התקווה: ניו ג'רזי נטס

כשסגנית אלופת ה-NBA, שסיימה בשנה שעברה עונה סדירה בת 52 ניצחונות, מחליפה שני שחקנים צעירים, אחד איכותי וכמעט-כוכב ואחד יציב ומועמד לשחקן המשתפר של העונה הקודמת, בשחקן בן 36 (על הנייר) עם סטטיסטיקות בירידה, אז אחת משתיים: בעל הבית השתגע, או שהוא מבין שחלון הזדמנויות נקרה בדרכו ונחוש הוא בדעתו לנצלו בטרם ייעלם, כלומר עוד העונה, תוך התאמת צרכים מיידית.

ונראה כי עונה מעניינת מאוד וכדורסל טוב בצידה עומדת להתרגש על הצד השני, המושפל מסורתית עד לעונה הקודמת, של נהר ההדסון. ניו ג'רסי נטס, נטולת קית' ון-הורן וטוד מקאלה אך עם דיקמבה מוטומבו בעמדת הציר, עשתה, על פניו, טרייד מוצלח ומועיל שמשרת מספר מטרות בטווח של השנתיים הקרובות ובהתחשב במאזן הכוחות הכללי בליגה.

ביחד עם הבאתו של הפאואר פורוורד רודני רוג'רס מבוסטון, העמידו הנטס קו קדמי חזק ועשיר שמיועד לשפר נקודות תורפה מהעונה הקודמת בכלל ובפלייאוף בפרט. כך נוצרת שמיכה ארוכה יותר, שכוללת שיפור משמעותי בהגנה (מוטומבו ורוג'רס בנוסף לקניון מרטין), עומק ניכר בתחום הפיזיות והריבאונד ושמירה על אלמנט הקליעה מבחוץ מעמדות הפורוורד (רוג'רס).

ריצ'ארד ג'פרסון, בשנתו השניה בליגה, יהפוך מרכזי יותר וכנראה יפתח בחמישייה. עם מספר 3 כמותו, תשתפר ללא הכר אופציית התקיפה הכוחנית של הסל תוך חיתוך פנימה (מה שהיה חסר באותה עמדה אצל ון-הורן השברירי), שמתאימה ככפפה ליד הנפץ המוסרת של ג'ייסון קיד. ביחד עם מרטין קניון, כותל המזרח של אלופת המזרח שהולך והופך מחיית רחבות חסרת פחד לכוכב אמיתי מטיל פחד, מדובר בקו פנימי שאין לו מתחרים במזרח החלש. הנטס, אם כך, חושבים בגדול: הם חושבים פלייאוף.

בניית קבוצה לפלייאוף השלכות רבות לה - אף יותר מן הנעשה על המגרש גרידא. עבור הכוכב הגדול קיד, הידיעה כי ההנהלה שלו הולכת ברצינות על תואר, חשובה לא פחות מריבוי אופציות המסירה. והשנה, בהחלט יהיו לו יותר אופציות. מעבר לכך, הנה הזדמנות לרכז הטוב בליגה לשחק לצד סנטר דומיננטי ומנוסה, כפי שכל כך רצה. בקו האחורי יסייעו לקיד קרי קיטלס הדינמי, גארד גבוה עם יכולת קליעה מצויינת שקשה לעצור ולושיוס האריס, המחליף הוותיק. כריס צ'יילדס הובא כמחליף בעמדת הרכז ועשוי לתת דקות משמעותיות.

העונה הסדירה, אם כך, אולי לא לגמרי מונחת בכיס, אבל הנטס של השנה נבנו מתוך הסתכלות בוטחת קדימה: אם הדברים ידפקו כראוי, הפלייאוף הוא הקצפת והמטרה היא לשמש, בניגוד לגמר שעבר, קצת יותר מקישוט בקרב על הדובדבן.

במיוחד לאור המצב העגום בצד המזרחי של ה-NBA, שמקבל בראש שנה אחרי שנה בגמר מאז התפרקות שיקגו הגדולה, הולכת ונבנית לנגד עינינו אלטרנטיבה אפשרית. עדיין קשה להאמין שהנטס יקחו אליפות, אבל השנה הצלחתם כבר לא תתקבל בגבות מורמות והם הופכים, מעבר לגורם שאי אפשר להתעלם ממנו גם בגמר אפשרי, למרענן הרשמי של הליגה. גם גרעין האוהדים של הנטס צפוי, מן הסתם, לגדול, לאור הצלחת העונה הקודמת וההתחזקות הנוכחית, ולחזק את נופך הקבוצה הגדולה בהתהוות, במיוחד על רקע השקיעה הנוגה (או לא, תלוי מאיזה צד של הנהר שטים) של היריבה הגדולה, הניקס.

מדובר בקבוצה עם כלים בחוץ ובפנים, גרעין שרץ שנה שניה ושילוב בין צעירים ו-ותיקים. הם צפויים לשחק כדורסל אטרקטיבי ומהיר בהובלת קיד, ובניגוד לעונה הקודמת גם לתת, כאמור, הגנה בשרנית. ביירון סקוט, שגדל במהרה להיות מאמן בעל שיעור קומה, יודע כיוצא הלייקרס הגדולים של שנות ה-80' ווינריות מהי ואת זה ינסה להנחיל לחניכיו.

תחזית: 55 ניצחונות ומעלה, אליפות מזרח שניה ברציפות - ואז אלוהים גדול.

הצטרפו:

דיקמבה מוטומבו (מפילדלפיה, סנטר, בעונה שעברה 11.5 נקודות ו-10.8 ריב' למשחק), רודני רוג'רס (מבוסטון, פאואר פורוורד, בעונה שעברה 10.7 נקודות, 4 ריב'), כריס צ'יילדס (מטורונטו, גארד, בעונה שעברה 4.1 נק', 5.1 אס'), טאמאר סליי (רוקי, קולג': מרשאל, בחירה 54 בדראפט האחרון, גארד), דני ארל (רוקי, קולג': פן סטייט, גארד), לוני ג'ונס (רוקי, קולג': בול סטייט, סנטר).

שאר שחקני הסגל:

ג'ייסון קיד (גארד, בעונה שעברה 14.7 נקודות 9.9 אס' ו-2.13 חט' למשחק), קניון מרטין (פורוורד, בעונה שעברה 14.9 נק', 5.3 ריב', 1.66 חס' למשחק), קרי קיטלס (גארד, 13.4 נק' למשחק, 40.5 אחוזי קליעה לשלוש), ריצ'ארד ג'פרסון (פורוורד, 9.4 נק', 3.4 ריב' למשחק), לושיוס האריס (גארד, 9.1 נקודות), ארון וויליאמס (פורוורד - סנטר, 7.2 נק', 4.1 ריב'), ג'ייסון קולינס (סנטר, 4.5 נק', 3.9 ריב'), דוני מארשל (פורוורד, 1.5 נקודות), ברנדון ארמסטרונג (גארד), ג'ון קלסטנד (גארד), ג'יימי פייק (פורוורד), בראיין סקאלברין (פורוורד).

חמישייה צפויה:

ג'ייסון קיד, קרי קיטלס, ריצ'ארד ג'פרסון, קניון מרטין, דיקמבה מוטומבו.

עזבו:

טוד מקאלה (לפילדלפיה, סנטר), קית' ון-הורן (לפילדלפיה, פורוורד).

המאמן ביירון סקוט במסיבת עיתונאים שלפני פתיחת העונה: "אנחנו מרגישים ששיפרנו את הקבוצה שלנו ושכעת אנו מסוגלים להתחרות בקבוצות הטובות שבמערב. על הנייר, אנחנו נראים טוב עם המהלכים שביצענו בקיץ. אנחנו טובים יותר בהגנה, אנו חשים שאנחנו עמוקים יותר ויש לנו יותר ניסיון, אבל כל זה לא מבטיח שנהיה אלופי המזרח. עלינו לשחק חזק בכל ערב וזה האתגר עבור הקבוצה שלנו - לשחק טוב בכל ערב ולראות אם נוכל להגיע שוב אל המדרגה העליונה".

- עד כמה ואיך תשפיע על החבר'ה של ביירון סקוט האווירה התקשורתית של 'אם רק ירצו, המזרח שלהם'?

- ובכלל, איך אוכלים מין חיה מוזרה שכזאת, אוקסימורון לתפארת המפלבל את העין, שאומר 'הנטס באים כפייבוריטים'?

- ואם אכן ישמרו הנטס על תוארם המזרחי, האם יעשו את הסוויץ' המנטלי שיאפשר להם ולו לתת פייט לעבר הצעד הנוסף, שלשמו הובאו דיקמבה ורוג'רס, או שמא שוב יסתפקו ב'עשינו את שלנו' מול נציגת המערב העדיפה?

- עד כמה יתן מניין שנותיו הגריאטרי של מוטומבו את אותותיו בבואו, שוב, לשים גוף על שאקיל ושאר מפלצות? (לסיפרה 36 המתנוססת אחר כבוד בתעודת הזהות שלו קשר מועט, ככל הנראה, למציאות).

- והאם הפעם יקבל קיד, שכאמור ישחק סוף סוף לצד סנטר גדול כפי שרצה, את הכבוד הראוי לו בדמות תואר ה-MVP?

טאבולה ראסה. גיליון הישגים נקי ולא לכיוון החיובי. מאז אליפות ה-ABA, שהושגה באדיבותו של ד"ר ג'יי (שגופייתו תלויה בתקרת האולם של הנטס) בעונה האחרונה לפני איחודה של הליגה המתחרה עם ה-NBA, ראו האוהדים המעטים יותר תחת מאשר נחת.

בעונת 83'/82' השיגו את הישגם הטוב ביותר עד אז ב-NBA: מאזן של 33:49 עם המאמן לארי בראון, שהתפטר לקראת סיום העונה. הנטס הפסידו בסוויפ לניקס השנואים בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

בעונת 84'/83' ההצלחה היחסית אף גברה: בסיבוב הראשון העיפו הנטס בחמישה משחקים את האלופה היוצאת, הסיקסרס של ד"ר ג'יי, כוכבם לשעבר, ובכך ניצחו את סידרת הפלייאוף הראשונה שלהם אי פעם בליגה. בחצי גמר המזרח הפסידו מול מילווקי 4:2.

בעונת 86'/85' הפסידו למילווקי בסוויפ בסיבוב הראשון. ב-92'/91 הודחו בידי קליבלנד בסיבוב הראשון ב-4 משחקים. שנה אחר כך, שוב קליבלנד בסיבוב הראשון, 2:3 (תחת צ'אק דיילי). בסיום אותה עונה נהרג דראזן פטרוביץ, שהפך לכוכב גדול בקבוצה, בתאונת דרכים בגרמניה. בקיץ האחרון, אגב, נכנס פטרוביץ להיכל התהילה של הכדורסל. חולצתו תלויה על תקרת האולם של הנטס.

94'/93' - הפסד מול הניקס בסיבוב הראשון בארבעה משחקים. 98'/97' - הפסד בסוויפ מול שיקגו של ג'ורדן.

ועל שנת 2002'/2001' כבר דובר ועוד ידובר. הנטס הגיעו לגמר בהנהגת ג'ייסון קיד שהגיע באותה עונה, אחרי שעברו את אינדיאנה, שארלוט ובוסטון והפסידו את הגמר בסוויפ מול הלייקרס.