חי על כדורים: המקרה המוזר של מיאמי היט וכריס בוש המושבת

בווידאו: בארקלי ושאקיל דנים בסוגיית כריס בוש

אנו בשלב בו לרוב קבוצות ה-NBA ברור איך ייראה הסגל שלהן בעונה הקרובה, לחלקן נשארו כמה מקומות לסגור בקצה הרוטציה אך לא מעבר לזה. אבל יש קבוצה אחת שלא יודעת האם הכוכב הגדול שלה ישחק כדורסל או לא, בעונה הקרובה ובכלל. השאלה המעניינת ביותר שנותרה פתוחה הקיץ היא מה הסטטוס של כריס בוש, האם הוא יוכל לחזור לשחק או לא.

בוש חזר לכותרות בשבוע האחרון ביוזמתו. הוא ואשתו צייצו בטוויטר על כך שהוא מתאמן במלוא המרץ ומצפה להצטרף לחבריו לקבוצה בפתיחת האימונים ב-27 בספטמבר. הפרסום הוביל להשערות שמדובר בניסיון להפעיל לחץ ציבורי על הנהלת מיאמי שתאפשר לבוש לחזור להתאמן, אבל מספר ימים לאחר מכן גם מיקי אריסון, הבעלים של ההיט, הודיע שהוא מצפה לראות את בוש באימונים. החדשה הטרייה היא שהליגה צפויה להיות מעורבת בהחלטה האם לאפשר לבוש לחזור או לא.

במבט ראשון לא ברור על מה המהומה: יש לקבוצה רופאים, הם יקבעו האם בוש כשיר או לא על פי אמות מידה רפואיות, כל שאר השיקולים לא אמורים להיות רלוונטיים וההחלטה בוודאי לא אמורה להיות מושפעת מלחץ ציבורי. אבל התעמקות במצב הבריאותי של בוש מגלה שהמצב שלו מסובך ותקדימי באופן ששם אותו, את מיאמי ואת ה-NBA בפני הצורך לקבל החלטה לא פשוטה.

עוד בנושא:
חיזוק לקו הקדמי של הפייסרס: קווין סראפין סיכם לשנתיים
הרוקיז קבעו: התואר של דאן, הקריירה המוצלחת של בנדר

אין ברירה אלא לצלול לעומק המצב, כפי שהוא ידוע וניתן להבנה על ידי מי שאינו מומחה בתחום. לפני שנה וחצי, במהלך עונת 2014/15, התגלה אצל בוש קריש דם בריאה. הוא לא חזר לשחק באותה עונה ודובר על סכנת מוות ממשית ועל כך שלא ברור אם יחזור. קריש דם זו תופעה יחסית נדירה אצל אנשים צעירים, בוודאי ספורטאים, אך לא נטולת תקדימים. רק ב-NBA בשנים האחרונות מירזה טלטוביץ' ואנדרסון ורז'או עברו מצב דומה ולאחר תקופה החלמה חזרו לשחק. גם בוש חזר לשחק בפתיחת עונת 2015/16 ונראה טוב מאוד, עד שבפברואר האחרון חל סיבוך במצב.

כאן המידע כבר פחות חד משמעי. ככל הנראה התגלה קריש דם נוסף אצל בוש, הפעם ברגל, למרות שבשלב מסוים בוש עצמו טען שאין לו קריש דם חדש ושהוא יכול לחזור לשחק. הוא רצה לחזור לשחק במהלך הפלייאוף והקבוצה לא אפשרה לו. מאז הנושא נשמר על אש נמוכה עד לשבוע האחרון.

ממעט המידע שקיים מצטיירת התמונה הבאה: מי שהתגלה אצלו יותר מקריש דם אחד נחשב לפגיע וזקוק לשימוש קבוע בתרופות מדללות דם. הסכנה עם מדללי דם היא שכל דימום פשוט הופך למסוכן, לכן לא ניתן לקחת חלק בספורט הכולל מגע בזמן שלוקחים אותם. לבוש יש חוות דעת רפואית שטוענת שהוא יוכל להשתמש במדללי דם מסוג חדש, כאלה שההשפעה שלהם מתפוגגת מהר, כך שבזמן משחקים לא תהיה להם השפעה עליו. יש לכך תקדימים ראשוניים מאוד בהוקי, אך לא של שימוש ממושך במדללי דם בעונת NBA מלאה ועמוסה. אחת השאלות שבמיאמי ובליגה יצטרכו להבין היא מה זה אומר לגבי אימונים. האם בוש לא ייקח חלק באימונים שכוללים מגע במהלך השנה? האם אפשרי לשחק כך באופן קבוע?

הבעיה של רופאי הקבוצה היא שהכלים שלהם להעריך את רמת הסיכון במצב של בוש מאוד מוגבלים. זו אינה פציעה סטנדרטית בה ניתן לראות מתי איבר מסוים החלים, בוש ככל הנראה יכול לתפקד כרגיל במצבו. המחסור בתקדימים יקשה עליהם להעריך מה יכול לקרות ומה תהיה ההשפעה של התרופה בסיטואציות שונות, כמו גם את הסיכון שריבוי הנסיעות והמשחקים והזמן בו לא יהיה בהשפעת מדללי דם יובילו לקריש דם נוסף.

מה שמוביל לשאלה העקרונית: של מי צריכה להיות ההחלטה הזאת? בוש מעוניין לחזור לשחק לאחר שנה וחצי בהן סובל מקרישי הדם, ניתן להניח שהוא בקיא במצבו ובסיכונים שכרוכים ברצון שלו להמשיך לשחק, זו אינה החלטה שנובעת מבורות או קלות דעת. האם ניתן למנוע זאת ממנו? האם ראוי?

אחד הדיונים המעניינים של השנים האחרונות קשור למידת הסיכון שלוקחים על עצמם ספורטאים מקצוענים, בעיקר סביב ההבנה המתרחבת על מחיר פגיעות הראש בפוטבול. בעוד שכל זמן שהמצב לא ידוע או שמנסים להסתיר את חומרתו מדובר בדיון מסוג אחד, ברגע שהקלפים על השולחן מדובר בדיון אחר. אם מישהו מבין את הסכנה ועדיין בוחר להיות שחקן פוטבול, למי יש זכות לאסור עליו את זה?

עבור רבים, הספורט המקצועני מאפשר להימלט מחיי עוני, לאתלט, למשפחה הגרעינית ולילדים שלו. אך לא צריך את הממד הסוציאלי כדי לקבל את המוכנות של אדם לסכן את עצמו. רבים מסכנים את עצמם כדרך להגשמה עצמית, למשל חובבי טרקים מסוכנים, למה לא ניתן להתייחס לקריירה ספורטיבית באופן דומה כדרך של אדם להגשים את עצמו, להביא את עצמו לידי ביטוי? וזה לפני שמתייחסים לאנשים שמוכנים לפגוע בעצמם כדרך להקל על החיים, למשל על ידי עישון או מזון לא בריא.

כריס בוש לא צריך לשחק כדורסל כדי לפרנס את המשפחה, הוא כבר הרוויח עשרות מיליוני דולרים וימשיך להרוויח גם אם לא ישחק. הוא רוצה לחזור לשחק כי זה מה שהוא, זה הוא. מהי רמת הסיכון בה ניתן לסרב לרצון שלו? כיצד בכלל ניתן להבין מה רמת הסיכון במצב שלו? אני לא מקנא במי שיצטרכו לקבל את ההחלטות הללו בחודשים הקרובים.