושרה המצטבר הנוכחי זו ההגנה הרעה ביותר בתקופת קרויף, עלה המאמן שוטה ארבלדזה עם נוסא איגייבור אחד לרפואה בקישור. וכל זה מול בית"ר ירושלים, הקבוצה שכבשה הכי הרבה שערים מול מכבי בעונה שעברה. אז הנה, בית"ר כבשה פעמיים - שני השערים הציגו הגנה צהובה אומללה - ויכולה היתה לכבוש עוד כמה.

ארבלדזה תירץ בסיום את העניין בפגרת הנבחרות, בפציעות, בכך שלא היה לו יותר מדי זמן עם כל החבר'ה. אבל גם הוא יודע: "הגיעו מולנו ליותר מדי מצבים של כמעט. נתנו יותר מדי כדורים ליריבה, שזה הדבר הכי נוראי שיש". כולל אתמול, הצהובים ספגו בתשעת המשחקים האחרונים שלהם באירופה ובליגה. יכול להיות שארבלדזה מאמין בהתקפה אגרסיבית, וראינו שגם תוכנית הרכש הצהובה (קיארטנסון, סקאריונה, יחזקאל, בניון, אי-שחרור יצחקי) מדברת התקפה. אבל העובדות טוענות: בשש העונות האחרונות, הליגה הישראלית מוכרעת על ידי הגנה. בשש העונות האחרונות, אף קבוצה לא סופגת פחות מהאלופה.

למכבי תל אביב אין בית העונה. אז כדי לחלום על החזרת האליפות לגוש דן, ובהנחה שסך השערים של זהבי גדול מסך מחליפיו, היא תהיה חייבת לחשוב הגנה.

לא יודע איך איתי שכטר הגיע אתמול הביתה, אבל הוא לא נהג לשם. רשיונו של החלוץ נשלל בעקבות עבירת תעבורה, והוא פחות נייד ממה שהיה בעבר. וכמו שהוא מוצא את הדרך בחיים, ומסתגל לשינוי, כך על המגרש.

עם כל הכבוד לתזת מכבי חיפה-בית"ר, איתי שכטר הוא סיפור יותר גדול מזה. המייק-אובר שלו חורג מגבולות החיוך. שכטר של 2010 היה סוס אגף. כוח הפריצה היה חולני, הוא דהר והשאיר מגנים אירופים מאחור. מההתנסות בגרמניה ובוויילס הוא לא חזר אותו שחקן. חשבנו שזו רק חדווה שנעלמה, אבל, מה לעשות, אולי אלו הפציעות ואולי הגיל - שכטר השתנה. וכל עוד ניסה להיות שכטר של 2010, הוא רק התרחק עוד יותר משנות הזוהר. בעונה שעברה החל להפנים, ובקיץ האחרון עוד יותר - במקום להמשיך ולהתלונן על מר גורלו, הוא פשוט התחיל לשחק פחות עם מה שאין ויותר עם מה שיש.

אז הוא פחות באגף, ויותר חלוץ-9. פחות דוהר, יותר משחק חזק עם הגב לשער. פחות מענטז עם האגן, יותר חושב עם הראש. פחות רץ באמוק לעומק, יותר משחק חכם על שטחים קטנים. פחות מדרבל, יותר משדרג. אתמול, פרט לבישול הנהדר לורד (מזכיר את המהלך מול סנט אטיין), שכטר חילק עוד כמה מתנות שבגלל חוסר ריכוז של החבר'ה לא הפכו לבישולים.

"לאחרונה קלטתי משהו", הסביר לי אתמול. "עדיין יש את העוצמות, אבל פחות מב-2010. הבנתי שאני צריך לשנות את המשחק שלי".

ואכן, האיתי-שכטר-2016 הוא יופי של עדכון גרסה. ככה, עם חיוך מאוזן לאוזן ועם הגב אל השער, הוא לוקח את בית"ר על הגב שלו.

orenjos@walla.co.il