פעם, אורלנדו מג'יק נחשבה לקבוצה עם הכי הרבה מזל ב-NBA, כשזכתה שנתיים ברציפות בלוטו של הדראפט והביאה את שאקיל ופני. אבל דברים השתנו מאז. לפני שנתיים עשתה קבוצת הקסם טרייד ענק והביאה את גרנט היל. אבל השחקן ששווה טריפל דאבל בכל משחק שיחק פחות מחצי עונה בשנתיים האלה, ואורלנדו נאלצה להסתפק במעמד של קבוצה חביבה, עם הרבה אופי, שכולם שמחים לראות בפלייאוף ואף אחד לא מצפה לראות בסיבוב השני.
בשנה שעברה הובא טרייסי מקגריידי, שהוכיח שהוא שחקן לא פחות מוכשר מבן דודו וינס קרטר, אבל בלי גרנט היל שיוריד ממנו לחץ זה גם לא הספיק ליותר מסיבוב ראשון. השנה גרנט שוב אמור להיות בריא, שוב מרשים במחנה האימונים, והשניים מתחילים להתרגל זה לזה על המגרש, בתקווה ששאר הליגה תיאלץ להתרגל למראה הגב שלהם.
למג'יק עדיין יש בעיות לא פשוטות בעמדת הסנטר והפאואר פורוורד, אבל אם גרנט היל באמת יצליח לבצע את אותו תפקיד חמקמק - הפוינט-פורוורד - אז הוא ומקגריידי ומייק מילר המוכשר והרב-גוני יעמידו את אחד הקווים האחוריים המהירים והקטלניים בליגה, וייתנו מאבק רציני ביותר על ראשות המזרח.
והרי התחזית
דרוש: מישהו שמוכן להמר על הבריאות של גרנט היל. לדוק ריברס, מאמן המג'יק, אין הרבה ברירה. הוא יודע שהשנה אפילו הקטע של "מאמן שמוציא הכל מכלום" לא יספיק, ולא משנה מי יהיה פצוע. אם היל יהיה בריא, אורלנדו תהיה כוח מאיים. אם לא, היא שוב תהיה שווה מקום שמיני בדוחק. דארל ארמסטרונג מתחיל להראות סימני הזדקנות, וזה הופך את היל הבריא ונחוץ עוד יותר בעמדת הרכז, לפחות חלק מהזמן.
תחזית: אם היל בריא רוב העונה כולל הפלייאוף: 55 ניצחונות, גמר המזרח לפחות.
אם היל מחמיץ את חצי עונה או יותר: 39-44 ניצחונות. סיבוב ראשון לכל היותר.
הבאים, העוזבים והסגל המלא
התוספת המעניינת ביותר היא דמותו העגלגלה של שון קמפ. קמפ לא נוצל כמעט בכלל בפורטלנד אשתקד, ואין להקיש ממספריו המאכזבים (3.7 נקודות, 2.7 כ"ח) על מלוא הפוטנציאל שלו. באורלנדו מקווים שהוא יגרד את ממוצע הקריירה (15.2 נק', 8.6 כ"ח) וייתן להם נוכחות פיזית שתחפה על היעדרו של סנטר ממשי.
הרוקי ריאן האמפרי מעניין, אבל לא בטוח שיוכל לתרום מיד. מדובר בפורוורד חזק, שדורג אשתקד תשיעי בכל ארה"ב בכ"ח עם 10.9 למשחק, והוסיף 18.9 נקודות. הוא גם קבע אשתקד שיא במכללת נוטר דיים עם 87 חסימות.
עזבו: הפורוורדים מונטי וויליאמס, ג'ד בושלר ודון ריד והרכז טרוי האדסון. מכל אלה, עזיבתו של האדסון היא המשמעותית מפני שהיא מותירה את המג'יק דקים משהו בעמדה מספר 1.
הסגל המלא:
#0 אולומידה אויידג'י
#1 טרייסי מקגריידי
#4 ריאן האמפרי
#5 ג'ריל סאסר
#8 פאט גאריטי
#10 דארל ארמסטרונג
#11 ז'ק ווהן
#25 קורי בנג'מין
#31 פאט בורק
#33 גראנט היל
#34 סטיבן האנטר
#40 שון קמפ
#44 פיטר קורנל
#45 אובינה אקזיה
#50 מייק מילר
#54 הוראס גראנט
#55 אנדרו דה קלרק
#99 מאריו קאסון
ציטוט
"הצעד הראשון שלו חזר. לגמרי. אני חושב שהוא מת להעניש את הליגה" - דוק ריברס על גראנט היל
ונשאלת השאלה...
- נו, אף אחד לא מהמר (על הקרסול של היל, או כל חלק אחר בגופו)? חשבתי ככה. מצד שני, לפעמים הם באמת מבריאים.
- ונניח שיהיה בסדר עם מר גבעתי, מה בכל זאת יהיה בעמדת הרכז? האם אורלנדו ייתנו להיל להתיש את עצמו במרדף אחרי רכזים קטנים וחמקמקים, או שייתלו את תקוותיהם ברגליו המקשישות של דארל ארמסטרונג? בקיצור - האם הפוינט-פורוורד יעבוד?
- האם תביעת האבהות הבאה של שון קמפ תיתן למג'יק עילה לנפנף את ישבנו המאכזב שוב, או שמא יחבל העניין בקאמבק המפתיע?
- מעניין לעניין באותו עניין: מה יעלה יותר, ממוצע הנקודות למשחק של מר קמפ, או ממוצע הדונאטס לאימון?
- האם יצליחו אולפני דיסני להפיק אבקת פלא שתעלים את העובדה שאיך שלא מסובבים את זה, אין למגי'ק איכות בעמדות 4-5?
הישגי עבר:
גמר ה-NBA, עונת 94'. הפסד בארבעה משחקים ליוסטון