מאזן בעונה שעברה: 5:11, מקום ראשון בבית, הפסד בווילד קארד לסיאטל
מאמן: מייק זימר (עונה שלישית)
עזבו: מייק וואלאס (תופס)
הצטרפו: אלכס בון (גארד), אנדרה סמית' (תאקל), סם ברדפורד (קוורטרבק)
נבחרו בדראפט: לקוון טרדוול (תופס), מקנזי אלכסנדר (מגן פינה), מוריץ בוהרינגר (תופס גרמני. כבר שוחרר)
במקור, הטקסט הזה היה אמור לעסוק בכך שרק עבודה קשה מנצחת מזל רע ושאם יש מישהו שיודע מה זו עבודה קשה ויכול לנצח את המזל הרע של מינסוטה, הרי שמדובר במאמן מייק זימר. אלא שאז טדי ברדיג'ווטר, הקוורטרבק הפותח, נפצע באימון וגמר את העונה. יש דברים שגדולים גם על מאמנים מצוינים כמו זימר.
המזל הרע של הוויקינגים מסרב להיגמר. בין אם זה ההפסד הביתי בפלייאוף האחרון לסיהוקס, עם החטאת בעיטת שדה קלה בשניות הסיום או ההרחקה של אדריאן פיטרסון לשנה, או הפציעה הקשה שגם הוא עבר. אם תרצו ללכת עוד יותר אחורה, אפשר גם להזכיר את ההפסד עם ברט פארב בגמר ה-NFC, ההפסד של קבוצת ה-1:15 בראשות רנדי מוס בגמר ה-NFC או את ארבעת ההפסדים בסופרבול עד היום. יסלחו לי מועדונים כושלים כמו בפאלו, דטרויט או קליבלנד, שלא יודעים מה לעשות עם הכישרון שלהם. במינסוטה תמיד ניצלו את המעט שיש להם, אבל אף פעם לא עד תום ותמיד ההרגשה היא שחסרה להם עוד טיפת מזל.
גם לפני הפציעה, ברידג'ווטר לא הוכיח שהוא יותר מאשר מנהל עבודה, מה שהשאיר את הנטל ההתקפי על כתפיו, ורגליו של אדריאן פיטרסון ומתישהו, גם לרץ הטוב בליגה לא יישארו כוחות (בוודאי שעכשיו, כאשר מי שיעביר לו את הכדור יהיה שון היל או שם חסר משמעות אחר). על מנת לדחות את קץ הקריירה של AD עד כמה שניתן, מינסוטה חיזקה את קו ההתקפה שלה עם שחקנים טובים ומנוסים בעלי ניסיון בפלייאוף והוסיפה כלים התקפיים, בדמות הרוקי לקוון טרדוול. סם ברדפורד הובא תמורת מחיר גבוה, בחירת סיבוב ראשון ויתחרה עם שון היל על משרת הפותח.
הכוח של הקבוצה אשתקד לא היה מאחורי הסנטר, אלא בדחיפת הסנטר של היריבה. זימר בנה הגנה חזקה, כאשר הסקנדרי בהנהגת האריסון ברנס (שחידש חוזה) מתחיל להזכיר את מה שהיה לו כמתאם ההגנה בסינסינטי. החוליה הזו התחזקה עוד יותר עם בחירת הסיבוב הראשון, אלכסנדר, בעוד שבשביעייה הקדמית, שמות כמו אוורסון גריפין, לינוול ג'וזף ובעיקר אנתוני באר, הפכו לשמות מוכרים ברחבי הליגה.
תחזית: עם כל הכבוד לברידג'ווטר, זו הקבוצה של פיטרסון. הוא כבר רגיל לקחת את הכל על עצמו וביחד עם היכולת של זימר לדרבן את שחקניו, אסור לזלזל במוטיבציה שתהיה להם לאור הפציעה. זה לא יספיק כדי לסיים לפני הפאקרס שוב, אבל לאור הסגלים החלשים של דטרויט ושיקגו, המקום השני די שמור לסגולים. ווילד קארד? תלוי בברכיים של AD.