מאזן בעונה שעברה: 9:7, מקום שלישי בבית
מאמן: ג'ים קולדוול (עונה שלישית)
עזבו: קלווין ג'ונסון (תופס, פרש), סטיבן טולוך (ליינבקר), ג'ויק בל (רץ אחורי)
הצטרפו: אנקואן בולדין (תופס), מרווין ג'ונס (תופס), סטיבן רידלי (רץ אחורי)
נבחרו בדראפט: טיילור דקר (תאקל התקפי), אשון רובינסון (תאקל הגנתי)
מעולם לא הייתה קבוצה שנהנתה כל כך משבוע החופש כמו דטרויט ב-2015. הליונס יצאו למנוחה במחזור התשיעי, במאזן 7:1 גרוע. הם ניצלו את שבוע החופש לניקוי אורוות, שכלל פיטורים של שלושה מאמנים וביניהם מתאם ההתקפה, כמו גם ה-GM והנשיא (!) של הקבוצה וכאשר חזרו, ניצחו שישה משמונת המשחקים שנותרו להם, כולל אחד בלמבו פילד. למעשה, הם היו רחוקים שריקה אחת שגויה והייל מרי מטורף מדאבל עונתי על הפאקרס ומאזן חצוי. על פניו, החצי השני של העונה היה אמור לבשר דברים טובים לאוהדים בעיר המכוניות.
ואז התופס הכי טוב בליגה פרש.
במשך תשע עונות, קלווין ג'ונסון מיצב את עצמו בתור התופס, יש שיאמרו אפילו השחקן, הטוב ביותר ב-NFL. הוא גם הפך לפנים של אחד המועדונים הכי חסרי מזל בליגה. אלא ששיא היארדים לעונה, בו הוא מחזיק, הוא גדול הישגיו ופה קבור הכלב. במהלך אותן תשע עונות, מגהטרון זכה לשחק רק פעמיים בפלייאוף ובשני המשחקים הללו האריות הפסידו. הציפיות שהיו מהקבוצה אחרי עונת הבכורה הטובה של ג'ים קולדוול היו גבוהות וההתרסקות של תחילת העונה שעברה כנראה הייתה יותר מדי עבור התופס הכוכב, שהחליט שנמאס לו.
כרגע, מה שנשאר לקבוצה הוא שלד הגנתי טוב, אך לא מדהים ומת'יו סטאפורד, שעדיין לא ברור האם הוא מסוגל להיות קוורטרבק איכותי או שזו הייתה הנוכחות של מגהטרון שגרמה לו להראות כך לפרקים. אנקואן בולדין ומרווין ג'ונס הם תופסים מנוסים וגם הדראפט היה סביר פלוס, אבל יש דברים שאין להם תחליף. הליונס נזקקו ל-11 שנים כדי לחזור לפלייאוף אחרי פרישתו של בארי סנדרס הגדול. נתראה ב-2027?
תחזית: אולי הפרישה של ג'ונסון תגרום לשאר השחקנים לקחת יותר אחריות ויכול להיות שדטרויט תצליח לתת פייט יותר רציני ממה שמצופה ממנה כרגע. זה עדיין לא אמור להספיק למאזן חיובי.