בווידאו: רוז מוצג כשחקן הניקס
"ידעתי שזה חייב להיות אחד מאיתנו, אני לא יכול להגיד שאני מופתע". זה מה שאמר ג'ימי באטלר לאחר אחד הטריידים המעניינים של הקיץ ב-NBA, בו עבר דרק רוז לניקס לאחר שמונה שנים אמוציונליות מאוד במדי שיקגו. לא ברור אם באטלר התייחס לנושא מנקודת מבט אישית או מנקודת המבט של הנהלת הבולס, אך קשה להתווכח עם העובדה שההתבטאויות הללו מצביעות על מה שעבר בעונה החולפת על הקבוצה מעיר הרוחות.
שיקגו לא העפילה לפלייאוף לראשונה מזה שמונה שנים, ונראה שהכי הגיוני להפנות את החיצים כלפי השחקן הכי מזוהה עם המועדון מאז מייקל ג'ורדן. האמת שעצוב שכך זה הסתיים. מאז אותן שתי פציעות שהשביתו את רוז למשך עונה וחצי, קיווינו לראות שוב את ה-MVP לשעבר חוזר ליכולת ההיא.
אבל היום שיקגו היא הקבוצה של באטלר, רוז כבר לא אותו שחקן ואי העפלה לפלייאוף המזרח כבר הייתה יותר מדי עבור אחת הקבוצות המעוטרות בליגה. אז מה לא עבד בבולס של העונה החולפת? על הנייר זה נראה מצוין. גאסול הגיע לאחר אליפות אירופה מדהימה שהוכיחה שהוא עדיין אחד משחקני הפנים הטובים בליגה, והשילוב של שני הגארדים המוכשרים אמור היה לתת לקבוצה את מה שלא היה לה במשך יותר מעשור. אחת הבעיות העיקריות היו שבאטלר התפתח להיות שחקן שמייצר לעצמו ורוצה להוביל כדור בחלקים גדולים של המשחק, ובמצב שנוצר השילוב עם רוז הגביל אותו מאוד. באטלר אולי לא מוביל כדור קלאסי ואולי אי אפשר לבנות סביבו את כל משחק ההתקפה, אבל הוא הגיע לרמה שהוא רוצה להיות הכוכב הבלעדי ושהכול נבנה סביבו. לא לחינם רייג'ון רונדו אמר אחרי שחתם בבולס ש"שיקגו היא הקבוצה של באטלר".
אבל אלה לא היו רק עניינים מקצועיים, אלא גם מנטליים. הכתב ניק פרידל כתב לאחרונה ש"עד כה דרק רוז היה ה'גבר' של הקבוצה וג'ואקים נואה המנהיג. באטלר רצה להיות גם הגבר וגם המנהיג, זה מה שהוביל למתח ביניהם". מערכת היחסים בין רוז לבאטלר הפכה לנפיצה בעונה החולפת, למרות שהשניים הכחישו שוב ושוב. כבר בפתיחת העונה החלו דיווחים על כך שבאטלר מחשיב את רוז כחבר, אך אינו אוהב את 'מוסר העבודה' שלו.
שבועיים לאחר מכן הבולס ניצחו את קליבלנד במשחק הפתיחה של העונה, אבל העסק כבר התחיל לבעבע מבפנים. בחודש דצמבר שיקגו הפסידה שבעה משחקים ולאחר הרצף השלילי באטלר תקף ישירות את פרד הויברג: "לפרד יש גישה מתירנית לפעמים, יש מקרים שצריך לאמן אותנו ביותר קשיחות".
כלי התקשורת יצאו מגדרם בעקבות התאקל החדש בליגה וציינו את העובדה שלמאמן הקודם, טום ת'יבודו, זה לא קרה. בינואר 2016 שיקגו סיימה עוד חודש בינוני עם מאזן שכלל שמונה הפסדים. הפעם באטלר אמר בתקשורת כי הוא ורוז "משדרים על אותו גל ורוצים בהצלחה אחד של השני" לאחר שניהלו שיחה ארוכה.
לא ברור אם אותה שיחה אכן שיפרה את היחסים בין השניים, אך הדינמיקה בהתקפת שיקגו המשיכה להיות בעייתית. רוז הוא שחקן שלוקח על עצמו את משחק ההתקפה. כולם יודעים שהפציעות הפכו אותו למוגבל יותר, אך גם היום הוא לא שחקן שיכול להסתכל מהצד על באטלר מכדרר לאורך התקפה שלמה. כשרוז לא חודר או מנהל את ההתקפה, הוא נראה אבוד. הויברג אולי חשב שהשניים יוכלו לשתף פעולה כשכל אחד מהם יתפקד לסירוגין כאופציה שניה, אך בפועל זה לא עבד והקבוצה נראתה רע במרבית שלבי העונה.
בתחילת אפריל הבולס הפסידו שלושה מתוך ארבעה משחקים רצופים, מה ששם את החותמת על כך שהשוורים לא יהיו בפלייאוף. אפילו בנקודת השפל הזו באטלר ורוז ניסו לשדר אופטימיות בנוגע ליחסים ביניהם. כשנשאל על כך פעם נוספת, באטלר הגיב בכעס: "זה תמיד צץ כשמפסידים, נמאס לי לדבר על השטויות האלה".
מספר ימים לאחר מכן הוא התראיין ל'שיקגו סאן טיימס' וטען כי השניים בדרך להתאמן יחד במהלך הפגרה, על מנת לשפר את הכימיה שלהם על המגרש: "אנחנו אמנם מכירים אחד את השני בגלל שאנו משחקים יחד על המגרש, אך אם נתאמן אחד עם השני במהלך הפגרה, אני אוכל לדעת באמת היכן הוא רוצה את הכדור, במה הוא טוב יותר. כאשר אתה רואה את אותו אדם מתאמן ומשקיע מהזמן שלו, אתה רוחש אליו יותר כבוד. אני לא אומר שאני לא מכבד אותו, אך אם אתה איתו יחד בחדר הכושר בכל היום, אתה יכול להתחבר איתו יותר וזה דבר חשוב מאוד".
מבחינה מקצועית, שיקגו הייתה קבוצה מבולבלת, עם סגנון לא ברור ומשחק מהיר שהסתמך בעיקר על הכישרון של שני הכוכבים. אם לקליבלנד זה עבד לפעמים עם לברון וקיירי במהלך העונה, בשיקגו היו רחוקים מכך. הבולס כמובן לא יכלו לנחש שהפציעות של רוז יגיעו, וגם הנסיקה של ג'ימי באטלר הפתיעה את כולם, אך התוצאה הייתה קו אחורי לא מאוזן ולא יציב בקבוצה.
הפרידה הייתה באוויר זמן רב. בשתי העונות האחרונות נראה כי רוז החל לכפות את עצמו על הקבוצה. כולם עוד האמינו שהשינוי יכול לבוא, אך כשזה לא הגיע כל התקוות שנוצרו בשמונה השנים האחרונות נגוזו. לעולם לא נדע מה היה קורה אם הברכיים לא היו בוגדות ברוז במהלך הקריירה, אך המעבר לניקס נראה מתבקש.
לרכז נותרה עונה נוספת בחוזה כדי להפוך לשחקן חופשי, ונראה כי מבחינת הנהלת הבולס לא הייתה ברירה אלא לעשות את הצעד, ולהנחית בקבוצה שחקנים כמו וייד ורונדו, שכרגע מודעים למעמדם ככינור השני בקבוצה של ג'ימי באטלר.
העונה הקרובה של רוז תהיה החשובה בקריירה שלו. עוד לפני שהעונה החלה הוא הראה שמודעות עצמית גבוהה במיוחד עדיין אין לו, כשטען ש"הניקס והווריירס הן שתי קבוצות העל ב-NBA". אם גם המעבר לניו יורק לא יניב פירות, כנראה שזה כבר לא יקרה לעולם. "אני לא יודע למה העבירו אותי אבל אני רוצה להגיד לשיקגו תודה", אמר רוז במסיבת העיתונאים שאחרי הטרייד. כמו ג'נטלמן אמיתי הוא לא תקף אף אחד באופן ישיר, אך דאג להזכיר שעבודה קשה היא לא הבעיה שלו. אם אחרי כל מה שעבר במהלך הקריירה הוא עדיין נמצא ברמות הגבוהות ביותר, כנראה שאפשר להאמין לו.
