בווידיאו: טורס מנצח את בילבאו
בשבוע שעבר, טוטנהאם חגגה בבריטניה סטדיום של סטוק סיטי עם 0:4 קליל. ילד הפלא של התרנגולים, דלה עלי, הבריק עם צמד, אבל מאותו משחק יזכרו לו דווקא רגע הרבה פחות מוצלח. בדקה ה-70 קיבל הקשר האנגלי הצעיר כדור עומק מצוין, עבר את השוער שיי גיבן וכשהוא לבד לגמרי, מחמישה מטרים ומול שער ריק, הצליח לבעוט לקורה והחוצה. ברחבי העולם קראו לזה במהרה "החמצת העונה". באנגליה דווקא הלכו על "הוא עשה פרננדו טורס".
כן, זה הזיכרון שנשאר מ"אל ניניו", פעם אימת ההגנות במדי ליברפול ואחר כך הכישלון העצום של צ'לסי. בספטמבר 2011, בתחילת העונה המלאה הראשונה שלו במדי הבלוז אחרי המעבר המתוקשר תמורת 50 מיליון ליש"ט, טורס הגיע לאולד טראפורד. יונייטד נתנה שואו והובילה 0:3 בהפסקה, אך החלוץ הספרדי, שסבל מחצי עונת התאקלמות רעה מאוד בסטמפורד ברידג', הצליח לצמק בשניות הפתיחה של המחצית השנייה.
בהמשך, הוא לא הפסיק להחמיץ עד שממש בדקות האחרונות נשלח לאחד-על-אחד מול בן ארצו דויד דה חאה. טורס כבר עקף את השוער הספרדי אבל איכשהו, הצליח לבעוט ממש רחוק מהמסגרת למרות שהיה מול שער ריק ונדרש רק לגלגל בקלילות פנימה. צ'לסי הפסידה וטורס הפך מאותו רגע והלאה לבדיחה באנגליה ולא הצליח להתאושש. גם מעבר קצרצר וכושל למילאן לא עזר, עד שלבסוף, לפני שנה וחצי הוא חזר הביתה, לאתלטיקו מדריד. ההתחלה הייתה קשה אבל בתקופה האחרונה הוא פתאום נראה שוב כמו הילד שהפך לחלוץ הכי מפחיד בעולם. אם זה ייגמר עם תואר, אולי אפילו שניים עבור קבוצת נעוריו, סיפור האגדה הזה יהפוך למושלם באמת.
טורס הוא ממש לא הכדורגלן השגרתי. כנער הוא בכלל חלם ללמוד באוניברסיטה, אבל היכולת על כר הדשא השאירה אותו בכדורגל ועוד לפני גיל 20 הוא היה הקפטן של אתלטיקו ועזר לה לחזור מהליגה השנייה למקומות אליהם היא שייכת. כאשר שב לקבוצה בחלון ההעברות של ינואר בעונה שעברה, הוא שמע על אוהד בן 10 שרוצה מאוד לפגוש אותו. טורס דאג שהפגישה אכן תתקיים ובמהלכה, סיפר לו אותו ילד כי הוא מעריץ שני אנשים בעולם: את טורס, ואת "חבר שלי, שכל הזמן צריך ללכת לבית החולים כי יש לו לוקמיה".
התשובה של טורס? "אני לא גיבור. החבר שלך גיבור, ואימא שלו שעובדת 12 שעות ביום כדי להחזיק מעמד היא גיבורה. אלה האנשים שאתה צריך להעריץ". בהמשך, "אל ניניו", הילד הנצחי בעיני אוהדי הקולצ'ונרוס, הסביר: "בכדורגל היום, אנשים כל הזמן עסוקים בעצמם. הם רוצים לכבוש שערים, לעשות תסרוקת חדשה, לקנות מכונית נוצצת. זה לא מה שצריך ללמד את הילדים". בשבוע שעבר קיימה הקבוצה אירוע מיוחד עבור הילדים אוהדי המועדון ומי שכמובן נבחר להוביל את היום הזה היה טורס, שכילד קפץ ביציעי הוויסנטה קלדרון: "אני מעריץ את האוהדים. הקשר איתם מדהים".
"אל ניניו" כבר מזמן לא ילד. בחודש שעבר הוא חגג 32. הוא אפילו לא שייך לאתלטיקו, אלא נמצא בהשאלה ממילאן, מאז הרוסונרי החליפו בינו לבין אלסיו צ'רצ'י שאכזב במדריד. בליברפול הוא היה מדהים, עם 81 שערים ב-142 הופעות וכמה הצגות בלתי נשכחות, אבל בצ'לסי התרסק וכבש רק 45 שערים ב-172 משחקים, כולל 20 בלבד ב-110 משחקי ליגה. התחנה הבאה הייתה מילאן, שקיוותה להחזיר אותו לעניינים וקיבלה גול אחד בעשר הופעות. בינואר שעבר, הרוסונרי לקחו אותו רשמית מצ'לסי, ששמחה סופסוף להיפרד מאחד משחקני הרכש הרעים בתולדותיה ביחס בין המחיר לתפוקה. מיד לאחר שהוא הפך לשחקן מילאן, נשלח טורס לאתלטיקו, לזרועותיו של סימאונה.
כשצ'ולו הוביל את אתלטיקו לדאבל ב-1996, טורס היה ילד ביציע. בסיבוב השני של הארגנטינאי במדי אתלטיקו, טורס כבר הפך לקפטן שלו וגם היום היחסים ביניהם חמים. הקאמבק של טורס נפתח בסערה, עם 50 אלף איש בהצגתו בקלדרון ושער בדקה הראשונה של כל מחצית במשחקו השני, גומלין שמינית גמר הגביע מול ריאל מדריד. זה היה הצמד הראשון של טורס אחרי 15 חודשים וכולם חשבו שהנה, אתלטיקו שוב תוציא ממנו את המיטב, אבל מלבד שער נוסף בגביע, הפעם במשחק ההדחה מול ברצלונה, התברר במהרה כי זה עדיין טורס של צ'לסי ומילאן. עונת החזרה לספרד הסתיימה עם שלושה שערי ליגה בלבד, שניים מהם בגארבג' טיים. למרות זאת, סימאונה לא ויתר.
טורס בן ה-12 שר לצ'ולו סימאונה
גם פתיחת העונה הנוכחית לא הייתה מזהירה. הוא כבש שער יתרון בהפסד הביתי 2:1 נגד ברצלונה, אבל עד סוף מרץ, מאזנו עמד על חמישה שערים בלבד, כולם בליגה. באתלטיקו כבר הודיעו לו שהם לא מעוניינים בו לעונה הבאה, מה שהוביל לחרושת שמועות שכללה בעיקר את הליגה המקסיקנית או את ה-MLS, שם איחוד עם דויד וייה, שותפו לימי השיא בנבחרת המשחק בניו יורק סיטי FC, נראה כמו רעיון קוסם. אלא שלפתע, משום מקום ובעיקר אחרי שג'קסון מרטינס החלש נמכר לסין, טורס התפרץ.
סימאונה ניסה לאורך תקופה ארוכה את אנטואן גריזמן לבד בחוד ולעיתים צירף אליו את לוסיאנו וייטו או אנחל קוראה, אבל אתלטיקו פשוט לא הייתה מסוגלת למצוא את הרשת ובמשחקים רבים זה היה או גול של גריזמן או כלום ואיבוד נקודות. טורס קיבל הזדמנויות פה ושם, אבל לא מספיק כדי לצבור ביטחון, מה שהוביל לארבעה חודשים וחצי, או 18 משחקים רצופים אם תרצו, בהם הוא לא כבש. כל זה כאמור, עד תחילת החודש שעבר. ב-26 המחזורים הראשונים של העונה, הקולצ'ונרוס מצאו את הרשת רק 36 פעמים. בשבעת המחזורים הבאים, בעזרת ההתעוררות של טורס, הם כבשו 21 שערים.
זה התחיל עם שער יתרון ב-1:5 הביתי בליגה מול בטיס ונמשך בקאמפ נואו, ברבע גמר הצ'מפיונס. טורס כבש שער יפה ותוך כמה דקות ספג שני צהובים שטותיים והורחק. זה היה המשחק הראשון שלו בצ'מפיונס בקאמפ נואו מאז שכבש שם את השער המשמעותי היחיד שלו פחות או יותר בצ'לסי, ה-2:2 שנעל בדיוק לפני ארבע שנים את חצי גמר ליגת האלופות והשלים קאמבק הירואי של הבלוז, שהיו בפיגור שני שערים ובעשרה שחקנים והצליחו להעפיל לגמר ליגת האלופות, בדרך אל התואר. המאמן המפסיד אז? פפ גווארדיולה, שיפגוש כעת את טורס כמאמן באיירן מינכן.
אחרי האדום ההוא, שהוביל לבונקר של אתלטיקו, צמד של לואיס סוארס והפסד 2:1, טורס מיד פנה להתנצל בפני האוהדים בטוויטר ובמקביל, תקף את השופט על ההחלטה ה"הזויה" לטענתו. אלא שגם הרגע הכאוב ההוא לא עצר אותו. הוא החזיר את אתלטיקו מפיגור אצל אספניול בדרך לניצחון 1:3, כבש ב-0:3 על גרנאדה והכריע את המשחק בסן מאמס מול בילבאו עם נגיחה נהדרת: "אין מילים לתאר את מה שהוא עושה", הייתה הכותרת ב"אס". זו הייתה הפעם הראשונה בקריירה של טורס בה הוא מצא את הרשת בחמישה משחקים רצופים.
"אשמח להיות הפרנצ'סקו טוטי של אתלטיקו", הוא אמר לאחרונה. מעבר לשערים עצמם, התזמון לא פחות חשוב. בשישה משחקים העונה, רובם המכריע בתקופה האחרונה כאשר המאני טיים התקרב, טורס כבש את השער הראשון של הרוחיבלאנקוס. הוא השחקן היחיד אי פעם ששיחק, וזכה, בגמר המונדיאל, גמר היורו, גמר הצ'מפיונס וגמר הליגה האירופית והניסיון העצום שלו משחרר המון לחץ מהצעירים. עבור סימאונה, הוא נכס על המגרש, גם אם הוא לא מוצא את הרשת כל הזמן.
בילי הייזלי מ"דדספין" כתב על "התחייה המחודשת של פרננדו טורס": "זה אולי יהיה קצת מוזר להגיד על מישהו שהפך למיליונר בזכות העבודה שלו שהוא כבר לא מסריח בה, אבל עבור טורס, העובדה שהוא כבר לא מביך באופן קיצוני במטרה שלו, כיבוש שערים, זה משהו שראוי להערכה. פרננדו טורס כבר לא גרוע. איזה מדהים זה?".
כרגע הוא עם תשעה שערי ליגה. הפעם האחרונה בה הגיע לנתון דו ספרתי הייתה העונה החצויה בין ליברפול לצ'לסי ב-2010/11. היכולת הנוכחית שינתה לחלוטין את כל קו המחשבה של הנהלת הקבוצה ופתאום, גם סימאונה וגם האוהדים קוראים להעניק לו חוזה חדש. דייגו פורלאן, עוד אחד שחורר רשתות במדי אתלטיקו, אמר: "ההצלחה של פרננדו חשובה מאוד לקהל של אתלטי. הוא בכושר טוב, כובש שערים ומשחק מצוין. בקבוצה שמשחקת 60 פעמים בשנה, הוא יכול לתת 35-40 משחקים ולתרום הרבה".
אם לא די בכך, הרי שגם החלו לפתע דיבורים על המקום בסגל ליורו שייצא לדרך בעוד חודש וחצי. בסקר שערך ה"אס", כ-70 אחוז מהמצביעים טענו שטורס, שהאיש שהכריע את הגמר ב-2008, צריך להיות עם הנבחרת בצרפת. ויסנטה דל בוסקה הודיע ש"עוד לא ביטלנו שום אפשרות" ובאתר "פיצ'אחס" כתבה פילאר לופס: "זה המספר 9 שאנחנו צריכים ביורו. פרננדו יודע לשחק בטורנירים גדולים והכדור בידיים של דל בוסקה מעכשיו".
מי שסיכם את הדברים בצורה יפה היה גרהאם האנטר מה"דיילי מייל", שכתב: "לפני כמה חודשים, כנראה שלא הייתם מהמרים גם על עשרה סנט שפרננדו טורס יסיים את העונה כאחד הכוכבים הגדולים ויהיה חלק מרכזי במאבק על תארים. הכדורגל הוא עולם משונה".