גולדן סטייט מול קליבלנד: גמר 2016

כמעיין המתגבר: הפלייאוף המכונן והבלתי צפוי של סטפן קרי

בעולם שאיבד את היכולת להפתיע, סטף קרי הוא תופעת תרבות ייחודית ומרגשת שחושפת אחת לזמן מה עוד חלק שלא הכרנו. אסף רביץ על הפלייאוף המשונה במיוחד של ה-MVP ועל השחקן הכי חידתי של גולדן סטייט, שנתן לה נקודה למחשבה לקראת הפגרה

אסף רביץ
11/06/2016
AP

בעולם בו הכל מתועד ומנותח לעייפה, קשה למצוא תופעות תרבותיות מפתיעות באמת, כאלה שכוללות קצת מסתורין מהסוג הישן והטוב. אפילו ב-'משחקי הכס' כבר לא מצליחים להפתיע את הצופים הבקיאים. לכן, טוב שיש לנו את סטף קרי. המהירות בה הוא הפך לשחקן הגדול של הרגע הפכה אותו בו זמנית לגיבור תרבות ולשחקן כדורסל שאנחנו רק מתחילים ללמוד להכיר. הפלייאוף שעובר עליו הוא אחד ההפכפכים והמשונים שניתן לחשוב עליהם, בוודאי של MVP: רגעים של גדולה לצד משחקים שלמים של חולשה, פציעות והתאוששות מהן, התעלות והיעלמות. לפני המשחק הרביעי של הגמר חשבתי על כך שאם רמי וויץ היה מגיע מהעתיד ומספר לי מה סטף עשה במשחק הלילה, שום דבר לא היה מפתיע אותי באמת. 50 נקודות? שמונה שלשות בשלוש דקות? משחק של ארבע נקודות ותשעה איבודים? כל האופציות פתוחות.

זה נגמר עם 38 נקודות שהתפזרו יפה על פני 40 דקות. קרי מנע מקליבלנד לברוח עם רבע ראשון טוב מאוד, קלע שלשות מזדמנות בשני ובשלישי ודאג לסגור עניין בדקות האחרונות. זה אפילו לא היה משחק יוצא דופן של קרי, אם מורידים את זריקות העונשין של הדקה האחרונה המספרים שלו במשחק הזה היו דומים מאוד לממוצעי העונה הרגילה שלו. זה פשוט היה סטף קרי משחק לראשונה בגמר כמו סטף קרי, כמו השחקן הכי טוב והכי פחות עציר בעולם, כדי להוביל את גולדן סטייט לניצחון החוץ שכנראה סגר את סיפור הגמר.

עוד בנושא:

גולדן סטייט ניצחה את קליבלנד 97:108 ועלתה ל-1:3 בסדרת הגמר
דריימונד גרין עלול לקבל הרחקה. לברון: "הוא אמר דברים מוגזמים"
"לא צריך את בלאט, לברון הוא המאמן": שליחנו לקליבלנד מדווח

מזל שיש אותך. קרי(צילום: AP)

מעבר ליכולת האישית שלו ושל קליי תומפסון, המשחק הלילה הבליט את האפקט של הנוכחות של שניהם על היריבה. לשחק נגד גולדן סטייט זה מתיש ומייאש. התקפה אחרי התקפה צריך לרדוף אחרי שני הקלעים האלה, דקה של חוסר ריכוז יכולה לעלות בשלוש שלשות, ואת כל זה צריך לעשות כשבצד השני פועלת הגנה קשוחה ואגרסיבית שהופכת כל סל לעבודה. לאורך העונה הרגילה והפלייאוף ראינו קבוצות שנשארות צמודות ואפילו מובילות בשלב מתקדם של המשחק עד שנגמר להן הדלק מול המכבש הבלתי פוסק של תנועה, חסימות ושלשות. כמעט בלתי אפשרי לנצח את גולדן סטייט אם לא מגיעים לאמצע הרבע השלישי ביתרון גבוה מאוד, זאת סיבה מרכזית לכך שכמחצית מההפסדים המעטים של הווריירס השנה היו תבוסות. זאת כמעט הדרך היחידה מולם.
הלילה ניתן היה ממש לשים את האצבע על רגע השבר.

הקבוצות חזרו מפסק זמן כארבע דקות לאחר תחילת הרבע השלישי וקר חזר עם הפתעה קטנה: פיק נ' רול בין קרי לקליי. בפעם הראשונה קיירי אירווינג וג'יי אר סמית' הלכו לדאבל טים אגרסיבי על קרי, אף אחד אחר לא זיהה את הצרה וקליי נשאר פנוי לחלוטין לשלשה. בפעם השנייה שניהם הלכו עם קליי והשאירו את קרי, סטף קרי, עם הכדור לבד על קו השלוש. דווקא את השלשה הזאת הוא החטיא, אבל השחקנים של גולדן סטייט הרגישו שהם ניצחו, שההגנה שבצד השני מתחילה לחרוק. לאחר משחק וחצי של הגנה כמעט מושלמת של קליבלנד, כולל של קיירי וג'יי אר שעבדו קשה מאוד גם במעבר חסימות וגם בקבלת החלטות לגבי חילופים, המכבש החל לעבוד והעייפות נתנה את אותותיה.

טוב לדעת (מקודם)

בשל ביקוש גובר לטיפול יעיל בכאבים: בי-קיור לייזר במבצע מיוחד

מוגש מטעם בי קיור לייזר
העייפות הכריעה. לו עם לברון(צילום: AP)

כמו בילי דונובן, גם טיירון לו לא עזר לכוכבים שלו להתגבר על העייפות כשכמעט לא נתן להם לנוח במהלך המשחק, ובעיקר במחצית השנייה. דקות מפתח במשחק היו הדקות הראשונות של הרבע הרביעי, בהן לו נשאר עם לברון וקיירי על הפרקט (וגם קווין לאב, אבל אי אפשר לדבר על שלושת הגדולים יותר) בזמן שקרי ודריימונד גרין נחו. ברגע שקליבלנד לא ניצלה את 3-4 הדקות האלה כדי להפוך בחזרה את המשחק היה ברור שהיא כבר לא תחזור.

היא לא ניצלה את הדקות האלה כי השחקנים של לו כבר היו עייפים ולחוצים, וכשקליבלנד עייפה ולחוצה משחק ההתקפה שלה קורס לבידודים שבלוניים ובעיקר איטיים. בדומה ל-OKC, קליבלנד לא זקוקה לסגנון יצירתי במיוחד כדי ליצור מצבי זריקה טובים, יש לה מספיק כישרון לשם כך. הייתה דוגמא יפה לכך בסל של קיירי אירווינג שקטע רצף של יותר משש דקות ללא סל שדה של הקאבס. לברון התחיל לנוע לחסום לקיירי ואז שינה כיוון ונע לטבעת, קליי תומפסון ששמר על קיירי נע ימינה לכיוון החסימה והחילוף האוטומטי שהיה אמור להתבצע וזה הספיק לקיירי כדי לעבור אותו להגיע לטבעת. זו הייתה הפעם הראשונה בשש הדקות האלה שהמהלך הבסיסי של התקפת קליבלנד התבצע מהר ועם שבירת שגרה של הפעולה הרגילה.

מסכן קווין לאב, עוד יאשימו אותו שההבדל בין המשחק השלישי לרביעי היה שהוא שיחק ברביעי. זה כמובן לא נכון. ההחלטה של לו להעלות אותו מהספסל הייתה נכונה מאוד, אך בשלב בו עלה לשחק הלילה התוצאה הייתה שוויונית בעוד שבמשחק הקודם בשלב דומה התוצאה הייתה 10:30 לקליבלנד. גולדן סטייט הגיעה למשחק הקודם עם סינדרום המשחק השלישי שלה. לא רק שהיא הפסידה את כל ארבעת משחקי 3 בפלייאוף, בכולם היא הייתה בפיגור דו ספרתי במחצית הראשונה, בשלושה מהם בפיגור של לפחות 17. הלילה האלופה הגיעה הרבה יותר חדה וסטיב קר ביצע התאמות קטנות, בעיקר שלח את בוגוט הרבה יותר גבוה בפיק נ' רול בין קיירי לטריסטן תומפסון. לאב הוא לא הסיבה להפסד, אבל התרומה שלו גם הלילה הייתה די מינימלית. זה עוד לא הזמן לסכם את העונה של קליבלנד ולחשוב על העתיד, אך בקרוב יגיע הזמן ושאלת קווין לאב תהיה הראשונה שעל הפרק.

החשוד המיידי. לאב(צילום: AP)

מתחת לרדאר

1. בזמן שאת יכולת הקליעה של קרי וקליי אי אפשר ללמד, יש לא מעט דברים שגולדן סטייט עושה שבהחלט צריכים לשמש כמודל לחיקוי לכל קבוצה בעולם. למשל, תזמון העזרה מול חדירות ומהלכי פוסט. הלילה זה בלט אפילו יותר מבדרך כלל, בעיקר מול ניסיונות של לברון ג'יימס לנצל מיס-מאצ'ים. פעם אחרי פעם הוא לקח שחקן קטן ממנו לטבעת, ראה שהנתיב יחסית פנוי ושאין אופציית מסירה, ואז, בדיוק ברגע בו הסתובב לעלות לקליעה, מצא מולו שומר נוסף של גולדן סטייט. בשלב הזה כבר היה מאוחר מדי למסור. אי אפשר לעשות את זה טוב יותר, וגולדן סטייט עושה את זה באופן עקבי.

2. האריסון בארנס. אחת השאלות הגדולות של גולדן סטייט בקיץ תהיה אם להשאיר את בארנס ולשלם לו הרבה מאוד כסף שנה לפני שקרי מקבל העלאה ענקית, יכול להיות ששני המשחקים האחרונים הכריעו בסוגיה. בארנס עושה הכל מתחת לרדאר, אבל הלילה הבהיר שהוא חלק אינטגרלי מהאלופה. בארנס הוא שחקן בן 24 ששיחק הלילה את משחקו העשירי בגמר ה-NBA, מה שעזר לו לקלוע ארבע שלשות מחמישה ניסיונות במשחק חוץ חשוב מאוד. הוא רק מתחיל להיכנס לתקופת שיא הקריירה שלו, סביר להניח שהשיא הזה יגיע בגולדן סטייט.

זה מה שישכנע אתכם? בארנס חוגג עם ליבינגסטון(צילום: AP)

נתון המשחק

13: זה נתון של הסדרה, לא של המשחק, אבל הלילה בלט במיוחד. 13 זו כמות השחקנים שסטיב קר השתמש בהם במהלך הסדרה בדקות אמיתיות, לא בגארבג' טיים. הלילה הוא שלח למערכה לדקות חשובות את ג'יימס מייקל מקאדו ואנדרסון ורז'או. מקאדו הוא פורוורד אתלטי שמסוגל לשמור על שחקני פנים ולקבל שחקני חוץ בחילופים אוטומטיים, קר השתמש בו הלילה בדקות בהן רצה לתת לדריימונד גרין לנוח ולהישאר עם הרכב נטול סנטר. בורז'או הוא אוהב להשתמש כשקרי משחק וקליי נח בגלל האיכויות המגוונות שלו בפיק נ' רול. הברזילאי סיפק מלחמה וכמה מהלכים מוצלחים בדקות חשובות מול האקסית. במשחק הקודם קר השתמש במו ספייטס כתגובה להכנסת טימופיי מוזגוב, ספייטס מסוגל לשים גוף על הרוסי בהגנה ולהכריח אותו לצאת אל קו השלוש בהתקפה.

האופן בו קר מוצא לכל שחקן בסגל את הסיטואציה המסוימת בה הוא יכול להיות יעיל לא רק מרחיבה עבורו אופציות, היא מאפשרת לו לספק מנוחה לשחקני המפתח שלו. זה בולט במיוחד בהשוואה לבילי דונובן וטיירון לו. על הספסל של OKC וקליבלנד מסתובבים שחקנים עם יכולות לא פחות גבוהות ממקאדו או ורז'או, אבל המאמנים שלהם העדיפו לא להשתמש בהם ובמקום זאת לתת לכוכבים שלהם לשחק 45 דקות. פעם אחרי פעם מתברר שהכוכבים האלה פשוט לא מסוגלים להגיע למאני טיים חדים במצב כזה. קר עובד כל השנה כדי להכיר את כל השחקנים שלו ולהבין איך ניתן להשתמש גם בשולי שבשחקני הספסל שלו. העבודה הזאת באה לידי ביטוי במשחקים הכי חשובים של השנה.

כולם נכנסים בול בזמן. מקאדו שומר על ג'פרסון(צילום: AP)

לקראת המשחק הבא

אין לטיירון לו הרבה מה לעשות מעבר ללהמשיך הלאה עם ההרכב שהביס את גולדן סטייט במשחק אחד ונשאר צמוד במשחק השני. העבודה שלו כרגע היא קודם כל מנטאלית, כי השחקנים שלו יזדקקו לגייס כוחות נפשיים כדי להמשיך לתפקד ביכולת הגבוהה של המשחק השלישי והמחצית הראשונה של הרביעי בסיטואציה שהם יודעים שהיא על סף הבלתי אפשרית. כדי לזכות באליפות קליבלנד תצטרך לנצח פעמיים באוקלנד, כולל במשחק 7, השחקנים של לו יודעים כמה מופרכת האפשרות הזאת נשמעת. אם הוא יצליח לגייס את השחקנים, וזה אומר קודם כל את לברון ג'יימס, לעוד קרב איכותי אחד, אולי הם יתפסו את גולדן סטייט שוב פחות מוכנה. וגם אם לא, עבור העתיד של לו השאלה איך קליבלנד תפסיד עשויה להיות לא פחות חשובה מהשאלה האם היא תפסיד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully