בניגוד לביטוי הגרמני המקביל, לצירוף המילים "לגנוב ביחד סוסים" בעברית מצטרפת קריצה. הכוונה, לפחות על פי אתר ישרא-בלוג, היא "להשיג משהו תוך שיתוף כוחות ... תוך מציאת הפרצות ההכרחיות במערכת .. גזירת קופון מיחסים קורקטיים והבאתם לכדי רווח מעשי .. קומבינה, אבל אולי בהקשר חיובי יותר ופוגעני פחות".
נו, אז אם אמרתם לגנוב סוסים בכדורסל הישראלי, ושוב חלילה מלכוון לאקט המילולי של גניבה אמרתם מכבי תל אביב. זו שיודעת להפעיל את המערכת או המערכות לצרכיה. זאת שמסוגלת למצוא פתרונות לבעיות שנראות בלתי פתירות. ונראה שמיותר לציין כאן דוגמאות, כי כאלו יש למכביר.
מהצד השני של המתרס והכביש, בטח ובטח מרגע שקמה הפועל אוסישקין על חורבותיה של הפועל אייזנברג תל אביב, הוכרזה רשמית האלטרנטיבה המוסרית, שלא לומר המוסרנית. זו שיודעת להטיף לערכים ולהעדיף עקרונות מקודשים על פני חתירה חסרת מעצורים לניצחון בכל מחיר. המועדון שלא יהסס לקרוא תיגר על מהלכים שנראים בעיניו כבלתי ראויים. למשל סיפור קניית מקומה של מכבי אשדוד בליגת העל, לכאורה, על חשבון נתניה. למשל הענקת האזרחות הישראלית (מכוח חוק השבות) לטיילור רוצ'סטי, כאשר יו"ר המועדון מתראיין ומבקש, בלגלוג בולט, לחזות בסרטון בר המצווה שלו. ומוסיף שבניגוד ליריבה העירונית, בקבוצה שלו דברים כאלה לא יקרו. ובכלל בהפועל תל אביב שלו לא יהיה יותר מתאזרחים.
אז כנראה שזו הסיבה שבראיון שהעניק ריצ'רד האוול, ממש אחרי החתימה המפתיעה בהפועל תל אביב, הודה הזר המצטיין מעירוני נהריה דווקא לבעל תפקיד אחר באדומים - ושמו ידידיה רפפורט. אותו רפפורט, למי שהספיק לשכוח, שכיכב בפרשת הפועל תל אביב דיז'ון תומפסון, במסגרתה העלה השחקן טענות חמורות (ולכאוריות כמובן) לדבר קיומם של חוזים כפולים, מסמכים מזויפים ומזומנים שעוברים מיד ליד פרשה שנחשפה בערוץ הספורט. כי יתכן שרפפורט, בניגוד ליפי הנפש, רחמנא ליצלן, בעמותת האוהדים, יודע לגנוב סוסים (ושוב חלילה מלכוון לאקט המילולי של גניבה). במיוחד כשהעסקים מתבצעים עם מתווך השחקנים אורי ברנע.
ברנע, למי שאיננו מכיר, הוא מתווך שחקנים חצי-רשמי ופושט רגל מוכרז (על ידי בית המשפט המחוזי), ששמו נקשר לחלק בולט מהעסקאות הגבוליות, המפוקפקות ומעלות הצחנה בכדורסל הישראלי. למשל פרשת יוגב אוחיון-מכבי תל אביב-לוקומוטיב קובאן. למשל פרשיית ברייסי רייט-הפועל ירושלים. למשל עניין דיז'ון תומפסון-הפועל תל אביב. במקביל, הועלו מספר טענות לכאוריות בשלולית, לפיהן שחקנים המקושרים לברנע ידעו כיצד להוריד הילוך ולהתאמץ פחות, כאשר נעשתה בשמם פנייה אל המועדון כדי שיואיל לשחררם למקום אחר. ושוב, הכל לכאורה. מה שאיננו לכאורה, אגב, היא העובדה לפיה נעשו לאחרונה פניות כתובות למועדונים בישראל, אשר דורשות מהם לדווח לנאמן על נכסיו של ברנע, כפושט רגל אשר כנגדו הוצא בעבר צו מאסר ועיכוב יציאה מהארץ, על כל עסקה אשר מתבצעת איתו. יתכן, אגב, שאחד המועדונים הללו הוא מכבי תל אביב. ואולי גם הפועל תל אביב.
אלא שברגע שהבינו בקבוצת האוול שצירופו לשורותיו של המועדון הצהוב מתל אביב עומד בסימן שאלה, נוצר מחדש הקשר בין מי מגיבורי הטקסט ונסגרה עסקה מהירה, במסגרתה ייטול חלק האוול בשורות האדומים, בין כזר ובין כמתאזרח. זאת, בהנחה שניתן יהיה לעקוף את דיני ההתאזרחות במדינת ישראל ולייצר עבור האוול תעודת זהות כחולה מכוח נישואין (להבדיל מחוק השבות), בדומה אולי לאזרוח המזורז שנערך לג'יימי ארנולד או דיאור פישר, בנסיבות דומות.
ואחרי שאמרנו את כל זה, אין לי אלא לברך את הפועל תל אביב, בלי ציניות, על כך שהשילה מעצמה חסמים מיותרים שהטילה על עצמה, בשאיפתה חסרת המעצורים לנצח ולהצליח. עמותת האוהדים, מסתבר, היא קבוצה ככל הקבוצות, ללא עקרונות או מאפיינים מיוחדים, וזה בסדר גמור. מקצועית, ההחתמה של האוול נראית כמו בינגו, בין אם ישחק בשורותיה כזר ובטח אם יזכה לקבל אזרחות ולזכות בחסדי החוק הרוסי. ובמקרה הכי גרוע, היה ורמי כהן יהסס ידידיה רפפורט כבר ידאג לנהל עבור התכשיט החדש את טקס בר המצווה.
עכשיו, אחרי שסיימנו עם הצד הפחות מעניין של הכביש, מעניין לבחון מה אומרת פרשת האוול על מכבי תל אביב מודל 2016/17. מקצועית, אין ספק שהאוול, כמתאזרח, יכול היה להועיל למכבי תל אביב. בליגה. אם צריך לבחור בינו לבין ג'ו אלכסנדר, כמתאזרח בקו הקדמי של מכבי, נראה שהאופציה של האוול מייצרת יתרונות מקצועיים גדולים ומשמעותיים יותר. שוב כמתאזרח בלבד. ספק רב קיים באשר ליכולת להפיק ממי מהם תועלת רצינית במאבקי היורוליג הקרובים, בטח ובטח היה ושניהם נותרים בסגל הקבוצה. לכן, היה ובמכבי תל אביב בדקו את השטח והגיעו למסקנה שלא ניתן יהיה לאזרח את האוול בכלל, או בעונה-עונותיים הקרובות, ברור ומובן מאליו שאין כל הצדקה מבחינתם לעסקה זאת.
במקביל, היה ונערך סיעור מוחות בקרב הפדרמנים ובו נתקבלה החלטה לפיה המועדון, בדומה כנראה להפועל ירושלים, מסרב ליטול חלק בכל עסקה שבה מעורב אותו מתווך שחקנים עמו הם מסוכסכים ובו אין הם בוטחים, הרי שגם כאן הדבר סביר, הגיוני ומתקבל על הדעת.
הבעיה היא שהמועדון שפעם הייתה לו מדינה, ולכך התרגלנו כבר בשנים האחרונות, מראה שוב שאין לו מושג הוא רוצה לעשות. ומאותת שגם לאחר הכישלונות החוזרים ונשנים, עדיין לא גובשה שם אסטרטגיה ניהולית מתאימה. עושה רושם שמחנה שמעון מזרחי, אשר החשיבות לה הוא רוחש לתוצאות במאבקים המקומיים ידועה, נשלח קדימה כדי לקדם את המהלך מחד, בעוד שהכוחות שמתנגדים, תהא הסיבה אשר תהא, מסכלים אותו במקביל.
במקום שמכבי תל אביב תקבל החלטות ותתקדם, היא ממשיכה לדשדש, להתלבט ולבייש את עצמה. אם לא רוצים כל קשר למהלך ע"ש האוול, מדוע הייתה צריכה הקבוצה להיכנס למו"מ הזה מלכתחילה? איזו תועלת צמחה לה מכך, למעט בזבוז זמן, אנרגיה ופרסום שלילי (נוסף)? מעניין לא פחות בתוך התסבוכת הזאת, מה מיקומו ומעמדו של מאמן הקבוצה? יש להניח שארז אדלשטיין רצה לראות את ריצ'רד האוול, אולי הזר הגבוה הדומיננטי ביותר בליגה בעונה שעברה, משחק עבורו בעונה הקרובה כישראלי. היה וכך הם הדברים, האם ניתן משקל כלשהו לעמדתו של המאמן במכבי? ניסיון העבר הקרוב מלמד שספק רב אם כך הם הדברים.
כאשר רווחים הדיבורים מסביב על כך שבניית הסגל הנוכחי תקוע בשל המחויבויות הכספיות העצומות של מכבי לשחקנים שאינם אמורים לשחק בשורותיה בעונה הקרובה (טיילור רוצ'סטי, ריצ'רד הנדריקס, קווינסי מילר, דווין סמית'), מוטב היה לו הייתה מפנה מכבי תל אביב 100% ממשאביה וכוחותיה כדי למצוא פתרונות לבעיות (החמורות) הקיימות, תחת יצירת ומציאת צרות חדשות.