ראול, רק הפוך: הפריצה המסחררת של סאול באתלטיקו מדריד

היום, כאשר סאול נמצא בכותרות בכל רחבי העולם בזכות השער המרהיב שלו לרשת באיירן מינכן בחצי גמר ליגת האלופות, מפתה היה לכתוב על התבונה של דייגו סימאונה שסמך על השחקן הצעיר שגדל באקדמיה והעניק לו הזדמנות על הבמה הגדולה. מפתה, אבל ממש לא נכון. לאתלטיקו מדריד יש לא מעט מזל בכך שהקשר בן ה-21 עדיין נמצא בשורותיה. לקח לצוות המקצועי לא מעט זמן להבין איזה יהלום יש להם בידיים, ובאופן ביזארי למדי, סאול הרוויח בעיקר משתי פציעות לשחקני מפתח.

הפציעה הראשונה התרחשה בדרבי מול ריאל מדריד בעונה שעברה, בפברואר 2015. סאול היה אז שחקן ספסל, בקושי ראה דשא אחרי עונת השאלה מוצלחת במדי ראיו וייקאנו, ושקל ברצינות את המשך דרכו. דקות ספורות אחרי שריקת הפתיחה, קרע קוקה שריר ברגלו ונאלץ לפנות את מקומו. סימאונה שלח את סאול במקומו, והנער כבש מיד שער אדיר במספרת. במחצית השניה, גם בישל סאול את השער השלישי לאנטואן גריזמן, בדרך ל-0:4 על היריבה העירונית המושבעת, שהיווה אז נקמה אישית מתוקה.

כי הרי סאול התקבל בגיל 11 לאקדמיה של ריאל דווקא, והיו לו תקוות גדולות לככב בקבוצתו האהובה. החלום התנפץ לרסיסים בגלל יחס משפיל של חלק מחבריו לקבוצה כלפיו. כפי שסיפר לאחרונה הקשר עצמו, ילדים אחרים גנבו לו אוכל ונעליים, ואף שלחו בשמו מכתב בוטה למאמן. סאול הקטן נענש פעם אחר פעם על לא עוול בכפו, ובסופו של דבר החליט לברוח. הוא חצה את הכביש, הצטרף לאתלטיקו, ומאז הפך לאוהד שרוף, מזוהה עד עמקי נשמתו עם הערכים של קולצ'ונרוס.

"אתלטיקו היא דרך חיים עבורי. היא מסמלת צניעות, עבודה קשה, הקרבה, אחדות, רוח צוות. אנחנו אף פעם לא נכנעים", הוא הצהיר. ההצגה המופלאה מול ריאל העניקה לו הזדמנות לשחק בהרכב מספר פעמים נוספות לפני שנה, והצטיינותו זיכתה אותו בחוזה חדש ומשופר עד 2020, עם סעיף יציאה בגובה 45 מיליון יורו. ולנסיה, שרצתה בו מאוד וקיוותה לנצל את הקשרים של סוכן העל ז'ורז'ה מנדס עם הבעלים פיטר לים, נותרה מאוכזבת.

"סאול חשוב מאוד לעתידו של המועדון", אמר אז סימאונה, אך הצהרות לחוד ומציאות לחוד. בתחילת העונה שוב מצא את עצמו הקשר הרחק מההרכב, בקושי מקבל דקות. התסכול היה עצום. "אני לא יכול לשבת על הספסל, כי אני רוצה לשחק בכל משחק. זה חשוב עבור שחקן צעיר כמוני – להיכנס לקצב, לטעות ולהשתפר. זה הדבר החשוב ביותר, ואם זה בלתי אפשרי באתלטיקו, לא תהיה ברירה אלא לעזוב", הוא הצהיר.

עניין מצד קבוצות פאר ברחבי אירופה מעולם לא חסר בכוכב שהיה שחקן מפתח בנבחרת ספרד עד גיל 19 שזכתה באליפות אירופה ב-2012, לצד חסה, פאקו אלקאסר וג'רארד דאולופאו. מנצ'סטר יונייטד עוקבת אחרי סאול כבר מזמן, אך בשלהי 2015 הייתה זו דווקא ארסנל שנכנסה לתמונה, והייתה קרובה מאוד לסגור את כל הפרטים לקראת המעבר בחלון ההעברות בינואר. למעשה, זו היתיה אמורה להיות העסקה הראשונה של ארסן ונגר עם מנדס – לא דבר של מה בכך. אתלטיקו הייתה קרובה מאוד לאבד את הקשר.

ואולם, אז התרחשה הפציעה השנייה. הפורטוגלי הוותיק טיאגו נפצע בסוף נובמבר במשחק מול אספניול וגמר את העונה. כתוצאה מכך, סירב סימאונה למכור את סאול, ביטל את כל התוכניות וזרק אותו הישר להרכב. התוצאות היו פנומנליות. הקשר הפך לבאנקר בהרכב, והיה לא פעם השחקן המצטיין של הקבוצה. הוא אמנם הושווה בעבר לסרג'יו בוסקטס מבחינת תפקידו על המגרש, אך מגוון כישוריו רחב יותר. הוא מסוגל לא רק להיות העוגן בקישור האחורי, אלא גם לבנות את המשחק ולסגור את האגף, כפי שעשה אתמול. עם כל הכבוד לבוסקטס, הוא לא מסוגל לכבוש שער בסלאלום אישי כמו סאול אתמול.

סאול זכה לתשואות אדירות מהקהל בוויסנטה קלדרון כאשר הוחלף בדקות הסיום, ועל הדרך ספג כרטיס צהוב מוזר על בזבוז זמן לכאורה. זה לא היה מוצדק, והייתה זו האזהרה הרביעית שלו בלבד העונה בכל המסגרות – עדות לשיפור קיצוני בגישתו שחל מאז שב לאתלטיקו. כאשר שיחק בראיו וייקאנו בעונת 2013/14, היה אמנם סאול המנוע האולטימטיבי של הקבוצה במרכז המגרש, אך התאפיין בהיעדר משמעת. 13 כרטיסים צהובים נשלפו לעברו, וגם אדום אחד בעקבותיו התווכח עם השופט במשך זמן רב בניסיון להעמידו על טעותו. זה לא היה מקרי, כי גם בקבוצת המילואים של אתלטיקו בשנים הקודמות ספג סאול המון כרטיסים ותיקל בפראות כל מי שזז. בשנתיים האחרונות, לא נותר לכך זכר. הוא עדיין שחקן קשוח – כי הרי אי אפשר לאחת באתלטיקו – אך הוגן יותר בהשוואה לחבריו.

לעומת זאת, מאזן השערים השתנה בכיוון השני. בראיו, בעמדה נסוגה יחסית, הוא כבש פעמיים בלבד ב-34 משחקים. באתלטיקו, כבר יש לו העונה תשעה כיבושים בכל המסגרות, על אף שהתחיל לשחק באופן קבוע רק בדצמבר. הוא עושה זאת בכל דרך אפשרית, ומצטיין אפילו במשחק ראש ובניתור נהדר, על אף שגובהו ממוצע למדי, 181 סנטימטרים. השער השלישי בליגת האלופות הפך אותו באופן מעט ביזארי לכובש הספרדי המוביל במפעל העונה.

המאמן מאושר עד הגג. "לסאול יש הכול", הצהיר סימאונה, "הוא יכול למלא כל עמדה בקישור, לכבוש ולמסור. הוא יכול להיות השחקן המושלם". אלא שגם כעת עתידו של הקשר בקבוצה לא לגמרי ברור. סעיף השחרור, שהיה מרתיע למדי בקיץ, כבר נראה כמו מחיר מציאה, והשדים האדומים מתכוונים לנצל זאת כדי להביא את סאול לאולד טראפורד בקיץ. הבוס הארגנטיני ינסה למנוע זאת.

"העזיבה תהווה צעד נמהר מבחינת סאול", אמר סימאונה בחודש שעבר, "לשחקנים בגילו הכי טוב להמשיך לצמוח בבית, ולבית שלו קוראים אתלטיקו". האם זה יספיק? ימים יגידו. הקשר חי ונושם אתלטיקו, ואחרי המהפך במעמדו אין לו סיבה מקצועית לעזוב, אך לא לכל הצעה קל לסרב. להופעתו ביורו 2016 עשויות להיות השלכות על ההחלטה, ואחרי המשחק הראוותני נגד באיירן, לעיניו הבוחנות של המאמן הלאומי ויסנטה דל בוסקה, נדמה כי הקריאות הרבות בתקשורת להכללתו של סאול בסגל לטורניר ייענו בחיוב. פשוט אין ברירה אחרת. האם זה מספיק טוב גם להרכב? כאן עלולה להיות בעיה גדולה הרבה יותר לאור התחרות.

כך או כך, בינתיים יש לאוהדי אתלטיקו אליל חדש, ועברו הקצר במחלקת הילדים של ריאל רק מעצימה את האופוריה. אחד המחדלים הגדולים ביותר בתולדות המועדון התרחש ב-1992, כאשר הנשיא חובב השערוריות חסוס חיל סגר את האקדמיה, וגרם בכך לראול לעבור לריאל. החלוץ הפך לאחד השחקנים החשובים והאהובים של לוס בלנקוס, אבל עכשיו יש לאתלטיקו סיפור הפוך, בשינוי אות אחת. רק צריך לשמור על סאול למשך כל הקריירה בקבוצה, ויש לו פוטנציאל להפוך לראול משלהם. האם זה אפשרי בעידן הכסף הגדול?