פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        צלם כפי יכולתך: סיפורו של ז'והאן אודל, הרכש החדש של בית"ר ירושלים

        ז'והאן אודל היה חלוץ מבטיח בליגה הצרפתית, אך אחרי המעבר לשטוטגרט ב-2010 סבל מפציעות קשות שאיימו על המשך הקריירה שלו. השיקום הצריך תעצומות נפש, אולם הוא מעולם לא שיחזר את יכולתו, ולבית"ר מומלץ למתן את הציפיות

        צלם כפי יכולתך: סיפורו של ז'והאן אודל, הרכש החדש של בית"ר ירושלים
        צילום ועריכה: יוסי ציפקיס

        ברונו לבאדיה, מאמן שטוטגרט לשעבר, הגדיר לפני ארבע שנים את גורלו של ז'והאן אודל כטרגדיה - ובצדק. חוסר המזל של החלוץ הצרפתי שבר שיאים מאז החתים אותו המועדון הגרמני בקיץ 2010 עם ציפיות לא מבוטלות, וזה כמעט עלה לו בקריירה. עצם העובדה כי אודל עדיין משחק בגיל 32, ומתלהב מהפרק החדש בבית"ר ירושלים, ראוי להערצה. יש שחקנים שהיו נשברים מזמן.

        זה התחיל עם פגיעה בקרסול שבועות ספורים אחרי ההגעה לגרמניה, עוד לפני שהספיק לפתוח אפילו פעם אחת בהרכב. הניתוח לא היה מוצלח כי הוא גרם לזיהום בקטריאלי וחייב פעולות רפואיות נוספות. ואז, כאשר נדמה היה כי הצרות מאחוריו, בדצמבר 2010, התרחש האסון האמיתי. באימון הראשון של המאמן החדש לבאדיה, התנגש הצרפתי בשוער סוון אולרייך וקרע רצועות בברכו הימנית. בדרך כלל, תהליך ההחלמה אורך לא יותר מתשעה חודשים, אך המקרה של אודל היה שונה. הוא נזקק לשני ניתוחים ונעדר מהמגרשים במשך כמעט שנתיים. במהלך תקופה זו, הוא ניסה לחזור לאימונים מספר פעמים, אך זה תמיד נגמר באכזבה.

        רופא שטוטגרט הגדיר את המצב כחריג: "הקרעים הגלידו לחלוטין, ובצילומים הכל נראה תקין, אולם נגרם נזק מתמשך לברך שלא מגיבה טוב למאמץ פיזי. הכאבים חוזרים כל הזמן, וצריך להקפיד על גודל המאמץ". חלק מאנשי הסגל הרפואי של שטוטגרט לא היו אופטימיים לגבי סיכויי החלמתו המלאה של הצרפתי. השאלה המרכזית לא היתה עיתוי שובו של אודל לכדורגל, אלא עצם יכולתו לשחק שוב. בסופו של דבר, הקאמבק המיוחל התרחש בנובמבר 2012, אבל גם בעונה ההיא התאפשר לו ליטול חלק בשישה משחקים בלבד בקבוצת המילואים בליגה השלישית.

        ז'והאן אודל במדי שטוטגרט (GettyImages , Thomas Niedermueller)
        בשטוטגרט תהו אם הקריירה שלו לא הגיעה לסיומה. ז'והאן אודל (צילום: GettyImages)

        אמא התנגדה לכדורגל

        יש שחקנים שהיו מרימים את הידיים, מה גם שאודל כבר התקרב לגיל 30 בקיץ 2013. מבחינת החלוץ, זו כלל לא היתה אופציה. הוא התגבר על מכשולים רבים מדי בדרך להגשמת החלום כדי לזרוק הכל לפח. למעשה, הקרב החל עוד בילדותו, כי אימו התנגדה בתוקף לתחביב, ואחיו של ז'והאן נאלץ לרשום אותו לחוג הכדורגל בסתר. הוא היה בעננים כאשר הסקאוטים של ניס המקומית שמו אליו לב והחתימו אותו, אבל בקבוצה מעולם לא נתנו לו אפילו להתקרב לסגל הראשון, ובגיל 20 הוא נדד לחלק השני של המדינה, מהדרום לצפון הרחוק, כדי לחתום בניס. גם שם זה ממש לא הלך, והמאמן קלוד פואל לא ספר אותו. לכן העונה המשמעותית הראשונה שלו היתה רק ב-2005/06, כאשר הושאל ללוריין מליגה השניה.

        שם, סוף כל סוף, המזל האיר לו פנים מבחינת המאמן. כריסטוף גורקוף הוא אחד הטקטיקנים המוערכים ביותר בצרפת, ובזכותו התפתח אודל במהרה. "הוא המאמן שהרשים אותי יותר מכל, ויש לו גם יחסי אנוש מעולים", סיפר בדיעבד החלוץ. אצל גורקוף הוא קיבל מקום קבוע בהרכב, כבש שמונה שערים, הוכתר למלך האסיסטים של הליגה השניה, והיה בורג מרכזי בעונת העליה. ואולם, ליל סירבה להאריך את ההשאלה, ולכן עונת 2006/07 ירדה לטמיון. השחקן היה מאושר כאשר במועדון הודיעו לו לבסוף שאינם מעוניינים עוד בשירותיו, וחתם בוולנסיין.

        כריסטיאן גורקוף מאמן לוריין (רויטרס)
        הראשון שאודל פרח תחתיו. כריסטיאן גורקוף (צילום: רויטרס)

        חלומות על פריס וליגת האלופות

        שלוש השנים בקבוצה הצפונית היו פסגת הקריירה שלו, אם כי אודל עצמו סבר אז שהוא רק בדרך למעלה. הוא הבקיע שלושער בבכורה הביתית, האוהדים התאהבו בו, והמאמן אנטואן קומבוארה סמך עליו בעיניים עצומות. כל צרפת התלהבה ממהירותו ומהדרך המקורית לחגוג שערים באמצעות צילום אוהדים צוהלים במצלמה, ואפילו נשמעו קולות לזמנו לנבחרת. המעבר לקבוצה גדולה היה עניין של זמן, ואודל לטש עיניים לעבר פריז סן ז'רמן. קומבוארה, כוכב הפריזאים כשחקן, חתם בעיר האורות ב-2009 והתחייב לא להחתים שחקני ולנסיין באופן מיידי. ההסכם הג'נטלמני הזה פג בהמשך, ואודל ידע שהוא על הכוונת של הבוס. "אני חולם לשחק בסן ז'רמן. זה מועדון גדול, ואני משתוקק להגיע לשם מאז ילדותי. המטרה היא להגיע רחוק ככל הניתן. אני רוצה לשחק בליגת האלופות באופן קבוע", הוא אמר בשלהי 2009.

        בינתיים, עונת 2009/10 היתה מרתקת עבורו מבחינות רבות, כי מאמן ולנסיין החדש פיליפ מונטאנייה החליט להציב אותו באגף השמאלי. אודל סבר בהתחלה כי מדובר בפתרון זמני, אך גילה שהמציאות שונה. "אני עדיין חושב שאני חלוץ, אבל מוכן לשחק היכן שהמאמן אומר לי. זה הולך לא רע, ואני נהנה ללמוד את התפקיד החדש", הוא אמר אז. וזה באמת הלך מצוין. מונטאנייה הצעיד את ולנסיין לעונה נהדרת בחלק העליון של הטבלה עם כדורגל התקפי תוסס. היו שכינו אותה בצחוק "ברצלונה הקטנה". כחלק אינטגרלי מההצלחה, משך אודל תשומת לב לא מבוטלת. לא רק פ.ס.ז', אלא גם בפרמיירליג התעניינו בו, כולל הצעה ממשית מפולהאם. מונאקו רצתה להחזיר אותו דרומה, ראן ניהלה משא ומתן רציני מאוד. בסופו של דבר, שטוטגרט זכתה בשירותיו, כי אודל מגדיר את עצמו כהרפתקן. הוא רצה לחוות ליגה אחרת כשחקן זר. זה היה צעד גדול מאוד קדימה מבחינתו, והוא נחת בבונדסליגה על תקן כוכב עולה. ואז הכל נגמר.

        אנטואן קומבוארה מאמן פריס סן ז'רמן (רויטרס)
        התחייב לא לקחת את אודל לפ.ס.ז'. אנטואן קומבוארה (צילום: רויטרס)

        הכישורים נפגעו ללא תקנה

        הפציעות הקשות היו אכזריות מאוד עבור אודל. הוא לא רק איבד את שלוש השנים שהיו אמורות להיות הטובות ביותר בחייו. פגיעה כה משמעותית בברך קריטית במיוחד עבור שחקנים מסוגו, כי משחקו תמיד התבסס על מהירות וזריזות. אחרי תקופה ארוכה מאוד של כאבים, בלתי אפשרי לחזור לשגרה. שחקן מפחד לבצע שינויי כיוון חדים תוך כדי ריצה, מחשש להיפצע שוב. כל מה שהיה אינסטינקטיבי קודם לכן, מצריך כעת מחשבה. השליטה בכדור נפגמת, ההפתעה נעלמת. אודל הרי מעולם לא ניחן בראיית משחק מעל הממוצע ובמסירות ארוכות גאוניות. הוא היה רגיל להקדים את שחקני ההגנה והפתיע אותם. אחרי הפציעה, נפגעו הכישורים האלה ללא תקנה.

        שטוטגרט העניקה לאודל יחס מופתי. היא הפגינה סבלנות אין קץ, שילמה על מיטב הטיפולים הרפואיים, ואף האריכה את חוזהו עד 2015 כאשר שלחה אותו לעונת התאקלמות בנאנט ב-2013. בסופו של דבר, אחרי עונת הרצה זהירה במהלכה מיעט לשחק, הוא הועבר באופן מלא למועדון הצרפתי, והקאמבק יצא לדרך. במגבלות הקיימות, הוא היה מוצלח יחסית - אודל הפך לשחקן קבוע ברוטציה של המאמן מישל דר זקריאן, שהשתמש בו הן כחלוץ חוד, הן כקיצוני שמאלי, ובמשחק חריג אחד לפני שנתיים אף הציב אותו בהפתעה גמורה באגף הימני. אודל פתח ב-14 משחקי ליגה בעונת 2014/15, ב-10 משחקים בעונה שעברה, ושולב המון גם כמחליף. בין לבין, הוא סבל מפציעות קלות רבות שהפריעו לו לצבור מומנטום כלשהו. התרומה על הדשא לא היתה יציבה, בקבוצה שהתקשתה מאוד בלאו הכי בפיתוח משחק התקפי.

        ואולם, לאודל היו ציפיות קצת גבוהות מדי, והוא ידוע כאדם שלא שומר את הדברים בבטן. הוא התראיין לא פעם לתקשורת על האכזבה ממספר הדקות שהוא מקבל, דיבר רבות על המחשבות לעזוב, ולפני שנה הביע באופן פומבי מרות רוח מכך שלא קיבל הצעה להארכת חוזה. נשיא נאנט, ולדמאר קיטה, נאלץ להגיב אז: "לקחנו את ז'והאן אחרי שלא שיחק שלוש שנים. עד עכשיו הוא כבש שלושה שערים בשנתיים. הוא בחור מצוין ושחקן טוב, כאשר אינו פצוע, אבל הוא יהיה בן 32 בדצמבר".

        ז'והאן אודל במדי נאנט (GettyImages)
        תרומה לא יציבה. אודל בנאנט (צילום: GettyImages)

        אוהב הרפתקאות חדשות

        בעונה שעברה עבר אודל מספר מתיחות שריר קלות, הוסיף שני שערים נוספים בלבד למאזנו, והפך לשחקן חופשי. אוהדי נאנט לא ממש מתגעגעים. "לאודל יש אופי טוב, הוא לוחם על המגרש, וגם מהיר. מנגד, הוא שברירי מאוד ונוטה להיפצע המון. היכולת הטכנית שלו חלשה, והוא לא מסוגל לקחת את המשחק על עצמו. הוא זקוק לתמיכה מאסיבית מחבריו לקבוצה על מנת לבוא לידי ביטוי, ולא התקרב לרמה שהציג פעם במדי ולנסיין", אמר לוואלה! ספורט עיתונאי מקומי.

        רבות דובר על הצעות שקיבל, בין היתר מלוריין ובאסטיה, אך דבר לא יצא לפועל, והוא בחר להתנסות שוב מחוץ לצרפת. על האופציה הזו הוא לא ויתר מעולם. "אני אוהב להיות במקומות לא מוכרים. אשמח להגיע לכל מקום בו יתנו לי לשחק", הוא אמר לפני חצי שנה. ההרפתקנות באה לידי ביטוי גם בכך שקיבל הצעה מפתיעה לייצג את נבחרת מרטיניק, בזכות השורשים באי, וערך הופעת בכורה ביוני האחרון. כעת הוא מגיע לבית"ר ירושלים, אחרי שלא שיכנע את אלי גוטמן בהפועל תל אביב, ולאוהדים בבירה לא כדאי לפתח ציפיות לא מציאותיות.

        מצד אחד, צריך להסיר את הכובע בפני אודל על כך שלא נכנע לנסיבות האכזריות, שמר על אופטימיות וגילה נחישות להתמיד בקריירה עד גיל מתקדם. המנטליות הזו עשויה לתרום המון לחדר ההלבשה של בית"ר, והוא לא יהסס לומר לכולם בדיוק מה הוא חושב. מצד שני, לא מדובר בשחקן שמסוגל לשדרג באופן משמעותי את הקבוצה מבחינה מקצועית, ונדרשת היערכות למחשקים הרבים שיחמיץ מסיבות רפואיות. בנוסף, הצלמים מסביב למגרש צריכים להיות מוכנים למחטפים. הצרפתי עשוי לקחת להם את המצלמות אחרי הכיבושים.

        שחקן בית"ר ירושלים ז'והאן אודל (ברני ארדוב)
        למה ניתן לצפות? אודל בימים הראשונים בבית"ר (צילום:מיכאל יוכין)