בתוך תוספת הזמן של גמר ליגת האלופות הקודם שהפגיש בין ריאל לאתלטיקו מדריד, רק לפני שנתיים, הבלאנקוס קיבלו פנדל מפוקפק. המשחק כבר הוכרע והקולצ'ונרוס, שבורים משער השוויון שספגו בשניות הסיום של הזמן החוקי ועם כמה שחקנים שבקושי יכולים ללכת, רק רצו שזה ייגמר. כריסטיאנו רונאלדו ניגש לכדור ושלח אותו מהנקודה הלבנה לרשת כדי לקבוע 1:4. את הרגע הבא, כולם זוכרים היטב, לא פחות מאותה נגיחה של סרחיו ראמוס שהצילה את ריאל.
רונאלדו רץ לכיוון הקרן, הוריד את החולצה, התייצב בפוזה הרצויה וצרח בכל הכוח. בדיעבד, התברר שכל העסק היה כנראה מתוכנן בקפידה, לכבוד הסרט הדוקומנטרי שנעשה עליו, אבל באותו רגע, גם מי שממש לא אהב את החגיגה הזו של רונאלדו, שנדמה הייתה שנועדה לגנוב את הפוקוס מגיבורי הגמר האמיתיים שסחבו את ריאל במשחק, ראמוס, בייל ודי מריה, לא יכול היה שלא להבין מעט לליבו של הסופרסטאר הפורטוגלי. זה היה רגע השיא שלו מאז הגיע לריאל מדריד בקיץ 2009. לצערו של רונאלדו, בשבע השנים בבירת ספרד הוא חווה מעט מאוד רגעי שיא קבוצתיים וריאל, הקבוצה "שלו", כשלה יותר מדי פעמים.
כדי לשנות את זה לפחות חלקית, ולהשאיר בריאל מורשת אמיתית לאחר שיסיים את חלקו בקבוצה, הוא חייב להביא לקבוצה את גביע האלופות. ממש כמו ב-2014, זו שוב אתלטיקו שניצבת בדרכו ורונאלדו יצטרך עזור לריאל לעקוף את המשוכה הגבוהה הזו. יכול להיות שכדי שזה יקרה, הוא אפילו יצטרך לוותר מעט על הפוקוס הפעם.
חצי שנה אחרי הגמר ההוא, רונאלדו המשיך את השואו הפרטי שלו עם הצעקה הזכורה לאחר הזכייה בכדור הזהב. הכל התנהל ומתנהל סביבו, ולא תמיד זה טוב לאינטרס של ריאל. גיאם בלאגה, העיתונאי הספרדי המוערך, אמר לפני כמה חודשים על הפורטוגלי: "הוא נמצא בנקודה קריטית בקריירה, כי ברמה מסוימת, הוא אכזב את ריאל. לא בשביל זה הביאו אותו מיונייטד".
בלאגה אף סיפק השוואה מעניינת: "בתחילת הקריירה של מייקל ג'ורדן בשיקגו, הוא היה השחקן הטוב בעולם. המוסר הכי טוב, הריבאונדר הכי טוב, הקלע הכי טוב, הכל. אבל הוא לא לקח אף תואר. פיל ג'קסון הגיע לקבוצה ואמר לג'ורדן 'אף אחד לא יכול להיות אי. אתה צריך לתת לי פחות ממך, כדי שהקבוצה תתן לי יותר ממנה'. ג'ורדן הבין ויחד, הם זכו בשש אליפויות. רונאלדו צריך ללמוד מהמקרה הזה".
הדוגמה הזו טובה, כי ברמה האישית, רונאלדו אכן מדהים ואין עוררין על היכולות העילאיות שלו. הפנדל המוצלח שלו בגמר הקודם מול אתלטיקו היה השער ה-17 שלו באותה עונה בליגת האלופות, שיא כל הזמנים לעונה במפעל, אותו הוא יכול להשוות עם שער אחד בגמר של השנה. המספרים האישיים שלו בלתי נתפסים ובגיל 31 וקצת, הוא מלך שערי ריאל בכל הזמנים בכלל, ובליגה ובאירופה בפרט ועומד על קצב מסחרר של 1.05 שערים למשחק מאז שהצטרף. תוך שבע עונות בלבד, הוא השאיר מאחור אגדות כמו אמיליו בוטרגניו, הוגו סאנצ'ס, פרנץ פושקאש, אלפרדו די סטפנו ולבסוף, גם את ראול ובכל אחת משלוש העונות האחרונות, כבש יותר שערים מליאו מסי. אבל...
וכאן מגיע ה"אבל" הגדול, שהופך את גמר הצ'מפיונס הזה לכל כך קריטי במורשת של כריסטיאנו רונאלדו. מאז שהגיע לריאל מדריד, בארון התארים שלו אפשר למצוא בשבע שנים אליפות אחת בלבד, שתי זכיות בגביע המלך (באחת מהן הוא הכריע את הקלאסיקו בגמר ובשנייה, לא שיחק בגמר בגלל פציעה וראה את בייל הופך לגיבור הגדול עם אותו שער ניצחון דרמטי על הראש של מארק ברטרה) וזכייה אחת בליגת האלופות, לצד עוד כמה תארים משניים כמו סופרקופה ספרדית אחת, סופרקאפ אירופי וגביע העולם לקבוצות.
באותן שבע שנים, מסי וברצלונה זכו בחמש אליפויות (ופספסו עוד אחת במחזור הסיום בבית מול אתלטיקו), בשלושה גביעים ובשני גביעי אירופה, כולל טרבל אחד נפלא אשתקד. אין בכלל מקום להשוואה ובשבוע שעבר, אחרי שבארסה הבטיחה עוד אליפות, הופיע נתון לפיו למסי יש שמונה אליפויות, בדיוק כמו הכמות של ריאל מאז 1990 ועד היום. למעשה, מאז שרונאלדו נרכש על ידי הבלאנקוס, אתלטיקו מדריד, שהייתה בצל של היריבה העירונית במשך שנים, זכתה באליפות אחת (בדיוק כמו ריאל), גביע אחד ופעמיים בליגה האירופית, פלוס אותו גמר צ'מפיונס בו פספסה בשניות את התואר.
בלי הגול ההוא של ראמוס, המאבק על המקום השני בהיררכיית הקבוצות היה נוטה עוד יותר לכיוון אתלטיקו, אבל גם כך, לא בשביל מאבק על המקום השני התאמצו כל כך בריאל להשיג את רונאלדו ולא בשביל זה הוא עזב את הבית החם במנצ'סטר ואת סר אלכס פרגוסון, דמות אב בשבילו, ועבר לספרד. נכון להיום, רונאלדו פשוט לא השיג מספיק תארים בריאל והזמן מתחיל לאזול.
כמובן שלריאל מדריד יש אשמה גדולה מאוד בכך שהיא לא מנצלת את היכולות הפנומנליות של רונאלדו לתארים, אבל האשמה היא גם על CR7, שהגיע לריאל כדי להילחם, ראש בראש, בדומיננטיות העולה של ברצלונה ועד כה, ממש לא הצליח לעשות זאת. בריאל היו בעיות ניהוליות, אבל בבארסה גם היו כאלה, גדולות עוד יותר. בריאל לא הייתה יציבות של מאמנים, אבל גם ברצלונה החליפה לא מעט בשנים האחרונות, מאז שגווארדיולה עזב. על הנייר לפחות, ריאל אפילו רכשה שחקנים לא פחות טובים מאלה שהקטאלנים קנו (בייל, חאמס, מודריץ', איסקו וכו') ועדיין, זה לא הולך.
וכשלא הולך, מתחילים להאשים ומי שחוטף את רוב האש במקרים כאלה, הוא זה שעומד בראש הפרימידה. במקרה הזה, מדובר ברונאלדו. בעוד מסי למד לזוז מעט הצידה, לשלב את סוארס וניימאר בקבוצה ולהפוך איתם לטריו קטלני, שנראה שגם מקיים יחסים חמים בתוכו, הרי שרונאלדו לא פעם מתקשה לעכל את חבריו לקבוצה, ולהיפך. פעם אחת התעמת עם בייל ולאחר שהסוכן של הוולשי אמר את המשפט המפורסם: "גארת' לא רוצה להיות הדוגמן או מוכר התחתונים הטוב בעולם, אלא השחקן הטוב בעולם", ה"אס" נתן את הכותרת: "שני תרנגולים על מסלול התנגשות" ותיאר את הפיצוץ ביניהם ובפעם אחרת, בעונה שעברה, סרחיו ראמוס צעק על רונאלדו על פי הדיווחים: "אתה לא יכול רק לכבוש את השערים הקטנים שלך ולשכוח מכל השאר".
"רונאלדו חייב לעזוב את ריאל אם הוא שוב ייכשל בניסיון לזכות בליגת האלופות", כתב מיק מארי באתר "GiveMeSport", "הוא אגדה במועדון ויש שיטענו שהוא גם השחקן הטוב בעולם, אבל כדורגל הוא ענף קבוצתי, בו ההצלחה האישית צריכה להיות לעיתים מוקרבת למען הקבוצה. העובדה שרונאלדו רק הלך והשתפר מאז עזב את מנצ'סטר יונייטד היא מדהימה, אבל הוא עשה זאת על חשבונה של ריאל. הוא משחק בשביל עצמו. קצב הכיבושים שלו מדהים, אבל מהרגע הראשון, כל המטרה שלו הייתה לעקוף את מסי. התואר היחיד שבאמת מעניין אותו הוא 'השחקן הטוב בעולם' וההתנגדות שלו להגעה של לואיס סוארס לברנבאו למשל, הייתה טעות ענקית של אגו ענק".
זו העונה השישית ברציפות בה רונאלדו חוצה את רף 50 השערים ובעוד שנים רבות, כאשר חובבי הכדורגל יסתכלו שוב ושוב על המספרים הללו, הם ישפשפו את עיניהם. אלא שמבט מקרוב מראה שב-11 משחקים העונה מול ברצלונה, אתלטיקו, ויאריאל, סביליה, מנצ'סטר סיטי ופריס סן ז'רמן, רונאלדו מצא את הרשת רק פעמיים. אם הוא אכן מגיע לגמר עם הפציעה ממנה סבל במהלך השבוע האחרון, רונאלדו יצטרך לעשות משהו שהוא לא רגיל לעשות - להתעלות בצורה כזו שתאפשר לחברים שלו להתעלות בעצמם.
אם זה יקרה, וריאל אכן תזכה בליגת האלופות, גם אם רק בעזרתו ולא בזכותו המוחלטת, הקדנציה של רונאלדו במדים הלבנים תראה לפתע שונה לחלוטין.