המשחק הרביעי בסדרת פלייאוף במצב של 1-2 הוא תמיד משמעותי ואפי. מצד אחד, יש קבוצה שנלחמת על החיים שלה בידיעה שפחות מ-10 אחוז מהקבוצות בהיסטוריה חזרו מפיגור 3:1, ומצד שני, יש קבוצה שרוצה לגמור את הסיפור כמה שיותר מהר, לוודא הריגה. רק בפלייאוף הנוכחי ראינו כמה דוגמאות למשחקי 4 קלאסיים, בין גולדן סטייט לפורטלנד ובין אוקלהומה סיטי לסן אנטוניו. הלילה הגיע התור של קליבלנד וטורונטו.
למען האמת, במשך רוב המשחק הייתה תחושה שלא נקבל את המשחק הצמוד שכל כך חיכינו לו בסדרה הזו. קייל לאורי ודמאר דרוזן נכנסו למשחק טוב מאוד ונהנו מהאנרגיות האדירות של האייר קנדה סנטר, כשבצד השני קליבלנד עלתה פאסיבית מאוד למשחק (במיוחד לברון ג'יימס) וקלעה 3 מ-22 מהשלוש בחצי הראשון. רוב השלשות הללו היו פנויות לחלוטין ולכן אין מה לבוא בטענות לקאבס על כך שזרקו כל כך הרבה, אבל הם צריכים להיות מוכנים גם לרצפים כאלו כמו בחצי הראשון, כאשר שום דבר לא נכנס, אחרת זה עלול לעלות להם במשחק. 41.8 אחוז מהזריקות של הקאבס בפלייאוף מגיעות מחוץ לקשת, הנתון הגבוה ביותר מבין כל הקבוצות בפלייאוף בפער ניכר. לשם השוואה, הווריירס, קבוצת השלשות הטובה בהיסטוריה, זורקת 34.3 אחוז מהזריקות שלה מחוץ לקשת. התלות של הקאבס בקליעה מבחוץ היא משמעותית מאוד, ובעוד מול אטלנטה כל מטאטא ירה בדרך לטאטוא של ההוקס, כאשר השלשות לא נכנסות, הקאבס נכנסים לבור.
טורונטו גברה 99:105 על קליבלנד והשוותה ל-2:2 בגמר המזרח
מה עומד מאחורי ההפסד של קליבלנד, ואיך זה קשור ל-"קללת בלאט"
דריימונד גרין לא יושעה על הבעיטה, ואן גנדי: "אני בשוק מההחלטה"
בעט בדלי: אורן לוי מנתח את סף השבירה הנמוך של דריימונד גרין
מבחינת טורונטו, הם המשיכו לעשות את מה שהם עשו במשחק השלישי בהצטיינות יתרה. הם סגרו את הצבע בפני לברון ובכך בעצם איפשרו לקאבס להגיע לאותן זריקות איכותיות מבחוץ שלא נכנסו. מעבר לטקטיקה, האנרגיות שהראפטורס הראו בהגנה היו אדירות והם כיסו המון שטחים בפרקט שהם לא כיסו במשחקים הקודמים. ברבע השלישי היה מהלך בו הקאבס הניעו את הכדור במהירות ובהחלטיות אחרי פוסט-אפ של לברון, מהלך שהם יצרו דרכו אינספור שלשות מהפינה במהלך הפלייאוף, אבל הראפטורס הראו ניידות סטייל-אוקלהומה-סיטי בהגנה והצליחו להכריח את קווין לאב לחדור לסל ולאבד את הכדור. כשההגנה משחקת ככה, וכשבהתקפה התקף המאניה-דפרסיה של לאורי ודרוזן בפלייאוף הזה נמצא בצד הנכון, זה הספיק כדי לפתוח פער דו-ספרתי.
אולם ברבע האחרון קיבלנו את המשחק הצמוד שלו חיכינו. לפתע השלשות החלו להיכנס לקליבלנד והאינטנסיביות ההגנתית שלהם עלתה מדרגה, עם בליצים בפיק-אנד-רול שהזכירו את תקופת הביג ת'רי של מיאמי. בשבע הדקות הראשונות של הרבע האחרון הקאבס קלעו 11 מ-11 מהשדה, כשהם שוב ושוב חוזרים לאותו מהלך, עם פיק-אנד-רול של לברון שמתגלגל לכיוון הסל וסוללת קלעים מסביבו. הראפטורס יכלו להגן על המהלך הזה טוב יותר (להביא עזרה מהשחקן של ריצ'רד ג'פרסון או אימאן שאמפרט ולא מהשחקן של צ'אנינג פריי, שקולע ב-57.5 אחוז מטורפים מהשלוש בפלייאוף), אבל קליבלנד הייתה באמת נהדרת בדקות הללו. הראפטורס בעצמם היו מעולים בהתקפה בתחילת הרבע האחרון, אבל הקאבס היו רמה אחת מעליהם בשבע הדקות הראשונות, מה שהביא להם את היתרון לכמה רגעים ספורים.
חשוב לציין שאלו היו דקות של לברון ללא קווין לאב וללא קיירי ארווינג. קצת כמו בגמר של העונה שעברה, לברון, בעזרת כמה שחקני משנה ממושמעים, הצליח להחזיק את הקאבס במשחק בזכות כח המשיכה שלו והתעלות של אותם שחקני משנה. עם זאת, בדקות הסיום ראינו את הקאבס בורחים ממה שעבד להם בשבע הדקות האחרונות, ולמעשה הנקודות היחידות שהם עשו בדקות הסיום היו משלשה קשה של קיירי עם יד על הפנים. זה קרה לא רק בגלל שהקאבס ברחו ממה שעבד להם, אלא גם בזכות הריבאונדים בהתקפה של טורונטו, שהצליחו לשבור מוראלית את הקאבס, ובעיקר בזכות ביסמאק ביומבו.
מתחת לרדאר
זה לא חכמה לדבר על ביומבו כעל שחקן אנדרייטד, בטח אחרי תצוגת 26 הריבאונדים שלו במשחק הקודם והדומיננטיות שלו ברגעים האחרונים של המשחק האחרון (עם חסימה על ג'יי.אר סמית' וריבאונדים מכריעים בשני צידי המגרש), אבל הסיפור שלו כל כך מרתק שחייבים להפנות אליו את הזרקור. ביומבו החל לשחק כדורסל בצורה מקצוענית רק בגיל 16, ובגיל 19, בזכות הגובה והאתלטיות שלו, נבחר בבחירה השביעית בדראפט 2011, לפני שחקנים כמו קוואי לאונרד וקליי תומפסון. יכול להיות שהבחירה הגבוהה הזו הייתה בעוכריו בשנותיו המוקדמות בליגה, משום שהיא גרמה לכך שציפו ממנו לעשות דברים שלא נמצאים בארסנל היכולות שלו. השנים הראשונות שלו בקריירה, אצל שארלוט של מייקל ג'ורדן, לא היו מרשימות יותר מדי וכללו הרבה חסימות ודומיננטיות מתחת לסלים לצד המון איבודים בהתקפה ובדיחות על כך שיש לו את הידיים הכי גרועות בליגה. בעונה שעברה שארלוט החליטה לא להחתים אותו כאשר חוזהו הסתיים ומאסאי יוג'ירי, הג'נרל מנג'ר של טורונטו, אסף אותו בחוזה של פחות משלוש מיליון דולר לעונה.
בטורונטו הסנטר הקונגולזי קיבל תפקיד מתאים למידותיו, העוגן ההגנתי של החמישייה השנייה, והפך לשחקן רוטציה חשוב באחת הקבוצות המצליחות בליגה, אבל לא היה ספק לרגע שהוא שני בהיררכיה אחרי יונאס ולנצ'יונאס. אולם אחרי הפציעה של הליטאי מול מיאמי, ביומבו עשה את קפיצת המדרגה לחמישייה והוא מראה שיש לו את היכולת להפוך לסנטר פותח בליגה. הוא שומר על הטבעת ב-43.7 אחוז בפלייאוף (חמישי בפלייאוף מבין השחקנים שעברו את הסיבוב הראשון. טוב יותר מחסן ווייטסייד), הוא משתפר בתזמון שלו, גם בהתקפה שם הוא למד לסיים טוב יותר בפיק-אנד-רול, וגם בהגנה, שם הוא משליט טרור ברחבות.
אולי הגושפנקה האמיתית למעמדו החדש של ביומבו מגיעה מסנטר קונגולזי אחר, דיקמבה מוטומבו, שאישר לו להשתמש בסימן ההכר שלו, נפנוף האצבע לשלילה אחרי חסימות. ביומבו התרגש מאוד מהאישור של מוטומבו ואמר בראיון השבוע כי "היו לי כמה שיחות עם מוטומבו, בעיקר על הצד ההגנתי, על איך הוא הצליח להשפיע על המשחק, וכמובן, ברגע שהוא נתן לי את האישור להשתמש בנפנוף האצבע, אני מניח שאני רוצה להמשיך את המורשת שלו". חלק גדול מהמורשת של מוטומבו הוא ניצחון האנדרדוג. לכולנו זכורה התמונה שלו מחובק עם הכדור אחרי שהדיח עם דנבר את סיאטל באחת הסנסציות הגדולות של הפלייאוף ב-1994. אם ביומבו ימשיך לשחק ככה, אולי תהיה לו הזדמנות באמת להמשיך את המורשת של המודל לחיקוי שלו עם סנסציה גדולה הרבה יותר.
נתון המשחק
23 מ-31 לטורונטו בזריקות בתוך הצבע. טורונטו היא לא הקבוצה הכי מאיימת בצבע כרגע. דמאר דרוזן בדרך כלל חי את חייו באזור המיד-ריינג' ויונאס ולנצ'יונאס, האיום הכי גדול של הקנדים בפוסט, לא שיחק. עם זאת, עדיין הראפטורס קלעו 74.2 אחוז באזור הצבע מול הקאבס, וזה מתקשר לכך שלקאבס גם יש את ההגנה על הטבעת הכי חלשה בפוסט-סיזן. הנתון הזה הוא למעשה תוצר לוואי של השימוש המרובה בהרכבים עם פריי ולאב בסנטר, שני שחקנים שלא ממש ידועים בביסמאק ביומביות שלהם. מול היריבות במזרח עד כה זה לא השפיע כל כך כי בצד השני הקאבס הענישו את היריבות עם אינספור שלשות, אולם כאשר השלשות לא נכנסות זה מתחיל להשפיע. ובשלב הבא, אם וכאשר, מול גולדן סטייט או אוקלהומה סיטי, זה יהיה כבר הרבה יותר משמעותי.
לקראת המשחק הבא
טורונטו הייתה חייבת לנצח את המשחק הזה. במשחק בו דמאר דרוזן וקייל לאורי מתחברים ל-67 נקודות (הכי הרבה שלהם ביחד אי פעם) ב-65 אחוז מהשדה והקאבס קולעים ב-31.7 אחוז מהשלוש, היא חייבת לנצח. אולם כעת הסדרה חוזרת לקליבלנד, שם הצפי הוא שאחוזי הקליעה של הקאבס יטפסו מעט ושאחוזי הקליעה של האולסטארים של טורונטו יחזרו לממוצע. טורונטו תצטרך להילחם בצפי הזה, כי אם יש לה תוכניות לא רק להפסיד בכבוד, אלא גם ממש לנצח את הסדרה הזו, זה המשחק שהיא חייבת לנצח.
לבלוג של יובל עוז