מאת יוסי כהן
מייק דנליבי נתקל בשנה שעברה בבעיה שקוראים לה "צרות של עשירים". עם קבוצה עמוסה בשחקנים איכותיים, שיכולים היו בשקט למלא חמישיה פותחת בכל קבוצה בליגה, היה צריך דנליבי לעסוק באחד המקצועות שלא בהכרח מתאימים לכדורסל: ראיית חשבון. המאמן היה צריך להתחיל לחשב נתונים כמו דקות משחק לשחקן, תרומה של השחקן בדקות שהוא משחק וזה בלי לדבר על דאגה לאגואים של שורת שחקנים שמרויחים יותר ממנו, הרבה יותר ממנו. הסוף ידוע, פורטלנד התמוטטה ברבע האחרון מול הלייקרס במשחק מספר שבע של גמר המערב והפסידה את האליפות בה היתה זוכה מן הסתם מול אינדיאנה. ג'רמיין או'ניל ובריאן גראנט היו שייכים לסגל הזה. שניהם עזבו בקיץ. או'ניל המוכשר עבר לאינדיאנה ואילו גראנט קיבל חוזה שמן והבטחה להיות עמוד תווך של הקבוצה של פט ריילי במיאמי.
כשא'וניל הצעיר הגיע לליגה הישר מתיכון "או קליר" בדרום קרולינה הוא סומן כהבטחה גדולה. שימו לב מה קרה לו עם הבלייזרס: ארבע עונות בהן שיחק פחות מתשע דקות בממוצע. בעונות הללו קלע או'ניל 4 נק' בממוצע ולקח קצת יותר מ-3 רב'. מאז שהגיע לפייסרס נטולי הסנטר, משחק או'ניל 31 דקות בממוצע, קולע 13 נק' ולוקח 10 רב' למשחק. חשוב מכך, במערך הפתוח של אייזיה תומאס מקבל או'ניל את הבמה שחיכה לה מאז הגיע לליגה ונותן את התפוקה שמצפים ממנו כמו גם את הנסיון והכיף של ממש לשחק לצידם של רג'י מילר וטרוויס בסט. או'ניל משחק בפאוור פורוורד למרות שיש לו הרבה יותר מה להציע מסם פרקינס קשישא שמשחק בסנטר. אני לא בטוח שאינדיאנה תגיע לאן שפורטלנד תגיע העונה אבל או'ניל נמצא עכשיו בקבוצה שמיטיבה עימו יותר בפן האישי ונותנת לו הרבה יותר אפשרויות להתפתח.
בריאן גראנט, בשונה מאו'ניל, נשא תפקיד יותר משמעותי בפורטלנד אבל נפגע מהפנקסנות של דנליבי. גראנט שיחק בבלייזרס במשך שלוש עונות בהן קלע קצת יותר מ-12 נק' למשחק וקטף 7 רב'. בעונתו האחרונה, כשנעדר ממשחקים רבים עקב פציעה, מספר הדקות שלו ירד בהתאם: מ-32 דק' ל-21. את גראנט לא עניין כסף בקיץ האחרון. עניין אותו לשחק ולהיות שחקן מפתח בקבוצה. פט ריילי, שאוהב שחקנים מהסוג של גראנט (ע"ע ג'מאל משבורן, פי. ג'יי בראון ואייק אוסטין) ידע שהוא מביא פגז שרק מחכה להתפוצץ. העובדה שאלונזו מורנינג נעדר עקב בעיות בכליות, נתנה לגראנט אפשרות שאפילו הוא לא ציפה לה. גראנט מוביל את מיאמי עם 18.3 נק' ו-11.5 רב' למשחק ועוזר להיט להתגבר על תקופה קשה שבה הם חסרים את מורנינג, אדי ג'ונס ודן מארלי הפצועים. עם חצי הרכב ניצחו ההיט את פורטלנד במה שנתן לגראנט נקמה מתוקה מאוד מול מאמנו לשעבר. כשהוא נהנה מחוזה שמן שיתן לו 86 מיליון דולר לשבע העונות הבאות, יוכל גראנט להמשיך ולפרוח כאחד הפאוור פורוורדים הטובים בליגה. כשמורנינג יחזור בעונה הבאה תהיה למיאמי קבוצה עם אול סטאר פוטנציאלי בכל עמדה: מורנינג, מייסון, גראנט, ג'ונס והארדווי. מזכיר לגראנט משהו...
היה שוה, דנליבי?
ופורטלנד? לדנליבי יש אותן בעיות. במקום גראנט ואו'ניל הוא הביא את דייל דיויס ושון קמפ, שני שחקנים ותיקים שרוצים לשחק. קמפ, שהיה אולסטאר בסיאטל, ממשיך לגלוש במורד הקריירה שלו. אחרי שלוש עונות בהן לא עשה כלום עם קליבלנד ממשיכים הממוצעים של "איש הגשם" לרדת בעקביות: 10 נק' וקצת יותר מ-5 רב' למשחק. דיויס נותן קצת פחות ממה שנתן לאורך כל הקריירה: 8.4 נק' ו-9 רב' למשחק, כשהוא עולה בחמישיה. אז מה אתה אומר דנליבי, היו שווים כל כאבי הראש בטרייד הזה?
דוגמאות נוספות לא חסרות. אחת הבולטות שבהן היא מעברו של אריק סנו משחקן ספסל אלמוני בסיאטל לכוכב מתהווה בשמי פילדלפיה. סנו שותף לקבוצה הלוהטת של הסיקסרס ותופס לו מעמד מכובד בחמישיה הלוחמת של לארי בראון.
מצד שני תראו את דוניאל מרשל. אחרי שנות "עבודת פרך" בגולדן סטייט הגיע מרשל, כוכב קונטיקט לשעבר, לקבוצה הגריאטרית של יוטה. משחקן שהיינו מצפים ממנו להתפוצץ סוף סוף, לא רואים בינתיים יותר מדי אבל עונה ארוכה עוד לפנינו.