הידעתם? בליגות הנמוכות בכדורגל בישראל רשומות רק כמה מאות ילדות ונערות, לעומת למעלה מ-5,000 כדורגלניות צעירות באיסלנד, שאוכלוסייתה קטנה בהרבה מאוכלוסייתה של ישראל. עד כמה זה מעיד על תרבות ספורט תקינה, או מספק הסבר להצלחת נבחרת הגברים המרגשת של המדינה הצפון-אירופית ביורו הנוכחי?
טליה זומר (12), היא אחת מהנערות הישראליות האלה, שבחרו דווקא בכדורגל ולא בבלט או בג'ז. היא תלמידת בית הספר הדמוקרטי ביפו ובתם של ד"ר למדעי המדינה (אבא) וד"ר לפסיכולוגיה קלינית (אמא), ילדה תל-אביבית "טיפוסית", חובבת ספרים ופוסטים ברשתות חברתיות. אבל לפחות שלוש פעמים בשבוע היא אוספת בביתה את שיערה לקוקו מהודק, שולפת גרביים צהובות, גורבת אותן כמעט עד הברך, לובשת מדים כחולים-צהובים ויוצאת לאימון או משחק במגרש כדורגל, כשבתיקה נעלי פקקים מקצועיות. זנב הפוני שלה יבלוט וירקוד בעוד תיקול של יריב, נגיחה בקרן או מסירת עומק מוצלחת - ויבלבל את הצופים בקהל.
מאז גיל 3 זומר, ילידת ניו יורק, מעבירה קונוסים עם הכדור; בגיל 6 הצטרפה לקבוצת ילדים בבית הספר לכדורגל של מכבי תל אביב והיום היא משחקת בליגה, הבת היחידה בקבוצה ובליגה, ואחת השחקנים הטובים בעמדות בהן היא משחקת.
מה הקשיים שעוברים עליה? כיצד מגיבים כלפיה האבות והאימהות של שחקני היריבה היושבים ביציע? מתי "חיידק הכדורגל" הזה בדיוק יעבור לה, או לחילופין - מה החלום הגדול? איזו בעיה ניצבת בפניה עכשיו, רק בגלל שהיא בת, וכיצד היא מתכוונת לפתור אותה? ומה בכלל הסיכוי לכדורגל נשים בארץ? צפו בכתבה ובביצועיה של טליה.
