ז'וזה מוריניו, כהרגלו, הגיע מוכן. הוא ידע בדיוק איזו שאלה הוא הולך להישאל במסיבת העיתונאים בה הוצג כמנג'ר מנצ'סטר יונייטד בתחילת החודש. ברגע שהשאלה הזו הגיע, מוריניו שלף פתק אותו הכין מראש.
"אתם יודעים כמה שחקנים צעירים אני קידמתי כמנג'ר מהאקדמיות לקבוצה הראשונה? 49. אם אתם רוצים, אני יכול לתת לכם את הרשימה, עם כל השמות שלהם. חלק כוכבים, חלק זכו בליגת האלופות, חלק משחקים בנבחרות שלהם. זה שחוזרים על שקר כלשהו הרבה פעמים, לא הופך את זה לאמת. אני מקדם המון צעירים".
לא במקרה חיכה מוריניו בדיוק לשאלה הזו כדי לתקוף, ולא במקרה הכינו בזריזות ב"גרדיאן" רשימה של כל אותם 49 שחקנים שהפורטוגלי קידם לכאורה והראו איך לפחות שליש מהם לא באמת זכו להופעת בכורה אצלו, אלא אצל מישהו אחר ואולי גרוע מכך, איך רוב השחקנים ברשימה לא הגיעו רחוק מדי בקבוצות של מוריניו (מישהו אמר "בן שהר"?). שלוש שנים וחודשיים בערך חלפו מאז תלה סר אלכס פרגוסון את המסטיק ומנצ'סטר יונייטד עדיין אבודה. העונה, בפעם השלישית בשלוש השנים הללו, היא יוצאת לדרך חדשה, עם קונספט ואידיאולוגיה חדשים, בתקווה להציל סוף כל סוף את המועדון, לפני שנהיה מאוחר מדי.
בקיץ בו דייויד מויס הגיע ליונייטד במקום פרגי, הרכש היחיד שלו היה מרואן פלאיני, שבא איתו כנדוניה מאברטון. השדים האדומים היו האלופים המכהנים של הפרמיירליג והגישה במועדון הייתה ש"אם זה לא מקולקל, אל תתקן את זה". ביונייטד קיוו שמויס, אותו פרגוסון עצמו בחר כיורש, ייכנס בצורה חלקה לנעליים העצומות והאמינו שאם ימעטו עד כמה שניתן בשינויים בסגל, מה שעבד עד כה ימשיך לתקתק. לצערה של יונייטד, היא גילתה תוך כמה חודשים ספורים שאת מה שפרגוסון מסוגל להוציא משחקנים מסוימים, מויס (וכמעט אף מאמן אחר כנראה) לא מסוגל והקבוצה התרסקה וסיימה במקום השביעי, בעוד הסקוטי פוטר עוד לפני תום העונה. זה היה הניסיון הראשון.
אחרי ש"שימור הקיים" כשל, ביונייטד הבינו שאין ברירה וצריך לבנות מחדש, הכל. מה שהיה עם פרגוסון לא יהיה עוד ולואי ואן חאל, שהביא עמו רוח רעננה בזכות ההצלחה במונדיאל עם הולנד, זכה ליד הרבה יותר חופשית. רכש ענק הגיע, בעיקר אנחל די מריה, אך גם רדאמל פלקאו, אנדר הררה, לוק שואו, מרקוס רוחו ודיילי בלינד ולא פחות חשוב מכך, שחקני מפתח רבים, שהיו עוגנים של הקבוצה בימי פרגי, נפרדו וביניהם ריו פרדיננד, נמנייה וידיץ' ופטריס אברה. יונייטד הפכה עורה ובשנתיים תחת המנג'ר ההולנדי, הפילוסופיה הייתה "הגיל לא חשוב, מה שחשובה זו האיכות", משפט שוואן חאל עצמו אמר כמה שבועות בלבד לפני שפוטר.
אלא שגם המהפכה הצעירה לא ממש עבדה. יונייטד אומנם חזרה בעונה שעברה לליגת האלופות, אך נחלה שם כישלון מביך וסיימה את הליגה בלי כרטיס לצ'מפיונס. הגביע לא הציל לוואן חאל את הג'וב ואפילו לא העובדה שהייתה לו עוד שנה בחוזה והוא קיווה "להשלים את התהליך", כדבריו. ואן חאל האמין שבעונה הקרובה, הצעירים הרבים להם נתן הזדמנות ראשונה, בדיוק כפי שעשה במקומות אחרים בקריירה, דוגמת ברצלונה בתחילת המילניום ובאיירן מינכן בסוף העשור הקודם, ישלימו את ההתפתחות שלהם ויובילו את יונייטד למחוזות אליהם התרגלה בימי פרגוסון. אלא שכאמור, במועדון החליטו פעם נוספת לשנות את כל הגישה וכך, תחת מוריניו, יוצאת כעת יונייטד לתקופה השלישית פוסט-פרגוסון שלה, תקופה שמתבססת על הבאת כישרונות מוכחים, במקום שימור כוכבים ותיקים או הסתמכות על צעירים.
מוריניו יקבל לידיו ביונייטד את מרקוס רשפורד וטימותי פוסו-מנסה בני ה-18, קמרון בורת'וויק-גק'סון בן ה-19, אנתוני מרסיאל ואנדראס פריירה בני ה-20, לוק שואו, עדנאן ינוזאי, ג'יימס ווילסון ופדי מקנייר בני ה-21 וטיילר בלאקט וממפיס דפאיי בני ה-22. אוסף לא שגרתי בכמותו, בטח ביחס למועדונים בסדר גודל של מנצ'סטר יונייטד, של כשרונות צעירים שכבר זכו ללא מעט הזדמנויות בקבוצה הבוגרת, בעיקר הודות לוואן חאל. אלא ששתי הרכישות המשמעותיות הראשונות של "המיוחד" (מלבד אריק באי המצוין, שגם הוא בן 22 בלבד), הצביעו על הכיוון אליו הקבוצה הולכת: הנריך מחיטריאן בן ה-27 וזלאטן איברהימוביץ' בן ה-34 (רק מייקל קאריק יותר מבוגר ממנו בסגל כרגע).
המגמה ברורה. מוריניו עדיין יהיה חייב לתת ללא מעט צעירים דקות משמעותיות, שכן שחקנים כמו פלאיני ובעיקר מאטה נראים בדרך החוצה ואילו ויין רוני ובסטיאן שווינשטייגר כבר מתקשים לסחוב, אבל נראה כי במנצ'סטר יונייטד החדשה, הצעירים עליהם ואן חאל כל כך בנה בשנתיים האחרונות יהיו רק כוח משלים.
בחודש האחרון יונייטד רודפת בטירוף אחר פול פוגבה ומוכנה להוציא סכומים מטורפים כדי להחזיר את הכוכב הצרפתי, שברח ממנה לפני ארבע שנים. הקשר הנהדר של יובנטוס אומנם רק בן 23 ועל הנייר, יכול להיכנס לרשימת ה"צעירים", אבל בפועל הוא משתלב באופן הרבה יותר הגיוני דווקא במודל החדש של מוריניו ויונייטד ואחרי כמה עונות בהן היה שחקן מרכזי באחת הקבוצות הטובות באירופה, באולד טראפורד בונים גם עליו כמי שיספק תפוקה מיידית ולא יזדקק לזמן התאקלמות. השחקן שפרגוסון זעם עליו כאשר עזב וטען שהוא "לא נתן כבוד למועדון", יכול להשלים סופית את תהליך ההתנתקות של יונייטד מהסקוטי האגדי.
בכלל, החתמת פוגבה הפכה גם לקרב של יונייטד על הזהות שלה. בשנים האחרונות, הקבוצה סבלה פעם אחר פעם מפספוס של שחקנים מבטיחים בגלל סחבת בלתי נגמרת במשא ומתן עמם. פעמים רבות, האצבע המאשימה הופנתה לסגן נשיא המועדון והאחראי על הרכש, אד וודוורד, שהפך לשנוא האוהדים. גם הפעם, במקרה פוגבה, יונייטד מתקשה להשלים את העסקה ועל פי הדיווחים האחרונים, ריאל מדריד חזרה לפתע למרוץ ואורבת לה בפינה. הבאתו של פוגבה אם כך, והסכום פחות רלוונטי לנקודה זו, תאפשר ליונייטד לעמוד שוב על הרגליים ולהוכיח לאימפריות האחרות של אירופה שהיא לא רק הביאה את אחד המאמנים הגדולים בעולם, אלא גם יכולה להיאבק מולם שוב על הכוכבים הגדולים. הבחירה של זלאטן להגיע דווקא ליונייטד הייתה צעד חשוב ראשון בכך, אבל פוגבה הוא דמות מפתח בעניין הזה, שכן הוא רק מתחיל את שיא הקריירה. אם הוא יגיע, אחרים יילכו בדרכו.
"מוריניו יכול להיות הפרגוסון החדש. הוא לא יישאר במנצ'סטר 26 שנים, אבל הוא יותיר את חותמו", אמר השבוע מנג'ר האלופה לסטר, קלאודיו ראניירי, שהפך לפתע לסוג של גורו בממלכה. אלא שביונייטד לא באמת רוצים פרגוסון חדש, הם רוצים דרך חדשה ו"פרויקט מוריניו", כפי שהוא מכונה באנגליה, אמור לעשות את העבודה, אחרי שמויס ולואי ואן חאל כשלו בניסיונות שלהם.
דאנקן קסטלס, המלווה את יונייטד עבור ה"דיילי רקורד", יצא עם סדרה של ארבע כתבות בשם "פרויקט מוריניו". הכתבה הראשונה ניסתה לעשות סדר באסטרטגיית הרכש של "המיוחד": "מוריניו רוצה לצמצם את הגודל של הסגל הלא מתפקד שירש מוואן חאל ולכן, העמיד למכירה שחקנים כמו מאטה, רוחו, בלינד ושווינשטייגר", כתב קסטלס, "מנגד, הוא ידע בדיוק באילו ארבע עמדות הוא רוצה להתחזק והתמקד בהבאת שחקנים איכותיים לאותן עמדות ממש, כאשר החתיכה האחרונה בפאזל היא פוגבה. בניגוד לתדמית שלו ולמרות שעבד בקבוצות הכי עשירות שיש, מוריניו הוא לא מנג'ר שמבקש מהבעלים להוציא סכומים גדולים על שחקנים והרכש היקר ביותר בקריירה שלו עד כה היה דייגו קוסטה, שהגיע מאתלטיקו מדריד לצ'לסי תמורת 38 מיליון יורו. הוא המנג'ר היחיד בפרמיירליג שמכר שחקנים ביותר כסף מאשר רכש". עוד הוסיף קסטלס כי מוריניו כועס על ואן חאל, שהתנגד להבאתו של רנאטו סאנצ'ס ליונייטד, מה שגרם לקבוצה לפספס אותו לטובת באיירן מינכן.
ארינדאם ראג', כתב מנצ'סטר יונייטד של ESPNFC, הציג את "תכנית חמשת השלבים של מוריניו להצלחה ביונייטד": החתמת פוגבה, שינוי סגנון המשחק להרבה יותר התקפי ופחות זהיר, הקטנת הסגל, אמונה בצעירים ופיתרון הבעיה של ויין רוני, אולי דרך מעבר למערך 4:2:3:1. כל חמשת השלבים הללו יעמדו למבחן כבר בשבועות הקרובים, במהלך משחקי קדם העונה.
ליונייטד מצפים כמה משחקי קדם עונה מסקרנים במיוחד. כבר ביום שישי הקרוב, הקבוצה פוגשת את האקסית של מחיטריאן, בורוסיה דורטמונד וביום שני, מוריניו יתייצב מול הנמסיס פפ גווארדיולה בדרבי, שייערך בסין ויהיה ידידותי רק עד לשריקת הפתיחה, ואולי אפילו זה לא.
בפגישה המכרעת שנערכה בין ראשי יונייטד למוריניו לפני החתימה על החוזה, הם הודיעו לו שאין להם שום ציפיות ממנו להביא תואר כלשהו כבר בעונה הקרובה. הוא מנגד, הודיע להם שהוא דווקא מצפה מעצמו לעשות בדיוק את זה. בשבעה באוגוסט, אחרי שמוריניו אולי יצליח לייצב מעט את העניינים בקבוצה החדשה שלו ולהתוות באופן ברור לכל את הדרך החדשה שהוא מציע, הוא יוכל לקיים את הבטחתו במהרה ולהביא למועדון תואר, גם אם קטן, כאשר יונייטד תשחק מול האלופה לסטר במגן הקהילה.
"אף פעם לא הייתי טוב בהתחבאות מאחורי מילים או פילוסופיות. תמיד הייתי אגרסיבי בגישה שלי, למרות הסיכונים שמגיעים בגלל זה", אמר מוריניו בעת הצגתו ביונייטד, "אני יכול להזכיר שוב ושוב את שלוש השנים האחרונות, שהיו לא טובות למועדון ולציין שוב ושוב את העובדה שלא נשחק העונה בליגת האלופות, אבל לא הצטיינתי בדיבורים ואני לא רוצה להצטיין בזה. אני רוצה להיות אגרסיבי ולהצהיר 'אנחנו רוצים לנצח', זו הדרך שלי". נכון להיום, זה כל מה שאוהדי יונייטד מקווים לשמוע.