הפועל לוד

אפתח בגילוי נאות: אני אוהד הפועל לוד. יש מי שיאמר שזה לא גילוי נאות אלא וידוי על סטיה חמורה, אבל שיגידו. גיבורי ילדותי, האנשים שהבקיעו גולים במיוחד בשבילי, לא היו משה סיני, זאהי ארמלי או עודד מכנס. הגיבורים שלי היו יעקב בוזגלו, בני סמדג'ה, וכמובן יעקב בנודיס, השוער המבקיע, שפעם הכניע את יעקב אסייג מהפועל ר"ג בבעיטת שוער.

הייתי במגרש ביום שהדהמנו את נתניה - ההיא מנתניה ועוד 15 - ברבע גמר גביע המדינה של 1983. הייתי גם שנה אחרי זה, כשעשינו את אותו הדבר באותו שלב למוליכה דאז, בית"ר של אלי ואורי. אבל כמובן שהזיכרון המתוק ביותר הוא זה שלעולם לא יילקח, עונה אחת אחרי ההעפלה ההיסטורית לליגה הבכירה - הפועל לוד, מחזיקת גביע המדינה לשנת 1984.

אני עדיין נזכר בחיוך באותו יום אביבי באצטדיון ר"ג. לא בגלל המשחק - הוא היה מזוויע. 0:0 אחרי הארכה. אבל מה זה חשוב? ברגע שהבעיטה של רפי אליהו מהפועל ב"ש פגעה במשקוף, הרגשתי שפעם אחת, גם אנחנו קיבלנו חלק מהעוגה. לא ציפיתי שנזכה כל שנה - בכל זאת היינו כולה הפועל לוד - אבל פעם אחת יכולתי להסתכל על חבריי - אוהדי מכבי והפועל ת"א, מכבי נתניה החזקה, בית"רים וגם ראשוני הקופצים על עגלת מכבי חיפה - יכולתי להסתכל לכל אלה ישר בעיניים ולחייך. זה עדיין אחד הימים המאושרים בחיים שלי.

ואז, שנה אחרי שהקבוצה סיימה במקום הרביעי המכובד והחלה להיראות כמו גורם קבוע בליגה הבכירה, החלה הנפילה. האיש החזק של הקבוצה, ומי שהביא את הקבוצה לאן שהגיעה, היה סגן ראש העיר בני רגב. רגב הסתכסך לקראת סוף שנות ה-80' עם ראש העיר האגדי, מקסים לוי ז"ל, שהלך לעולמו בתחילת השבוע שעבר. לוי, שידע שעיקר הונו הפוליטי של רגב בעיר נובע מהצלחתה של קבוצת הכדורגל, הלך כמו פוליטיקאי מיומן על הגרון. בלי כסף מהעירייה, הקבוצה שקעה במהירות ונפלה לליגה הארצית במטח של שישיות ושביעיות.

מאז השלימו לוי ורגב ושבו להיות חברים, אבל הקבוצה לא חזרה לאן שהיתה. הקבוצה ירדה לליגה א', חזרה לארצית, ואז כשנוסדה ליגת העל, והקבוצה היתה צריכה לסיים בין המקומות 2-8 כדי להמשיך להימנות על הליגה השנייה - הליגה הלאומית של היום - היא כשלה במשימתה וירדה לארצית החדשה. משם ההחלקה לליגה א', ולאחרונה לליגה ב', היתה קצרה.

בתחילת שנות ה-90' נגמר לבני רגב הכוח, והוא החל להעביר את תפקיד העסקן של הקבוצה לבנו, אופיר. אופיר שיחק בקבוצה, כמו אחיו אריק וניר. אריק, מזה קרוב לעשור, הוא מלך השערים של הקבוצה. הלב מתפתה לדמיין שהאחים רגב הם ממשיכיהם של האחים בנודיס, אבל יש מי שאומר שדווקא אופיר רגב אחראי להידרדרותה הסופית של הקבוצה.

"הוא התחיל לעשות יותר מדי קומבינות", אמר גורם המקורב לקבוצה. "הבטיח לשחקנים חוזים גבוהים, החתים אותם על חוזים פיקטיביים בשביל הבקרה, ולא שילם להם את מה שהבטיח. איך אתה חושב שזה גורם לשחקנים בקבוצה להרגיש? שלא לדבר על שחקנים שניסו להביא לקבוצה".

הסיפור לא חדש, ולא ייחודי להפועל לוד. מספר מבהיל של קבוצות ספורט בארץ מתרוצצות בתחילת כל עונה, מגרדות כמה שקלים מכאן ומשם, ומשלמים מספיק מהחובות כדי שייתנו להן לפתוח את העונה. כך גם בלוד.

במהלך שנות ה-90 עזב מקסים לוי את עיריית לוד, בה כיהן בהצלחה חסרת תקדים, ועבר לפוליטיקה הארצית. את העיר ניהל פנחס עידן, שלא היה חייב להמשיך בוונדטה של מקסים אבל מצד שני גם לא מצא סיבה להזרים כסף שבניגוד לימים שבהם שלט בני רגב, כבר לא ברור לאן הוא מגיע בסוף. גם מצבה של העיר הידרדר קשות ומנע מהעירייה לסבסד מותרות כמו קבוצת כדורגל כמו בעבר.

אבל מקורות בלוד אומרים: "הבעיה בהפועל לוד אף פעם לא היתה כסף, אלא רק ניהול. לא שהיינו מיליונרים, אבל תמיד היה כסף כל זמן שהיה ניהול".

ומה אומר אופיר רגב עצמו?
"קודם כל אני רוצה להגיד שהמכה של מקסים גרמה לצרות של הפועל לוד להחוויר. אבל מעבר לזה, שמע, כל השנים רצנו, התרוצצנו, כל שנה אותו סיפור. שני התקפי לב לאבא שלי (בני רגב) ממה באו אם לא מהפועל לוד? כל שנה הנושים היו באים, לוקחים קצת כדי שנוכל להתחיל את העונה, ואחרי שנה אותו סיפור".

בימים שבהם שרר ברוגז בין המועדון לעירייה, נוצר קשר עם עורך הדין הלודאי חמדאן עיסאם, שהפך למקור המימון העיקרי של הקבוצה. גם לאחר עזיבתו של מקסים לוי, ולאחר שכבר יושב הסכסוך, המשיך עו"ד עיסאם לארגן להפועל לוד כספים להמשך קיומה. אלא שהשנה נותק הקשר באחת, וכרגע יש הרבה מאד אנשים שמנסים להשיג את עו"ד עיסאם בלוד.

הניתוק ממקור המימון הרציני האחרון - שכן העירייה כאמור הפסיקה להזרים הקצבות לקבוצה - הביא את המצב לידי משבר. אומר אופיר רגב: "הצענו להם (לנושים) סכום חד פעמי כדי לגמור, הם לא רצו, אז פירקנו והחתמנו את כל השחקנים על חוזים בקבוצה חדשה בשם עירוני "מקסים" לוד. אין יותר חובות, ואנחנו מתחילים כבר השבת לשחק בליגה ג', מחוז מרכז. ליגה ב', ליגה ג', מה זה משנה? נתחיל בכל מקרה לטפס חזרה"

משפחת רגב מנסה לראות בטריק הקטן הזה ניצחון והצלת הקבוצה, צעד בדרך לזינוק מחודש כלפי מעלה. אבל יש אנשים בעלי זכויות לא מועטות בהפועל לוד שלא חושבים כך. אחד מאלה הוא יעקב בנודיס, השוער האגדי. הפועל לוד היתה חייבת לבנודיס 240 אלף שקל על שנותיו כמאמן הקבוצה. עירוני "מקסים" לוד, לעומת זאת, לא חייבת (עדיין) שקל לאף אחד. כצפוי, יעקב בנודיס לא משועשע מהתרגיל.

"הם יכולים להגיד שהם הצילו את הקבוצה, אבל הם הרסו אותה. הפועל לוד כבר לא קיימת. זה שהם הקימו קבוצה חדשה זה יופי, אבל הם לא הצילו שום דבר". בנוגע לטענת רגב על הצעה של סכום חד-פעמי, אומר בנודיס שהוא כבר הסכים לקבל 17,000 ש"ח בלבד, וגם את זה בסופו של דבר לא ראה.

במשפחת רגב אומרים שהפועל לוד ממשיכה להתקיים למרות שמבחינה רשמית זה לא כך. הגביע אמנם נמצא עדיין אצל בני רגב בבית, והשחקנים אותם שחקנים שנראו לאחרונה לובשים חולצות של הפועל לוד (אללה ירחמה). אבל כלשעצמי אני יכול להגיד שקבוצה שעושה