אם מאמינים לבנו של טלה סנטנה, הרי שהמאמן הברזילאי הדגול היה השם המועדף לרשת את יוהאן קרויף בברצלונה ב-1996. ההולנדי רצה בכך בעצמו. "קרויף העריץ את הקבוצות של אבא. נציגי בארסה הגיעו לסאו פאולו כדי להתחיל במגעים, אבל אבא לקה בשבץ מוחי ולא היה מסוגל לעבוד", סיפר רנה סנטנה לעיתונאי במולדתו. אין סיבה ממשית להטיל ספק בדברים, ונותר רק להצטער שהחלום הזה לא יצא לפועל. לאליל הברזילאי אכן חסרה ברזומה עבודה במועדון פאר אירופי, והיה מעניין מאוד לראות את רעיונותיו מיושמים בקאמפ נואו. הגורל רצה אחרת, והוא נאלץ לפרוש מסיבות רפואיות בגיל 65. וכך, המפגש היחיד שלו עם קרויף התרחש דווקא כאשר סנטנה מנע ממנו זכיה בתואר.
היה זה בגביע הביניבשתי בטוקיו בדצמבר 1992. קבוצת החלומות של המאמן ההולנדי, שזכתה בגביע האלופות, שיחקה לראשונה בתולדותיה עם ארבעה זרים בהרכב, כי התקנון אפשר זאת. רונאלד קומאן, ריכארד ויטסחה, מיכאל לאודרופ וחריסטו סטויצ'קוב היו שם, והבולגרי העלה את בלאוגרנה ליתרון מוקדם מול סאו פאולו, מחזיקת גביע ליברטדורס הגאה. סנטנה מעולם לא חשש לספוג. "אתם תבקיעו כמה שתוכלו, ואנחנו כמה שצריך", היה ונשאר המוטו שלו. ראי, אחיו הצעיר של סוקרטס, ביצע את המהפך, בעוד קאפו הצעיר עדיין משחק בקישור. הברזילאים ניצחו 1:2, והבוס נבחר למאמן השנה בדרום אמריקה.
2:3 מול האיטלקים, רק הפוך
כעבור שנה, שוב הניפה סאו פאולו את גביע ליברטדורס, וחזרה ליפן כדי להתמודד עם אימפריה אירופית. מחזיקת גביע האלופות מארסיי נפסלה בגלל פרשת קניית המשחקים המרעישה, והפינאליסטית מילאן התייצבה במקומה. הפעם כבר תופקד קאפו כמגן ימני, בהברקה של סנטנה שעיצבה את הקריירה שלו. פאליניה העלה את הברזילאים ליתרון, דניאלה מסארו השווה. טוניניו סרזו קבע 1:2, אבל ז'אן פייר פאפן הישווה שוב. בדקה ה-88, הושלמה הדרמה עם שער ניצחון של מולר. סנטנה ניצח 2:3, ואי אפשר היה להתעלם מהדמיון המופלא של התסריט למשחק המפורסם ביותר בחייו, שהוגדר באופן מידי לאחד המשחקים החשובים ביותר בתולדות הכדורגל.
מדובר, כמובן, ב-2:3 של איטליה על ברזיל במונדיאל 1982. כמעט כל האוהדים הנייטרלים רצו לראות את סלסאו מוכתרת לאלופת העולם. היתה זו נבחרת של כישרונות נדירים, במיוחד בחוליית הקישור הפנומנלית. סוקרטס, פלקאו, זיקו, אדר וטוניניו סרזו ריתקו מאות מיליונים למסכי הטלוויזיה והעניקו הצגות מעולם אחר. השאיפה של סנטנה היתה לנצח בזכות המשחק היפה, ז'וגו בוניטו. הסגנון היה חשוב לא פחות מהתוצאה. המטרה היתה לחזור לימי פלה וטוסטאו.
89 אחוזי תמיכה
כי הרי סנטנה תיעב את הגישה של הנבחרות ששלחה ברזיל לשני המונדיאלים שקדמו לו. ב-1974 היתה למריו זגאלו נבחרת אלימה למדי שנכנעה ללא תנאי להולנד בשלב הבתים השני. ב-1978 ניסה המאמן קלאודיו קוטיניו ליישם שיטות אירופיות, והיצירתיות הוגבלה למינימום. אמנם ברזיל עדיין היתה ראויה להעפיל לגמר, לפחות לדעת אוהדיה, והדבר נמנע בגלל ה-0:6 המכור של ארגנטינה על פרו, אך זה לא שינה את הרושם. מבחינת המאמן הפרפקציוניסט, זו לא היתה ברזיל האמתית. רוב תושבי המדינה הסכימו אתו. לא לחינם הצביעו עבורו 197 מתוך 221 עיתונאים ופרשנים במשאל שנערך על ידי העיתון אסטאדו, בזכות הצלחותיו באתלטיקו מיניירו וגרמיו. הם רצו לראות את סנטנה במקומו של קוטיניו, וקיבלו את מבוקשם.
כיום, בראיה לאחור, יש נטייה טבעית לראות את העבר כאוטופיה ולהתעלם מליקויים. ברזיל של סנטנה לא היתה מושלמת, והמאמן ספג ביקורות נוקבות מאוד על בחירת הסגל. זה גם לא יכול להיות אחרת במדינה עם כמות כה מדהימה של כדורגלנים נהדרים, ועוד בעידן הזוהר של הליגה המקומית. אחת ההחלטות המוזרות ביותר של המאמן היתה הבחירה בסרז'יניו כחלוץ המרכזי ב-1982 (אתם מוזמנים בחום לקרוא עליו הכול כאן). לעומת זאת, נופה מהסגל החלוץ הטוב ביותר בתקופתו, ריינאלדו מאתלטיקו מיניירו, וההיסטוריונים מסכימים כי הבחירה נעשתה בשל סלידתו של המאמן מסגנון החיים של הכוכב, ובמיוחד מכך שחברו הקרוב ביותר היה הומוסקסואל מוצהר וידוע. גם העדפת ואלדיר פרס, שוער שלא ידע לצאת לכדורי גובה, בין הקורות היתה בעייתית. בקיצור, זה יכול היה להיות טוב אפילו יותר, אבל בשורה התחתונה היתה זו נבחרת אהובה באופן כמעט חסר תקדים.
איסור למשוך זמן ולבצע עבירות טקטיות
סנטנה לא רק דגל במשחק הרפתקני ומהנה, אלא גם הקפיד על משמעת ברזל ודרש מכוכביו לבצע עבודה שחורה ללא כדור. אימוני הכושר היו מפרכים, והלחץ על היריבה אמור היה, לפי התוכניות, למנוע ממנה אפילו ניסיון יציאה למתפרצות. בפועל, זה לא תמיד עבד הגנתית, אך בכל הקשור להתקפה היתה זו נבחרת אדירה. "אני אוהב את המשחק היפה מילדותי. מבחינתי, המשחק היפה ביותר היה של פלה וחבריו, ואני רוצה להחזיר אותנו לשם", אמר סנטנה אחרי מינויו, "אם אתם מצפים לתוצאות מידיות, תפנו למישהו אחר. צריך לזכור ששלמות בלתי אפשרית, אבל אפשר לשאוף להתקרב אליה". שחקני ההרכב, ובמיוחד אדר, העריצו אותו. פאולו איזידורו, השחקן המצטיין בליגה הברזילאית ב-1981, אמר: "טלה האמין בי יותר מכולם, אפילו יותר מעצמי".
החלום המתוק נגמר בגלל פאולו רוסי, שהבקיע שלושער במשחק בו היתה זקוקה ברזיל לתיקו כדי להעפיל לחצי הגמר. היא השוותה פעמיים, בזכות שערים נאים של סוקרטס ופלקאו לרשתו של דינו זוף, אך השחקנים אפילו לא תיארו לעצמם שאפשר לנסות לשמור על התוצאה. סנטנה אסר על חניכיו למשוך זמן, לבצע עבירות טקטיות ולהרחיק כדורים ליציע. מבחינתו, זו היתה בגידה בעקרונות הכדורגל. "המונדיאל הוא הצגה עבור הצופים. חשוב יותר לשחק יפה מאשר לנצח. אני מעדיף להפסיד במשחק יפה מלנצח במשחק מכוער", הוא הצהיר. ברזיל הפסידה עם משחק יפה, וקוראי המגזין וורלד סוקר בחרו בה לנבחרת השנה ב-1982 תופעה נדירה ביותר עבור נבחרת שלא זכתה אפילו במדליות.
הפנדל הגורלי של זיקו
מצד שני, התעקש סנטנה לקחת אחריות על הדחה. באופן חסר תקדים, לא דרשו האוהדים את ראשו אחרי ההדחה, וההתאחדות רצתה שימשיך בתפקידו, אך הוא הכריז: "מאמן שהפסיד צריך להתפטר", ונסע להרוויח כסף בליגה הסעודית, רחוק ככל הניתן. אולי סנטנה קיווה שיקראו לו לשוב, וזה באמת קרה לקראת המונדיאל 1986. העקרונות היו ידועים, ובדיוק מה שהציבור רצה.
סנטנה לא ניסה להנמיך ציפיות לקראת גביע העולם במקסיקו. נהפוך הוא הוא הצהיר קבל עם ועדה: "ברזיל היא הפייבוריטית לזכייה". הסגל היה שונה באופן מהותי, אבל ברחבי העולם שוב התלהבו. ובאמת, איך אפשר להישאר אדישים למראה שני השערים המטורפים של המגן הימני ז'וסימר? החבורה בצהוב סיפקה הצגות בכל משחק, והפסידה במשחק היפה מכולם. גם 1:1 מול צרפת נכנס מידית לפנתיאון. הטעות הגדולה ביותר של סנטנה היתה לאפשר לזיקו, שלא היה כשיר לחלוטין ונכנס כמחליף באמצע המחצית השנייה, לבעוט פנדל דקות ספורות לאחר מכן. האמן הגדול החמיץ מול ז'ואל באטס, המשחק הלך להארכה, ובסופו של דבר ניצחו הצרפתים בפנדלים, על אף שמישל פלאטיני פספס את הבעיטה שלו ביום הולדתו ה-31.
"הכדורגל גוסס"
סנטנה מעולם לא התחרט על בחירותיו. הוא האמין בלב שלם שדרכו היתה נכונה, וההישגים הנפלאים בסאו פאולו היוו פרס ראוי על כך. 30 שנה חלפו מאז המונדיאל האחרון שלו, וברזיל מעולם אפילו לא התקרבה לנבחרות של סנטנה מבחינת ההנאה הטהורה לצופים הנייטרלים. היא זכתה פעמיים בגביע העולם מאז, אבל זה בכל זאת לא היה זה לא קרלוס אלברטו פריירה, ובוודאי לא פליפאו סקולארי. גם הליגה הברזילאית הלכה בכיוון הלא נכון. היא מלאה בהתחזויות, עבירות ברוטליות ותרגילים מלוכלכים.
המאמן האגדי לא אהב זאת. "הכדורגל גוסס ולא מעניין את הקהל. אני מעדיף לראות ילדים משחקים ברחוב מאשר משחק בליגה הברזילאית", הוא אמר פעם. היום מציין העולם עשור למותו בגיל 74, והמילים האלה רלוונטיות מתמיד. מורשתו של סנטנה לא נשכחה, אך נדחקה הצידה. אנשים רבים מאוד חולמים להחזיר את הימים העליזים ההם, אך מקבלים משהו אחר לגמרי. סקולארי, שמזוהה יותר מכל עם גישת "ניצחון בכל מחיר, ולעזאזל כל השאר", היה המאמן שנבחר להוביל את הנבחרת במונדיאל הביתי והושפל. דונגה, שבחר את פליפה מלו כעוגן במונדיאל 2010, החליף את פליפאו בקדנציה השנייה שלו, וממשיך את ההרס. אפילו ההעפלה לרוסיה 2018 נמצאת בסכנה.
בימיו כשחקן, היה טלה סנטנה קיצוני ימני מצוין במדי פלומיננזה שחרש את האגף ואף פעם לא ויתר. לכן העניקו לו האוהדים את הכינוי "חוט של תקווה". זו הגדרה יפה גם לפועלו על הקווים. סנטנה העניק חוט של תקווה לחובבי הכדורגל ברחבי הגלובוס, ובמיוחד בברזיל עצמה. עשור חלף בלעדיו, והתקווה כבר כמעט נעלמה. האם יש תקומה?
