לגזרים: אורן יוסיפוביץ על הניצחון של מכבי חיפה בחצי גמר הגביע

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

הכי טוב: טאלב טואטחה

פחות טוב: אליניב ברדה

מאז באגס באני לא נראה מישהו שמגיב טוב כל כך לגזרים, אבל אתמול, בחיפה, בדקה ה-65, טאלב טואטחה דפק זינוק מרשים פלוס נגיחה וניקה מצב מסוכן של הפועל באר שבע. המצטיין של חצי גמר הגביע הראשון הוא לא ה-1.94 מטר מאמסטרדם אלא ה-1.76 מטר מג'סר א-זרקא; בין שלל מהלכיו ראוי להבליט לאו דווקא את הבישול הנהדר לגליינור פלט (15 גולים העונה, איזה טאצ' קסום) או את המסירה הנפלאה לאלירן עטר. זו ההרחקה שצריכה לפתוח את הסרטון. טואטחה? קופץ ככה? ממתי? וואטס אפ, דוק?

שלוש דקות לאחר מכן, הגיע ה"כולם לקפוץ" החזק ביותר בשנים האחרונות. אוהדי מכבי חיפה שמחים זה לא מחזה שכיח במחוזותינו - הראש מתאמץ להיזכר בתקדים. עם שריקת הסיום ל-1:3 הבעיקר-מוזר הזה הירוקים התפרעו, השחקנים הורידו חולצות ורקדו. נטע לביא, בוא לפה; דקל קינן, בוא לפה. זה נראה מוגזם במבט ראשון, אבל אז זה התיישב: זה היה הניצחון הכי גדול של מכבי חיפה באיצטדיון החדש. ואולי אפילו יותר מזה.

הבוקר אולי אנשים מתלהבים יותר מדי - נראה שמכבי חיפה תמיד האמינה במומנטום של משחק אחד. אבל זה עדיין ניצחון בודד, במפעל נוקאאוטי, של מועדון קפריזי שיותר מדי רגעים קטנים גרמו לו לטעויות גדולות. טוב לירוקים לו לא יקפצו למסקנות בעקבות אמש, אבל טוב לאוהדים הירוקים לקפוץ, ומגיע להם לקפוץ כמה שיותר גבוה. הניצחון הגדול אתמול לא מבשר על שינוי עבור המועדון, אבל הוא אכן תגמול לאוהדיו על תמיכה בשנים קשות. תגמול על הכמות. תגמול על האיכות. תגמול על היצירתיות - כן, גם במחאות.

מכבי חיפה בגמר גביע חמישי מאז הזכייה האחרונה, ב-1998. תראו מה זה - הפעם השחקנים זרקו לאוהדים גזר.

ברק בכר הגיע לעמדת הראיונות. הז'קט, כמו חלום הגביע, נותר מאחור. "הם באו מאוד מוכנים", אמר. אכן מוכנים.

רוני לוי, כך נראה, שינה פאזה. אתמול סוף סוף חייך חיוך כן - לא כזה שמסתיר כעס או עצבות - חיוך שאי אפשר לטעות בו. "אני עושה את מה שטוב לשחקנים שלי ולמכבי חיפה", אמר, והודה: "שינינו משהו לאחרונה". הוא סיפר שלא הצליח למצוא את האיזון בין כישרון לטקטיקה, ושעכשיו הוא, בערך, בדרך.

מהצד, נראה שרוני לוי הבין מה יש לו בסגל, ובעיקר מה אין לו. קחו את זה, בשילוב העובדה שבשבועות האחרונים עתידו לא נראה מובטח, והרעב ואי הוודאות הפכו את רוני לוי של מכבי חיפה 2016 לרוני לוי של מכבי נתניה 2015. רוני לוי ההוא הבין שהקבוצה הקבצנית הזו תישאר בליגה בעזרת צפיפות, הגנה ומתפרצות. הוא סתם את האמצע, וקאיודה את ערן לוי יצאו למתפרצות המחץ. באותו רצף טוב, הוא הצליח לעשות 3:3 עם מכבי תל אביב ו-2:4 מול הפועל באר שבע.

מכבי חיפה הזו היא ממש לא נתניה, אבל תנאי הפתיחה זהים - רוני לוי הבין שהוא משחק על ג'וב, והמטרה היתה בעיקר לא להתבזות. דרך דרישות הסף הללו, הוא אולי בדרך להחזרת כמה מניות שאבדו. והנה, רוני לוי ניצח את באר שבע, אחרי שעשה תיקו עם אותה באר שבע וגם עם מכבי תל אביב. הוא דפק אצבע בסכר הבושה, ואולי גם יזכה בחוזה חדש. אין מה לעשות - לפעמים, גם לעשות מכבי נתניה זו גישה מנצחת.

23.8%. זה המאזן המחפיר של הפועל באר שבע על הדשא של האצטדיון בחיפה (הפרש שערים 17:7). זה נתון פיקנטי, אבל הוא יהווה תירוץ שיסתיר את הבעיה האמיתית של הקבוצה הזו - 0% בלקיחת תארים ב-19 השנים האחרונות. מינוי אלישע לוי למאמן נבחרת ישראל, אתמול, גרם לנו להיזכר בסוף הקדנציה שלו בבירת הנגב. אז, אחרי 6:2 בגמר הגביע ועוד עונה בלי אליפות, היה נראה שצריך שינוי. אתמול הגביע חמק מבין ידיו של בכר, ובדומה לגמר הגביע של אלישע, גם באר שבע של בכר לא נראתה מוכנה דיה אמש. בדומה לגמר ההוא, גם הפעם היריבה הגיעה בהרכב חסר ועם הגנה מאולתרת (שפונגין, בן הרוש, אלברמן, זיו / קריאף, חבשי, קינן, טואטחה). הפעם, בנוסף, החלוץ שכבש צמד נפצע בדקה ה-38. אבל גם הפעם הגיעה ההתרסקות, ועמה ההלם. רק היה חסר שגם אתמול יואב זיו יבקיע עם הברך.

משהו לא פעל. הרעל לא היה שם, האמצע לא היה שלהם, ובעיקר - המרת בן שהר באליניב ברדה התבררה כשגויה. ברדה בתקופה רעה מאוד, ואתמול הפגין את המשחק הרע ביותר שלו מאז חזר לישראל. בכר, שהצליח לאתגר כמעט כל מאמן של מכבי תל אביב, לא מצליח מול רוני לוי - ארבעה משחקים העונה, שלוש תוצאות תיקו והפסד. פתרונות אין בנמצא, כרגע.

הוא המשיך לחזור על המנטרה של "אנחנו במקום הראשון", אבל הוא הגיע לבאר שבע כדי להקפיץ את המועדון צעד אחד קדימה. ובמטרה זו, 30 משחקים בלי הפסד ומקום ראשון במחזור ה-31 פשוט לא מספיקים. גם הוא יודע שאחרי המפלה אתמול, הזכייה באליפות עוד יותר מהותית עבור התהליך של המועדון הזה; מועדון שידע כל כך הרבה אכזבות, שלכו תדעו איך יקבל מכה עצומה נוספת.

הפועל באר שבע של בכר היא קבוצה טובה יותר מזו של העונה שעברה. אבל עדיין מדובר באותו מועדון. חובב כמעטים, אלרגי לתארים, מכור לדמעות. לבאר-שבעים נותרו 450 דקות כדי לתקן את הרושם, ולעשות את הדבר הכי גדול שיש. לצערם, 90 דקות מהן ישוחקו מול הכבשה הכי שחורה, באיצטדיון הכי נורא.

יוסי בניון הכי צריך שיאהבו אותו. יותר מכל אחד אחר.
יוסי בניון הכי רגיש. יותר מכל אחד אחר.
יוסי בניון הכי רוצה שיזמנו אותו לנבחרת. יותר מכל אחד אחר.
יוסי בניון הכי רוצה לשחק. יותר מכל אחד אחר.
יוסי בניון הכי משתגע כשמקללים מהיציע. יותר מכל אחד אחר.
יוסי בניון הכי רוצה לזכות בגביע. יותר מכל אחד אחר.

orenjos@walla.co.il