בתחילת השבוע חשף שבועון התחקירים "לה קנאר אנשנה" (בתרגום לעברית: הברווז הכבול) את מה שהגדיר כ"מנהגי הכדורגל של מארסיי". בתחקיר המעמיק, הנוגע בחקירה שנפתחה בחשד לסחיטה באיומים של ראשי המועדון על ידי ארגוני פשע, קיבלו האוהדים הצצה לאופן בו דברים מתנהלים. בין היתר נחשפו שיחות איומים, הקלטות של דמויות בכירות כמו נשיא המועדון לשעבר ברנאר טאפי ומאמן הנבחרת דידייה דשאן, וכן הצהרה מפי המנכ"ל בפרשת השחיתות מ-1993, ז'אן פייר ברנס, המשמש כיום כסוכן שחקנים ומייצג גם את דשאן, שסיכם באחת השיחות המוקלטות, עוד ב-2012: "זה אסון, אין מי שיקנה את המועדון הזה. אתה חושב שמישהו ישים את הכסף שלו? רק מחבל מתאבד יעזור כאן".
אל ההקלטות המטרידות הללו עוד נחזור, אבל המשפט האחרון מסכם היטב את המצב הנוכחי במארסיי, שנמצאת במשבר הכי גדול שלה מאז טאפי וברנס קנו את המשחק נגד ולנסיין ב-1993 ונענשו בירידת ליגה והרחקה לאחר מכן. הפעם, המאמן נזרק יום לפני חצי גמר הגביע, השחקנים חסרי מחויבות, הנשיא סופג איומים על חייו, בעלת הבית הרימה ידיים אחרי שנים של התלבטות והחליטה למכור, והאוהדים משלבים בין מחאה יצירתית לאקטים אלימים. ושוב, התשוקה הייחודית של מארסיי ואנשיה, בעזרתה הפכה לנציגה הצרפתית היחידה שזכתה בגביע האלופות, היא גם זו שהורסת שם כל חלקה טובה.
ההתפטרות המהירה של מרסלו ביילסה, כבר אחרי המחזור הראשון, סימנה את העתיד לבוא. הארגנטינאי, מאמן נבחרת צ'ילה לשעבר שהפיח רוח חיים במועדון והחזיק את מארסיי במאבק האליפות עד חודש מרץ, התייאש מגישת ההנהלה שמכרה את שלושת שחקני ההתקפה המובילים (דימיטרי פאייה, אנדרה פייר ז'יניאק ואנדרה איוו) והותיר את האוהדים מיותמים. משם זה היה כדור שלג שהתגלגל וטרם נעצר. ביילסה חש כי כל העבודה שעשה בעונה הראשונה, נהרסה במחי יד. שחקני הרכש שהגיעו לא ענו על הציפיות, ובמקום "אל לוקו" נחת מיצ'ל הספרדי, שקיבל די מהר את הכינוי "שבוע האופנה" כי בחר בגדים בצורה מוצלחת יותר מאשר בחר שחקנים.
הקדנציה של מיצ'ל (25 אחוזי הצלחה) התבררה כגרועה ביותר של מאמן כלשהו במועדון, פרט ללואי מורה השוויצרי ב-1958/59 (15.8 אחוזי הצלחה). השחקנים לא התחברו אליו, הוא כשל בחיזוקים שביצע בינואר ואת ההחלטות שלו לספסל את מישי בטשואיי אף אחד לא הבין. פרט לכך, מארסיי לא ניצחה ב-10 המחזורים האחרונים והקהל בסטאד ולודרום לא ראה ניצחון ביתי מאז 13 בספטמבר (!), אי שם במחזור החמישי מול באסטיה. כבר לפני כחודש החל המאמן הספרדי בסדרה של בקשות התפטרות, אבל בעלת הבית מרגריטה לואי דרייפוס סירבה. עד השבוע הנוכחי. בזמן שבצרפת דווח כי מיצ'ל התפטר, המועדון הוציא הודעה רשמית על השעיית המאמן בגין עבירה על סעיפי התנהגות וזימונו לשימוע. המשמעות: מיצ'ל פוטר. יום לפני חצי גמר הגביע מול סושו.
בצל דיבורים על קאמבק של אריק קאנטונה כמנהל ספורטיבי, שהוכחשו נמרצות על ידי כוכב העבר ("אנשים ממציאים סיפורים, אין לזה שחר. מארסיי ואני זה פרק חתום ששייך לעבר"), מארסיי הודיעה כי עוזר המאמן פרנק פאסי ינהל את המשחקים עד לסיום העונה וייעזר בכוכב העבר באזיל בולי, ששימש לפני כן כיועץ מקצועי. פאסי העלה את הקבוצה לגמר הגביע, בו מצפה למארסיי קלאסיקו מול פריס סן ז'רמן, וגם ישאיר אותה בליגה (שש נקודות מעל הקו האדום כשנותרו עוד ארבעה מחזורים בלבד) אבל בעונה הבאה יחזור לתפקיד משני או שיעזוב. מי יגיע? התשובה נמצאת אצל הבוסים החדשים, אם יהיו כאלה.
ב-2009, אחרי מותו מלוקמיה של איש העסקים רובר לואי-דרייפוס, החלה אלמנתו מרגריטה לנהל את עסקיו, כולל את קבוצת הכדורגל של מארסיי. המיליארדרית החדשה, ילידת רוסיה, הזרימה כספים רבים למועדון וסללה את הדרך להחזרת תואר האליפות ב-2010 ולשלוש זכיות בגביע הליגה. אולם, מרגע שהבינה איזה מחיר נפשי גובה הצעצוע הספורטיבי, היא רק רצתה להיפטר ממנו. ואז התחרטה, ושקלה מחדש, ושוב התחרטה. בשבוע שעבר נפל דבר בכדורגל הצרפתי, כשהאלמנה בת ה-53 שנמצאת בהריון עם תאומות, הודיעה רשמית על מכירת המועדון.
ההחלטה של מרגריטה הגיעה ארבעה ימים אחרי המחאה הסקסיסטית של האוהדים ב-0:0 הביתי מול בורדו, אז התנוססה בוולודרום כרזה שקראה לה: "תחזרי לתפקיד המקורי שלך, עקרת בית". במקביל הוצג ביציעים מפגן אומנותי יותר, בו נשאו האוהדים שלטים של 11 עזים ביציע לצלילי המנגינה של סדרת הטלוויזיה "בני היל" כדי ללעוג לשחקנים, אך כולם התמקדו בשלטים נגד הבוסית, שהרימה ידיים באופן סופי. "אני מבינה את התסכול של האוהדים ולכן החלטתי למכור את המועדון למשקיע הטוב ביותר שיגיע לטווח ארוך. הכסף הוא לא העיקר, אלא היכולת של הבעלים החדש לבנות קבוצה שתתחרה ברמות הגבוהות".
הנשיא ונסן לברון, שבכל מקרה אמור היה לעזוב את המועדון אחרי חמש שנים בתפקיד, בירך על ההחלטה של מרגריטה כ"אוהד המועדון", כאילו שכח לרגע שהוא שנוא אפילו יותר ממנה. אחרי אותו משחק נגד בורדו, לברון התבקש להישאר בתחומי האצטדיון בזמן שהאוהדים התפרעו בחוץ מחשש שיפגעו בו. בזמן ההמתנה, נשיא המועדון החליט לארגן טורניר ביליארד להנאתו. כשהדבר התפרסם, האוהדים כבר יצאו מכליהם. "בזמן שאנחנו אוכלים את עצמנו כי הקבוצה לא מנצחת בבית יותר מחצי שנה, הוא צוחק לנו בפנים", אמר אחד מהם.
קרוביו של לברון טענו להגנתו ש"חמש שנים במארסיי זה כמו 15 בכל מקום אחר", והנשיא עצמו הגיב: "הבנתי שנוצר רושם שלילי בתקשורת, אבל צריכים להעמיד דברים על דיוקם. היינו במתח אדיר, שוטרים חמושים שמרו עלינו והורו לנו להישאר במקום עד 2 לפנות בוקר. האפשרויות שלי היו להיכנע לפאניקה או לשדר ביטחון למשפחה ולאנשים שאיתי. המסר היחיד שלי הוא שאני לא מפחד. אף אחד אחר לא יכול להבין מה אני עובר במארסיי. האיש שעל ביתו רוסס גרפיטי, שמקבל איומים על חייו, שסופג העלבות - זה אני. לא אף אחד אחר".
ואז נחשפו ההקלטות מהחקירה החשאית שהתבצעה סביב אנשי המועדון. ציטוטים שמתארים מציאות בה גורמים עברייניים הם אלה שמכתיבים את הקצב וסוחטים אנשים במועדון. בהקלטה אחת ישנה נשמע סוכן השחקנים ברנס מתאר באוזני פלוריאן מוריס, חלוץ העבר ואחד הסקאוטים של מארסיי, את דרך הפעולה של הסוכנים המפוקפקים ברנאר בארזי וקארים אקליל: "הם יאיימו עליך, יגיעו אליך בכל דרך. הם יודעים איפה אתה, אתה צריך לפחד. הם אומרים לך שזה היה המשחק האחרון של ז'יניאק בטולוז. הוא יגיע הביתה בחצות, יקבל שיחה מבארזי ואקליל, הם יסדרו לו טיסה ויגידו לו: 'אתה עובר למארסיי, תודיע לסוכן שלך שיטפל בפרטים". בשיחה נוספת אמר ברנס: "לברון נמצא בידיים של פושעים, הם מחזיקים אותו בביצים".
בכלל, לברון חטף אש מכל כיוון בתמלילים שפורסמו. באחת ההקלטות מדבר דשאן, מאמן מארסיי לשעבר וכיום בנבחרת צרפת שנקשר גם הוא לפרשת הסחיטות, עם בן שיחו על כתבה שלילית שפורסמה אודותיו: "שלחתי מסר לוונסן, אני לא יכול להסביר לך. הוא לא הגיב, שיחק אותה בן זונה. אני אומר לך, זה היה הוא. הוא גרם לכתבה הזו כדי להציל את התחת שלו". גם הסוכן ברנס ונשיא פ.ס.ז' לשעבר שארל וילנב הוקלטו "מברכים" את לברון, אבל השיא שייך לטאפי שטינף: "הוא חתיכת בן זונה, הומו קטן".
וכשהדברים מתנהלים כך מאחורי הקלעים כבר שנים, אין פלא שהכוכבים היחידים שתפקדו העונה כמו לסאנה דיארה, סטיב מנדנדה ובטשואיי רוצים לעזוב. אין פלא שדרייפוס נואשת למכור. גם אין פלא שרוכשים פוטנציאליים לא עומדים בתור. המועדון אולי נטול חובות, אבל עמוס צרות.
