נחבא אל הכלים: האפקט החיובי של פסטוס אזילי על גולדן סטייט

פציעת הברך של סטף קרי, במהלך האחרון של המחצית הראשונה של המשחק הרביעי בסדרת הסיבוב הראשון מול יוסטון, היא רגע המפתח של הפלייאוף של גולדן סטייט עד כה. מובן מאליו שזה יתברר כרגע מפתח אם קרי לא יצליח לחזור לעצמו לחלוטין. בינתיים הדיווחים נשמעים חיוביים בהקשר הזה, עושה רושם שהברך מתאוששת בקצב טוב שיאפשר לקרי לעמוד בתסריט האופטימי ולחזור לשחק בקרוב. אבל עד שלא נראה אותו מתפקד מבחינה פיזית ומסיר חלודה מספיק מהר כדי להשפיע על השלבים המכריעים של הפלייאוף האופטימיות לגביו תצטרך להיות זהירה.

לפציעה שלו הייתה דווקא השפעה חיובית על הקבוצה. זה היה הרגע בו שאר השחקנים הבינו שאי אפשר יותר לחכות לכוכב שלהם, שהם צריכים להסתדר בלעדיו לתקופה ממושכת במהלך הפלייאוף. המחצית השנייה במשחק הרביעי ביוסטון הייתה הרגע בו גולדן סטייט התחילה להרגיש נינוחה במצב החדש שנכפה עליה. קליי תומפסון, שהתקשה בחלק מהמשחקים הקודמים, הפנים את מעמדו כסקורר המוביל וסיפק כמה תצוגות קליעה, דריימונד גרין השתלט על משחקים באופן שרק הוא יודע, אנדרה איגודאלה לקח על עצמו יותר בהתקפה ונתן תחושה שלא פייר כמה הוא טוב כשהוא עולה מהספסל, כל אחד משחקני המשנה מצא את מקומו ואת התפקיד שלו ברוטציה של סטיב קר. התגובה של האלופה לפציעה של הכוכב שלה הייתה שניים וחצי משחקים מושלמים.

אחרי עוד הארכה: טורונטו השוותה ל-1:1 את הסדרה מול מיאמי

סקר בארצות הברית: דיוויד בלאט המאמן הפנוי הכי טוב ב-NBA

קליבלנד נגד צ'ארלס בארקלי, לו: "אין לדברים כאלה מקום ב-NBA"

רשמית: פרנק ווגל לא ימשיך באינדיאנה. מועמד לניו יורק וליוסטון

קר עזר לשחקנים שלו להמשיך את המומנטום מסיום הסדרה מול יוסטון למשחק הראשון בסדרה מול פורטלנד כשביצע הכנה טקטית מרשימה. הוא הפתיע כששלח את אנדרו בוגוט לשמור על שחקן החוץ מו הארקלס, וליתר דיוק להתעלם מהארקלס ולעזור לשאר השחקנים. קר החליט לתת להארקלס את טיפול טוני אלן מהסדרה מול ממפיס בעונה שעברה: לשלוח את הסנטר שלו לשמור על שחקן חוץ שלא מהווה איום מבחוץ (הארקלס לא מתבייש לזרוק שלשות, אבל קולע אותן העונה ב-28 אחוזים) ובעצם להפוך את הסנטר לשחקן חופשי בהגנה. קר אפשר גם להריסון בארנס, ששמר על אל פארוק אמינו, להתרחק מאוד מהשחקן שלו כדי לעזור בהגנה על מובילי הכדור.

המטרה של קר הייתה ברורה: למנוע מדמיאן לילארד וסי ג'יי מקולום לתת את הטון, לנטרל את הפיק נ' רול שלהם עם מייסון פלאמלי ולהכריח את שני הפורוורדים של טרי סטוטס להיות אלה שיוצרים וזורקים. בדקות הראשונות של המשחק הראשון לילארד ומקולום ראו מולם שני שומרים באופן די קבוע, לא בדאבל-טים אגרסיבי אלא מחכים להם באזור קשת השלוש. דריימונד ששמר על פלאמלי מספיק זריז כדי להפגין נוכחות מול מוביל הכדור ולחזור אל פלאמלי, ובמקרים שהסנטר של הבלייזרס ברח לו בוגוט חיכה לו בצבע (באופן כללי גולדן סטייט סוגרת לפלאמלי זוויות מסירה ומכריחה אותו לזרוק בעצמו). ההכנה עבדה באופן מושלם: ההתקפה של פורטלנד לא תפקדה בדקות הראשונות והמשחק הוכרע מעשית ברבע הראשון.

פורטלנד הגיבה נהדר במשחק השני. קודם כל, היא הגיעה מוכנה מנטלית: שחקני המשנה קלעו את הזריקות שלהם, ההגנה הייתה קשוחה וטובה והם ניצלו את ההליכה האגרסיבית של הווריירס לריבאונד התקפה כדי לרוץ ולהשיג נקודות קלות אחרי החטאות. התגובה הטקטית של סטוטס הייתה להשתמש בהארקלס כחוסם בפיק נ' רול, כדי לנצל את האיטיות של בוגוט ואת חוסר היכולת שלו להקשות על לילארד ומקולום כשהם רוצים לעלות לקליעה מכדרור מיד לאחר החסימה. הארקלס גם ניצל את ההתעלמות של בוגוט ממנו כדי להשיג כמה נקודות בריבאונד התקפה, תחום בו הוא מוצלח מאוד. סטוטס ניצח בקרב הטקטי בכך שהכריח את קר לשנות את מה שעבד במשחק הראשון ותוך כדי כך פתח פער של 17 הפרש.

מול רוב היריבות זה היה מספיק כדי לגנוב את הביתיות, אבל גולדן סטייט מאוד בטוחה גם ביכולת שלה לחזור מפיגורים גדולים בזמן קצר. במחצית הראשונה קר שלף את ההרכב הנמוך המפורסם שלו שהוריד את הפער לשלוש, במחצית השנייה הוא כנראה תכנן לעשות זאת שוב ברבע האחרון אך מצא פתרון אפילו מוצלח יותר. פסטוס אזילי היה הסנטר הרביעי שקר ניסה במשחק הזה, והוא התברר כחשוב ביותר מבין הארבעה. ההגנה שלו על הפיק נ' רול של הבלייזרס הייתה מהדברים שצריך להראות לסנטרים כשרוצים ללמד אותם איך עושים את זה נכון. הוא התמקם באופן שלא אפשר ללילארד או מקולום לעלות לזריקה, במידת הצורך הוא ליווה אותם עד לקו הרוחב, וברגע שמוביל הכדור מסר חזר לשחקן שלו (פלאמלי או אד דיוויס) מספיק מהר כדי לא לאפשר לו ליצור יתרון. איתו גולדן סטייט נזקקה להרבה פחות עזרה על המהלך המרכזי וכך גם שחקני המשנה לא השתחררו לזריקות. המהפך ברבע האחרון רשום על שם הגנת הפיק נ' רול של אזילי לא פחות מאשר על דריימונד וקליי שהיו מצוינים ברבע הזה.

ההפתעה הטקטית של קר במשחק הראשון התחילה את קרב המוחות של הסדרה מהר מהצפוי, ההרכב הנמוך והגנת הפיק נ' רול של אזילי כבר נראים כמו המהלך המנצח, הרגע בו גולדן סטייט קולטת יריבה באופן שיקשה עליה מאוד להיות רלוונטית בהמשך הסדרה. לא ברור איך אזילי מצא את עצמו מאחורי אנדרסון ורז'או בהיררכיה, אחרי המשחק השני הוא אמור להפוך לשחקן הרבה יותר חשוב לפחות בהמשך הסדרה הזאת. בכלל, מדובר בסנטר הגנתי משובח שכנראה יהיה חשוב יותר ככל שההתקפות היריבות יהיו טובות יותר. אם פורטלנד תמשיך לתקוף בהצלחה את בוגוט בפיק נ' רול הוא יכול גם למצוא את עצמו בחמישייה, קר כבר הוכיח שאין לו בעיה לשנות חמישיות תוך כדי סדרה.

אם צריך לחפש בכוח נורת אזהרה להמשך, אני מזהה אחת כזאת בביטחון היתר של גולדן סטייט. התחושה הזאת שהיא תסתדר, שהיא תחזור מהפיגור, יכולה לגרום לה לדקות של חוסר ריכוז. המעבר מיוסטון ופורטלנד ליריבות הבאות, כנראה סן אנטוניו וקליבלנד (למרות ניצחון החוץ אני מתקשה לראות את OKC נותנת פייט לאורך זמן), יהיה מעבר חד מאוד. בתקווה שכולם יהיו בריאים, הספרס והקאבס במתכונת הנוכחית אלו קבוצות ברמה שגולדן סטייט עוד לא נתקלה בה בשני הפלייאופים האחרונים. מול חבורת פופ הווריירס לא יוכלו להרשות לעצמם לפתוח משחק עם איבודי כדור רשלניים וירידה עצלה להגנה, קר לא יוכל להרשות לעצמו לתת דקות לא מוסברות לוורז'או וג'יימס מייקל מקאדו בידיעה שיש זמן לתקן ולשלוף את אזילי במשחק בו הוא התבקש רק לקראת סוף הרבע השלישי.

בהקשר הזה, היכולת להסתדר בלי קרי מהווה יתרון נוסף. גם בלעדיו לגולדן סטייט קל מדי והמעבר לסדרה הבאה יהיה חד, אבל אם הוא יחזור לגמר המערב בכושר טוב זה יאזן את המשוואה.

שאר השחקנים התרגלו לקחת על עצמם יותר, ובמעבר מפורטלנד לסן אנטוניו הם קודם כל יצטרכו לשמור על הרמה הגבוהה שברוב הגדול של הדקות במשחקים האחרונים הם הצליחו לשמור עליה. בינתיים הם יצטרכו להמשיך להסתדר בלי קרי לפחות לעוד משחק אחד באולם הביתי מאוד של הבלייזרס.