מאזן בעונה שעברה: 6:10, הפסד בחצי גמר ה-NFC לקרוליינה
מאמן: פיט קרול (עונה שביעית)
עזבו: מרשואן לינץ' (רץ אחורי, פרש), ראסל אוקונג (תאקל התקפי), ברוס אירווין (ליינבקר), ברנדון מייבין (נוז תאקל)
הצטרפו: ג'מרקוס ווב (תאקל התקפי), ברנדון בראונר (מגן פינה), בראדלי סוול (תאקל)
נבחרו בדראפט: ג'רמיין איפדי (תאקל), ג'ארן ריד (תאקל הגנתי)
סיאטל פתחה את העונה החולפת בצורה חלשה, אבל הוכיחה שוב שהיא כוח רציני ב-NFL. ככל שהעונה התקדמה, הסיהוקס שבו להיות קבוצה עם הגנה קשוחה, כפי שראינו מהם בשנים הקודמות. בפלייאוף, זה נגמר עם מחצית ראשונה מהגיהנום מול קרוליינה וכמעט קאמבק הירואי נוסף של ראסל ווילסון.
קו ההתקפה ספג בשנתיים האחרונות מכות לא פשוטות, עם עזיבתם של הסנטר מקס אונגר (בטרייד שהביא את ג'ימי גראהם, אליו עוד נגיע) ובפגרה הנוכחית, עם הפרידה מהגארדים ראסל אוקונג וג'יי אר סוויזי. בניסיון לחפות על עזיבתם, הובאו סוול וג'מרקוס ווב ובדראפט נבחר איפדי בסיבוב הראשון. באופן די מפתיע ולמרות קו ההתקפה הרעוע, דווקא בעונה שעברה ביצע ראסל ווילסון קפיצת מדרגה התקפית והפך מקוורטרבק שממעט לזרוק ולטעות, לכזה שלוקח יותר סיכונים. כיום, ווילסון הוא יותר מרק איום קרקעי והוא והעמיד שיאי קריירה במסירות, השלמות, טאצד'אונים ויארדים. במשך חלקים רבים של העונה, סיאטל לא נראתה כמו קבוצת ריצה, שטוחנת את משחק הקרקע, כמו שהורגלנו לראות ממנה, אלא הסתמכה על היד של ראסל-האסל יותר ויותר.
אפרופו קפיצות מדרגה, אחד שצריך לעשות כזו הוא ג'ימי גראהם. הטייט אנד שהיה אימת ההגנות בימיו בניו אורלינס, פשוט נעלם בעונה הקודמת. ב-11 משחקים הוא תפס שני טאצ'דאונים בלבד ולא ממש היווה פקטור בהתקפת סיאטל. חזרה של גרהאם למרכז הבמה תהפוך את הסיהוקס לקבוצה עם התקפה מאיימת בהרבה, מה שעשוי להתגלות כמכריע כאשר יגיעו המשחקים מול ההגנות החזקות של ה-NFC.
מבחינת הגנה, לסיהוקס אין ממש בעיות. צמד הסייפטים הטוב בליגה (ארל תומאס וקאם צ'נסלור), יחד עם צמד הליינבקרים הפנימיים הטוב בליגה (קיי ג'יי רייט ובובי ואגנר) יהווה את השלד לאחת ההגנות הטובות ביותר, שוב ולמרות העזיבה של מספר שחקנים חשובים.
תחזית: היריבות מבית עם הניינרס התחלפה ביריבות עם אריזונה וזה לא יהיה קל. 5:11 והעפלה חמישית ברציפות לפלייאוף.