לא רק ז'אנו

אפשר, מותר ואולי גם צריך להאשים את אבישי ז'אנו בשני השערים שכבשה אתמול באייר לברקוזן לרשת של דודו אוואט. אחרי הכל, מהמשבצת של ז'אנו נגחו באביץ' וז'ואן את שערי הניצחון של סגנית אלופת אירופה, שערים שהפחיתו עד למינימום את סיכויי האלופה הישראלית לעלות לשלב הבתים הבא של הצ'מפיונס ליג.

אם אינני טועה, ז'אנו הוא שחקן ההגנה הנמוך באירופה. להשאיר אותו, דווקא אותו ובדיוק אותו, להתמודד עם שני נוגחים שאבישי שלנו מגיע להם בדיוק עד הגומי של המכנסיים, זו הפקרות. זה לא שז'אנו התמקם בשני המקרים היכן שכל מגן צעיר, שלא לדבר על שחקן הגנה מנוסה, חייב להתמקם - צמוד היטב לגופו של הנוגח במטרה להקשות עליו את הניתור ובאותה הזדמנות גם לנסות ולהוציאו משיווי משקלו. ז'אנו תיפקד אתמול כטירון, ועל כך הוא ראוי לנזיפה חריפה מצד מאמנו.

אבל היכן היו צמד הבלמים אריק בנאדו ואלון חרזי? מדוע הם השאירו את ז'אנו להתמודד ללא כל סיכוי מול באביץ' וז'ואן? הרי המקום ממנו ננגחו שני השערים לחובת קבוצתם היה אי שם בתוך רחבת החמש, ובתיזמון נכון יכול היה אחד משניהם להצטרף למאמץ להקשות על הנוגחים. לבנאדו ולחרזי לא רק ניסיון רב, אלא גם משחק ראש משובח. דווקא אתמול לא באו תכונות אלה לידי ביטוי.

אל השלישייה ז'אנו-חרזי-בנאדו, צריך להוסיף גם את אדורם קייסי אשר לא מנע את הגבהת הכדורים של סבצ'ן לעברם של באביץ' וז'ואן, ואילו את אוואט קשה יהיה להאשים ישירות בשני השערים, גם אם יהיו מי שינתחו ויסבירו כי הוא יכול היה להפגין יותר עירנות בניסיונות להדוף את שני כדורי הגובה הסמוכים לרחבה שלו.

למרות הטענות להגנה החיפאית העליזה, אפשר היה להשיג אתמול קצת יותר. זאת אומרת לפחות תיקו מכובד שהיה משאיר את שתי היריבות באותה עמדת זינוק במאבק על המקום השני בבית.

בגרמניה מתנהל כבר שנים ארוכות ויכוח מי תורם ומאדיר יותר את שמה של העיר לברקוזן. באייר, מפעל התרופות המפורסם של העיר, או שמא קבוצת הכדורגל שלה, המאומצת והמוחזקת בידי אותו מפעל. לעומת העונה שעברה, שבה קבוצת הכדורגל היא אשר הביאה יוקרה ותהילה לתושביה, השנה אפשר לחזור למפעל התרופות. קבוצתו של טופמולר כבר איננה אותה קבוצה תוססת ורעננה שהפסידה לזינאדין זידאן בגמר הצ'מפיונס ליג רק לפני כחצי שנה.

בנוסף לשער השיוויון של פראליה בפתיחת המחצית השנייה, היו לקבוצתו של שום עוד כמה הזדמנויות לכיבוש שערים. זנדברג התאושש מהלם אולד טראפורד והשאיר את יעקובו מול השוער בוט. אותו פראליה, ואחריו ישראלביץ', הגיעו לעוד שני מצבי הבקעה שהוחמצו.

דווקא שום לא היה אתמול במיטבו. כמי שכבר קיבל, ובצדק, מלוא החופן מחמאות על שיטת המשחק של קבוצתו וגם על הדרך שבה הוא ניהל עד אמש את המשחקים עצמם, ניתן היה לצפות ממנו להכניס את קטן וישארלביץ' הרבה לפני הדקה ה-75. גם כי השניים, המהירים והרעבים, היו משאירים שחקנים נוספים של לברקוזן מאחור, וגם כי יעקובו מתחיל להימאס עם סגנון משחק שכולו אנוכיות ובצע כסף.