משחקים במנג'ר: על מהפכת המאמנים בעונה הבאה בפרמיירליג

עונת 2016/17 בפרמייר-ליג תהיה עונה של המנג'רים, באופן הרבה יותר מובהק מבעבר. עם כל הכבוד להעברות הגדולות הרבות שהתרחשו ועוד צפויות להתבצע לפני תום חלון ההעברות בסוף החודש, השינויים החשובים ביותר היו על הספסלים, והם קובעים אלה שקובעים את סדר היום.

העובדה הזו מורגשת חזק אפילו יותר כאשר משווים את הקיץ הנוכחי לקיץ 2015. לפני שנה, ארבע קבוצות אנגליות בלבד החליפו מאמנים, והן לא נחשבו למשמעותיות במיוחד – כי הרי איש לא העלה בדעתו שלבחירה של לסטר בקלאודיו ראניירי יהיו השלכות כה סנסציוניות. ברנדן רוג'רס שמר איכשהו על משרתו בליברפול, לואי ואן חאל קיבל אור ירוק להמשיך במדיניותו במנצ'סטר יונייטד, ז'וזה מוריניו הרגיש על גג העולם אחרי הזכיה באליפות עם צ'לסי, מנואל פלגריני נותר בתפקידו במנצ'סטר סיטי. היה סוג של סטטוס קוו, והזרקור הופנה לשוק השחקנים.

לא הפעם. הקיץ הכל חדש לגמרי, פרט לארסנל של ארסן ונגר וטוטנהאם של מאוריסיו פוצ'טינו, וגם השועלים של ראניירי, כמובן. יורגן קלופ אמנם מונה עוד באוקטובר, אך הוא מתחיל את העונה המלאה הראשונה שלו בליברפול, וזה עדיין מרגיש טרי מאוד. פפ גווארדיולה פותח עידן מכונן ודרמטי במנצ'סטר סיטי. מוריניו כבר הספיק לעשות הרבה כותרות עסיסיות במנצ'סטר יונייטד. המינוי של אנטוניו קונטה בצ'לסי הרגיש פנומנלי מלכתחילה והפך אדיר עוד יותר אחרי ההצגה של נבחרת איטליה ביורו 2016. הכל השתנה לחלוטין. זו ליגה חדשה ומרעננת, עם אג'נדות חדשות. ההתרגשות מעולם לא היתה כה גדולה, והמנג'רים הם הכוכבים הגדולים.

עוד בליגה האנגלית:
קלאודיו ראניירי סיכם על הארכת חוזהו בלסטר סיטי לשלוש עונות נוספות
ג'ון סטונס עבר מאברטון למנצ'סטר סיטי תמורת 47.5 מיליון ליש"ט
פול פוגבה חתם במנצ'סטר יונייטד לחמש שנים: "הגיע הזמן לחזור"

למזלה של הליגה האנגלית, יש לרביעיה החדשה הזו – גווארדיולה, מוריניו, קונטה וקלופ – תכונה משותפת חשובה. הם מגדירים את קבוצותיהם. זה לא בהכרח אומר שאלה המאמנים הטובים ביותר בעולם. יהיו שיטענו, למשל, כי קרלו אנצ'לוטי טוב יותר מארבעתם, ויש לדעה הזו זכות קיום. הנקודה היא אחרת. אנצ'לוטי (או פלגריני, לצורך העניין) מגיע להישגים בזכות תכונות אחרות בתכלית. הוא לא שואף להיות באור הזרקורים, ואין לו "אני מאמין" מובהק. הוא מאמן, אך לא מותג. גווארדיולה, מוריניו, קונטה וקלופ הם מותגים.

כך הם בנו את עצמם, וזה מה שהם רוצים להיות. השפעת המותגים האלה על זהות קבוצותיהם עצומה. הם הדמויות החשובות ביותר עבור המועדונים, לפני השחקנים והבעלים. הם שמים את כולם בצל, והמצלמה תמיד תחפש אותם, אחרי כל שער וכל אירוע. מסיבות העיתונאים שלהם מרתקות לעתים לא פחות מאשר המשחקים. הם מייצגים את המועדונים, לטוב ולרע. כאשר כולם יוצאים לדרך חדשה פחות או יותר בו זמנית, ועוד בליגה התחרותית מכולן, הציפיות ורמת העניין נוסקות לשמיים.

התופעה הזו תבדל את הליגה האנגלית מכל היתר. בספרד יש רק מאמן צמרת אחד שמגדיר את קבוצתו – דייגו סימאונה. באיטליה אין כאלה, ומסימיליאנו אלגרי מתפתח בדרכו של אנצ'לוטי. וינצ'נצו מונטלה ופרנק דה בור מתחילים קדנציות מסקרנות מאוד בסן סירו, אך הם לא מותגים ולא מגדירים את הקבוצות. בגרמניה, תומאס טוכל עשוי להפוך בסופו של דבר למותג, אך היום הזה עוד רחוק, וזה יקרה בניגוד לרצונו. בכל המדינות האלה, תשומת הלב מתמקדת בעיקר בשחקנים. בפרמייר-ליג, כולם מסתכלים קודם על על המנג'רים.

זה לא סוד כי כל שלושת המועדונים הגדולים שהחליפו מאמנים הקיץ רצו לראות את גווארדיולה על הקווים. אלא שפפ יש רק אחד, והבחירה היתה בידיו. הוא העדיף את מנצ'סטר סיטי, בין היתר בזכות השאיפה של המועדון להתפתח בכיוון הדומה לברצלונה. המנהלים הבכירים צ'יקי בגיריסטיין ופראן סוריאנו הובאו בזמנו למנצ'סטר על מנת להקל על גיוסו של הקטלוני, ובסופו של דבר זה הצליח.

לא לחינם התקיימה מסיבת העיתונאים הראשונה של המנג'ר באקדמיה של סיטי. המועדון בתכלת עדיין רחוק מאוד מכך, אך המטרה הברורה היא לקדם חניכים מקומיים רבים ככל הניתן לסגל הבוגר. "אני אוהב לעבוד עם שחקנים צעירים. בברצלונה היה לי מזל להכיר לעומק את השחקנים מהקבוצה השניה, השלישית והרביעית של המועדון", הצהיר גווארדיולה וציין כי כבר החל לעבוד עם 10 שחקנים מקבוצת המילואים של סיטי והתרשם מיכולתם.

המותג של גווארדיולה מבוסס בעיקר על סגנון טיקי טאקה, גם אם הוא התנער מהמונח הזה פעמים רבות בעבר. "אני רוצה לנסות לשחק כדורגל טוב בתנאי מזג אוויר קשים, על מגרש קפוא עם רוח" – כך הוא הגדיר את אחד האתגרים שלו. סגנון המשחק שלו מתאים מאוד לסיטי, נטולת מסורת מובהקת בתחום, והאוהדים יקבלו את הניסויים הטקטיים של הקטלוני ברוח טובה הרבה יותר בהשוואה ליציעים של באיירן מינכן. במגעים עם התקשורת משדר פפ רוגע ונועם הליכות, אבל כולם יודעים שהוא רחוק מלהיות מלאך, ודרישותיו מהצוותים המקצועיים תובעניות במיוחד. די להיזכר בסכסוך המתוקשר עם הרופאים בבאיירן כדי להבין זאת. ובכל זאת, השאיפה ל"כדורגל היפה" והבניה לטווח הארוך הם ערכי המותג החזקים ביותר של סיטי לקראת העונה החדשה.

יונייטד לא קיבלה את גווארדיולה, והבחירה שלה במוריניו מעבירה מסר שונה ב-180 מעלות. אחרי שלוש שנים של אכזבות, השדים האדומים רוצים הצלחות כאן ועכשיו, ולעזאזל כל השאר. ערכי המותג שמביא איתו הפורטוגלי הם ווינריות נתפסת, מלחמות פסיכולוגיות בלתי פוסקות והעדפת ההווה על העתיד, כלומר תכנון לטווח קצר. לפני שלוש שנים, אחרי הפרישה של אלכס פרגוסון, הוחלט בהנהלה, בין היתר בהשפעתו של בובי צ'רלטון, כי התכונות האלה לא מתאימות לרוח של המועדון. מוריניו, שהשתוקק לרשת את פרגי, בכה אז לפי הדיווחים כאשר שמע כי דייויד מויס הועדף על פניו, ונאלץ "להסתפק" בחזרה לצ'לסי.

כעת רואים בו חלק מהאוהדים סוג של מושיע. הוא האיש שאמור להחזיר את כושר ההרתעה של המועדון ולקטוע את רצף הכשלונות. לשם כך גם העמידה עבורו יונייטד תקציב כמעט בלתי מוגבל לרכישות חדשות. העידן החדש נפתח עם עקיצות לעברם של ונגר, ואן חאל ורבים אחרים כבר במסיבת העיתונאים הראשונה, ומוריניו מתנהל בשחצנות האופיינית מהרגע בו דרך באולד טראפורד. האופן בו נהג בבסטיאן שוויינשטייגר, אותו שלח להתאמן עם קבוצת המילואים ללא כל הצדקה מקצועית, מדגיש כי לא חל שינוי בגישתו של המיוחד כלפי הסובבים. נכון לעכשיו, מנצ'סטר יונייטד השתעבדה למנג'ר החדש, ורק הצלחה מסחררת על המגרש תצדיק את המינוי השנוי במחלוקת.

אחרי האכזבה המרה שליוותה את הפרידה ממוריניו בדצמבר, הבחירה של צ'לסי הגיונית מאוד, כי קונטה מזכיר בתכונות רבות את מוריניו מתחילת הקדנציה הראשונה שלו – מצליחן, טקטיקן, אובססיבי, עקשן, מאמן שמסוגל לבנות קבוצה שעולה על סך מרכיביה ולייצר מנטליות בנוסח "כל העולם נגדנו" בחדר ההלבשה, אך נמנע מאמירות פרובוקטיביות במיוחד ולא מעורר מהומות מיותרות. שתי העונות הראשונות של מוריניו בין 2004 ל-2006 היו הטובות ביותר שלו במועדון, ורומן אברמוביץ' ישמח להחזיר את הגלגל לאחור, אחרי שחלומו לעבוד עם גווארדיולה לא התגשם.

קונטה מתאים כמו כפפה ליד לרוח של המועדון שנוצר מאז רכש הבוס הרוסי את צ'לסי, והוא יוסיף המון צבע ואופי לליגה האנגלית. ערך המותג הבולט ביותר שלו הוא עבודה קשה – היא מאפיינת אותו יותר מכל, וזה מה שהוא דורש מהשחקנים. המילים האלה חזרו על עצמן במסיבת העיתונאים הראשונה של האיטלקי. "זה שם הפועל היחיד שאני יודע. לעבוד, לעבוד ולעבוד. זו הגישה שמצאתי גם במתקן האימונים שלנו". הוא הדגיש כי דרוש כושר פיזי עילאי על מנת להתמודד על האליפות, ולא היסס להצהיר כי זו המטרה שניצבת בפניו כבר בעונה הראשונה.

קלופ כבר הניח את היסודות שלו באנפילד, עם כדורגל שמח, שאיפה לתת שואו ולחץ בלתי פוסק על כל המגרש בכל רגע נתון. ליברפול היתה הקבוצה שלחצה טוב יותר בחלק המגרש של היריבה בהשוואה לכל נציגת פרמייר-ליג אחרת, והמגמה הזו עשויה להימשך ביתר שאת בעונה החדשה, כאשר הסגל מותאם טוב יותר לצרכים של הגרמני.

וכך יוצאת הליגה האנגלית לדרכה עם שמות חדשים וגישות חדשות, והמון גיוון. קטלוני, פורטוגלי, איטלקי, גרמני, צרפתי וארגנטיני רוצים להיאבק על המקום הראשון. זה פשוט לא יכול להיות מרתק יותר, ודווקא המאמנים – ולא השחקנים – יהפכו את הפרמייר-ליג למה שהיא. על אף הכסף הגדול, כלל לא בטוח שזו הליגה החזקה ביבשת, ויעידו על כך התוצאות בליגת האלופות, אבל היא בדרך לשם בזכות אנשי המקצוע על הספסל. התחרות באנגליה מעולם לא היתה מרתקת ומסקרנת יותר.