ברזיל חוששת להיגרר לאופוריה, אבל קשה לה להימנע מכך. תוך ימים ספורים, שבתה הנבחרת של המאמן החדש טיטה את לבבות האוהדים, וההצגה אתמול בלילה, שהניבה ניצחון 1:2 על קולומביה היתה מרשימה הרבה יותר מהתוצאה הצמודה על הנייר. זו עשויה להיות ברזיל של פעם, ברזיל שחובבי הכדורגל התגעגעו אליה במשך שנים ארוכות מאוד. היצירתיות ושמחת החיים הטבעית, אשר דוכאו בשיטתיות על ידי המאמנים הקודמים, קמו לתחיה במהירות מופלאה. האם הכדורגל היפה, ז'וגו בוניטו המיתוגולי שטופח על ידי טלה סנטנה בשנות ה-80', באמת עושה קאמבק?
טוסטאו, כוכב עבר מפורסם ופרשן מוערך מאוד בהווה, הזכיר במאמרו את החבורה של טיטה לנבחרת האדירה שלו שזכתה במונדיאל לפני 46 שנה. "בקבוצות גדולות, כמו ברזיל ב-1970, הכשרון האישית השתלב תמיד עם הארגון הקבוצתי. אפשר לראות זאת אצל טיטה. זהו כדורגל אורגני". ריבלינו, ענק נוסף מהנבחרת של 1970, טען באולפן טלוויזיוני: "ראיתי את המאמן על הספסל ואת קבוצה שלו על הדשא. זה חשוב מאוד. טיטה הסביר לשחקנים את השיטה, ואפשר להבחין בה בכל רגע נתון, גם כאשר לא הולך לנו".
גם ניצחונות, גם שואו
השיטה הזו שונה בתכלית מכל מה שחוותה ברזיל בשתי הקדנציות האומללות של דונגה, וגם לא את הגישה האלימה והנוקשה של לואיס פליפה סקולארי. טיטה לא ביצע שינוי מהפכני בסגל, אבל שחרר את השחקנים והסיר מהם את השרשראות. בכך סייעה לו, כמובן, גם שבירת המחסום המנטלי אחרי הזכיה של הנבחרת האולימפית במדליות הזהב, אך זו ממש לא הסיבה המרכזית. במשחק מול קולומביה, יותר מתמיד, כל כוכבי ברזיל רצו לא רק לנצח, אלא גם לתת שואו לקהל. הם לא סבלו במסגרת טקטית נוקשה, לא קרסו תחת עומס הציפיות, אלא שיחקו עם חיוך וביטאו את עצמם.
זה נכון לא רק לגבי ניימאר גם מרסלו, רנאטו אוגוסטו, פאוליניו וגבריאל ז'סוס רוצים ליצור על המגרש. הם מכדררים מדי פעם ומנסים בשקיקה לעבור מספק שחקנים בו זמנית, אבל לא שוכחים גם את המשחק הקבוצתי. פעמים רבות מאוד אפשר היה לראות מהלכים מבריקים בנגיעה אחת בהשתתפות מספר שחקנים. כפי שציין טוסטאו, ברזיל מצאה איזון לא רע בין אינדיבידואליזם למכלול הקבוצתי. הוא עדיין טעון שיפור, ולא מגיעים לשלמות תוך 180 דקות, אבל הניצוצות מרהיבים כבר עכשיו. זה קורה מוקדם מהצפוי, וקל להתחיל להתאהב בנבחרת הזו, בדיוק כפי שהיה קל לתעב את הנבחרת של דונגה.
"שני המשחקים הראשונים של טיטה מבטיחים המון. כולם רואים עד כמה הנבחרת התעצמה תוך זמן קצר. השחקנים נעים בקלילות, משתפים פעולה אחד עם השני, ומפתחים משחק מסירות משובח, שהיה פעם הסימן המסחרי של הכדורגל הברזילאי. עם זאת, הם גם לא מהססים לאלתר ולנסות לעבור את השומרים שלהם בכוחות עצמם. ללא ספק, טיטה הוא המאמן הברזילאי הטוב ביותר כיום. האוהדים והתקשורת נדהמו כאשר הוא לא מונה לפני שנתיים, והבחירה בדונגה זכתה לביקורת קשה מאוד", אומר לוואלה! ספורט העיתונאי המקומי אנדרה בייביש.
אנצ'לוטי ריפא את השמרנות
ואכן, ההחלטה לוותר על טיטה אחרי השביעיה שספגה ברזיל מגרמניה בחצי גמר המונדיאל הביתי ב-2014 היתה הזויה, אבל הנה לכם האירוניה מעז יצא מתוק. כי הרי טיטה לא היה אמור להביא את הבשורה של טלה סנטנה. כמו סקולארי ודונגה, הוא מגיע ממדינת ריו גרנדה דו סול הדרומית, אשר ידועה באופי הרבה פחות ברזילאי מהמרכז והצפון. בשנות הזוהר שלו בקורינתיאנס, היה טיטה חסיד מובהק של כדורגל מבוקר. הוא הדגיש את הצורך לבנות את הקבוצה מההגנה, וזו הדרך שהובילה אותו לזכיה באליפות, גביע ליברטדורס ואליפות העולם לקבוצות. ניצחונות בתוצאה 0:1 היו שגרתיים במיוחד, ועונת 2013 היתה חריגה באופן קיצוני אפילו בסטנדרטים אלה. המאזן של קורינתיאנס עמד על 27 שערי זכות ו-22 שערי חובה ב-38 משחקים. זו היתה אחת הקבוצות המשמימות בתולדות ברזילראו.
לו היה מקבל את התפקיד הלאומי במועד המקורי, ייתכן שזו היתה דרכו גם בנבחרת, אבל זה לא קרה, וטיטה המתוסכל לקח שנת שבתון כדי לנסוע להשתלמויות ברחבי אירופה. זמן רב במיוחד הוא בילה בריאל מדריד אצל קרלו אנצ'לוטי, אותו העריץ כבר מזמן, והאיטלקי חולל לפי כל העדויות שינוי תודעתי אצל הברזילאי. "למדתי להיות ישיר יותר עם השחקנים, ממוקד יותר בהכנות למשחקים ולשחק כדורגל מהיר, נמרץ והתקפי יותר", סיפר לימים טיטה.
אנצ'לוטי לא מזוהה עם חדשנות בלשון המעטה. תכונותיו החזקות ביותר, שהפכו אותו למאמן על, הן יחסי אנוש מעולים ויכולת למקסם את הפוטנציאל של שחקניו בעמדות הטבעיות שלהם. הוא לא מנסה להמציא את הגלגל ולכפות מערכים מהפכניים, אלא דואג שכל שחקן יהיה מאושר בתפקידו. אחרי ההיכרות המעמיקה איתו, חזר טיטה לקורינתיאנס והצעיד אותה לאליפות מזהירה, עם 81 נקודות ו-71 שערי זכות ב-38 משחקים. היה זה שינוי קיצוני, ולפי שני המשחקים הראשונים זו בדיוק גישתו גם בנבחרת ברזיל. יש מבנה טקטי ברור ותוכנית משחק, אבל כל שחקן נמצא בדיוק בעמדה הנכונה מבחינתו ומקבל חופש פעולה להביא את איכויותיו לידי ביטוי.
ניימאר טוב יותר בלי סרט הקפטן
דני אלבס ומרסלו אוהבים להצטרף להתקפות? זה בדיוק מה שהם עושים כל הזמן אצל טיטה, בניגוד מוחלט לשימוש השמרני של דונגה במגנים. קאסימירו, שהולך ומשתבח לקשר אחורי נהדר, שורף שטחים, סותם חורים וסוחב את הפסנתר עליו מנגנים חבריו היצירתיים יותר. אין מאמן בתבל שמכיר את רנאטו אוגוסטו ופאוליניו כמו טיטה, שהדריך אותם בקורינתיאנס. כיום הם עושים כסף בליגה הסינית, אבל המאמן יודע בדיוק כיצד להפיק מהם את המיטב. צמד הקשרים מעולם לא שיחקו טוב יותר בנבחרת. גבריאל ז'סוס נזרק להופעות בכורה אחרי הזכיה באולימפיאדה, והפך ללהיט עם צמד נפלא לרשת אקוואדור. ברזיל חגגה עם 0:3 במגרש בו לא טעמה נצחון מזה 33 שנה.
וניימאר? הוא פשוט פורח. הכוכב הגדול לא רק הכריע את הקרב מול קולומביה עם שער בדקה ה-74, אלא נהנה מכל רגע על הדשא. הזהב האולימפי שיחרר אצלו המון לחץ, וכך גם הוויתור על סרט הקפטן. כפי שהסביר לוסיו, בלם העבר האגדי של הסלסאו: "תפקיד הקפטן הטיל אחריות מוגזמת על ניימאר, ואנחנו יודעים את גודל הציפיות ממנו. בלי הסרט, הוא יוכל להפגין את כישוריו באופן תדיר יותר, כי הוא ירגיש חופשי יותר על המגרש". וזה אכן קרה. המינוי היה שגוי מלכתחילה, וכעת גם הטעות הזו תוקנה לשביעות רצון כל המעורבים.
"למאמנים רבים יש ידע מקצועי, אבל מעטים יודעים לנצל אותו ביעילות כמו טיטה", כתב טוסטאו. הוא סיים את מאמרו בנימה זהירה, עם המלצה לא לאבד פרופורציות ולשמור על ביקורתיות, והצדק איתו. אסור להסיק מסקנות מרחיקות לכת אחרי שני משחקים בלבד, אבל נכון לעכשיו יש הרבה מאוד מקום לאופטימיות. ברחבי העולם יש אוהדים רבים שאוהבים את ברזיל בזכות הנבחרת של שנות ה-80' והתקשו מאוד להזדהות עם סלסאו של המאה ה-21. כעת יש תקווה לבשורה אמיתית, ואם תמשיך בדרך הנוכחית תוכל ברזיל לשוב להיות הנבחרת האטרקטיבית והאהובה בעולם.
