מעיין הנעורים: דירוג עשרת הרוקיז המצטיינים של העונה ב-NBA

    האנטי-כוכב שימרר ללברון את החיים, הגארד שנקלע לעין הסערה בלייקרס והרכז שקיבל יד חופשית ולא עמד בציפיות. רגע לפני סיום העונה הרגילה, אסף רביץ מדרג את עשרת הרוקיז הבולטים במה שמסתמן כמו אחד המחזורים האיכותיים ביותר של השנים האחרונות. חלק א'

    אסף רביץ
    אימג'בנק GettyImages

    משנכנס אפריל מרבין בסיכומי עונת ה-NBA. 2015/16 שתסתיים בעוד שבוע וחצי היא עונה מעניינת במיוחד וכנראה תסתיים עם כמה שיאים היסטוריים, לכן את שלב סיכומי העונה הזו נתחיל מוקדם מהרגיל. הסיפתח יהיה עם אחת התופעות המרעננות והחשובות של העונה הרגילה: מחזור הרוקיז. מזמן לא הייתה עונה כל כך מרשימה של שחקנים חדשים בליגה, גם בכמות וגם באיכות. אי אפשר לשפוט מחזור רוקיז אחרי עונה אחת, אך בכל הקשור לפוטנציאל יש למחזור 2015 את הכלים להיות כזה שעוד ידובר בו בעתיד. אצלנו הוא יזכה לשתי כתבות סיכום בו יוצגו עשרת (ובעצם אחד עשר, פרטים בהמשך) המצטיינים של העונה.

    המחזור הזה מספיק עמוק כדי שגם בין השחקנים שלא נכנסו לרשימה יש לא מעט שעשו כמה דברים יפים במהלך העונה: סטנלי ג'ונסון ופרנק קמינסקי הראו מספיק ניצוצות כדי לשכנע שהבחירה בהם בטופ 10 עוד תוכיח את עצמה, לבובי פורטיס היה קמפיין על שמו וכשהצליח לקבל דקות היו רגעים בהם הסביר למה, טי ג'יי מקונל שמר על יציבות בתוך הבלגאן של פילדלפיה, ג'ונתן סימונס ובובאן מריאנוביץ' נראו טוב כמעט בכל פעם שקיבלו הזדמנות בסגל העמוס של סן אנטוניו, רונדיי הוליס-ג'פרסון נראה כמו מכונת ריבאונד וחטיפות אבל נפצע מעט לאחר שהוכיח שהוא שחקן הכנף הטוב ביותר של ברוקלין.

    ונעבור לחצי הראשון של רשימת המצטיינים.

    עוד בוואלה! NEWS

    מעבר למה שדמיינתם: הנה כל הדברים שרכב הפנאי שלכם יכול לעשות ולא ידעתם

    בשיתוף HONDA
    לכתבה המלאה
    מפתיע לטובה. קאולי-סטיין (צילום: AP)

    10. ווילי קאולי-סטיין (סקרמנטו)

    שחקן הפנים של סקרמנטו לא מרשים בעזרת שורות סטטיסטיות יוצאות דופן. הוא הגיע לליגה על תקן מומחה הגנה, סבן פוטר עם זריזות של גארד ונוכחות נהדרת בצבע, ולמרות שהוא תקוע בקבוצה מבולגנת ועצלנית הוא מראה את היכולות שלו בצד הזה בכל משחק. מכיוון שהוא משחק לצד דמרקוס קאזינס וקוסטה קופוס, הוא מרבה לשמור על פאוור פורוורדים ומסתדר יפה גם עם אלה שמתפקדים כשחקני חוץ. ג'ורג' קארל מאפשר לו לבצע חילופים שמשאירים אותו על שחקני חוץ וברוב המקרים הוא זריז מספיק כדי להקשות על השחקן שמולו. הוא לא נקי מטעויות שמאפיינות שחקנים צעירים, אך הפוטנציאל ההגנתי עצום.

    בצד ההתקפי הוא מפתיע לטובה. קאולי-סטיין קולע רק 6.8 נקודות למשחק, אך עושה זאת ב-58.4 אחוזים מהשדה. את רוב הנקודות שלו הוא משיג מתחת לסל, דרך ריבאונד התקפה ותנועה ללא כדור. אך בזמן האחרון הוא מקבל חופש לבחון דרכים נוספות ליצור מצבי זריקה. הוא מקבל כדורים רחוק מהסל, זורק מחצי מרחק, מגיע לטבעת בעזרת כדרור או שניים ומוכיח שהוא יכול להביא לידי ביטוי את הזריזות שלו גם בהתקפה. הוא נראה כמו המניה הבטוחה ביותר של הקינגס לעתיד.

    עדיין לא עומד בציפיות. מודיאיי (צילום: AP)

    9. עמנואל מודיאיי (דנבר)

    הציפיות מעונת הרוקי של הפוינט גארד המבטיח היו גבוהות מאוד, בין היתר כי הוא קיבל יד חופשית מדנבר, והוא לא ממש עמד בהן. הוא ניצל את היד החופשית כדי להעמיד ממוצעים יפים של 12.3 נקודות ו-5.5 אסיסטים למשחק, אבל עושה זאת ב-35.4 אחוזים מהשדה ועם 3.2 איבודים. רוב העונה הוא קצת נשכח, אבל חודש מרץ של 15.8 נקודות כולל 1.6 שלשות באחוזים טובים הזכיר שמדובר באחד השחקנים הכי מעניינים של המחזור.

    יש למודיאיי הגבוה (1.96 מטר) יכולות ניהול משחק, בעיקר משחק ריצה, והפיק נ' רול שלו עם קנת' פאריד מתחיל להתגבש למהלך התקפי יעיל. הוא מתבסס יותר מדי על זריקות בעלייה מכדרור מחצי מרחק (אותן הוא קולע באחוזים רעים מאוד), כשאחת הסיבות לכך היא שהוא מתקשה מאוד להגיע לטבעת. אם הוא ילמד לזהות נתיבי חדירה הוא יוסיף מימד חשוב מאוד לפוינט גארד דומיננטי, שאר התחומים צפויים להשתפר עם הזמן. הבשורה הטובה ביותר מבחינת דנבר היא שהוא אפילו לא הרוקי המרשים ביותר של הנאגטס השנה.

    חלק משמעותי בספסל המצוין של מיאמי. ווינסלו וריצ'רדסון (צילום: AP)

    8. ג'סטיס ווינסלו וג'וש ריצ'רדסון (מיאמי)

    המקום הזה הוא בעיקר של ווינסלו, ריצ'רדסון השתחל לדירוג יחד איתו כי בשבועות האחרונים שניהם עולים מהספסל ביחד ומשנים משחקים. שיתוף הפעולה שלהם עם חסן וויטסייד יוצר את אחד הספסלים המלהיבים בליגה כרגע. ווינסלו היה יציב כל העונה, ריצ'רדסון צץ משום מקום אחרי האולסטאר. הגארד הדינמי שנבחר במקום ה-40 בדראפט מספק ב-11 המשחקים האחרונים, בקבוצה הנלחמת על המקום השלישי במזרח, 13.8 נקודות למשחק כולל 2.5 שלשות ב-59.6 אחוזים, 2.1 אסיסטים על 0.8 איבודים, 1.3 חטיפות ו-0.7 חסימות. מסתמנת עוד פגיעה בול של פט ריילי.

    אך, כאמור, המקום הזה שייך קודם כל לווינסלו. הסמול פורוורד התחיל לממש את הפוטנציאל ההגנתי שלו מהרגע הראשון ב-NBA, לכל אורך העונה הוא השחקן שבדקות שלו ההגנה של מיאמי הכי טובה. המספרים שלו לא נוצצים (6.5 נקודות ו-5.2 ריבאונדים למשחק), היכולות ההתקפיות שלו מוגבלות, אך הוא שחקן חכם מאוד שכל הזמן מוצא דרכים לתרום לקבוצה שלו. כשהשומר שלו מתעלם ממנו הוא יכול לחתוך לטבעת בתזמון מצוין, הקליעה שלו מחצי מרחק סבירה והוא משתלב יפה בהנעת הכדור שהפכה לחלק מהזהות החדשה של מיאמי. הוא כנראה יהיה הרוקי החשוב ביותר בפלייאוף, אם מיאמי תסיים במקומות 4-5 ותעבור סיבוב הוא צפוי לשמור דקות לא מעטות על לברון ג'יימס.

    שילוב יכולות מרשים. טרנר (צילום: GettyImages)

    7. מיילס טרנר

    המאפיין הבולט של מחזור הרוקיז הוא שחקני פנים איכותיים ולא שגרתיים, טרנר עונה על שתי ההגדרות. הוא החל את העונה כשחקן רוטציה לא בולט בקבוצה שניסתה הרכבים נמוכים, נפצע יחסית מוקדם ולקח לו זמן לחזור לעצמו. אך לקראת אמצע העונה הוא ביצע קפיצת מדרגה משמעותית שבעקבותיה השתלט על עמדת הפאוור פורוורד הפותח של הפייסרס, כנראה לשנים רבות. ב-35 משחקים מאז אמצע ינואר הממוצעים שלו הם של 12.6 נקודות ב-48.9 אחוזים מהשדה, 6.5 ריבאונדים ו-1.8 גגות למשחק.

    אחד המצרכים המבוקשים ביותר ב-NBA כיום הוא שחקני פנים שמשלבים בין קליעה מבחוץ ליכולת הגנה על הטבעת, טרנר עושה את שני הדברים. הוא אמנם לא זורק שלשות, אך רוב הזריקות שלו הן מחצי מרחק. הוא אוהב לקבל כדור עם הגב לסל ולעלות לזריקה בסיבוב שנכנסת באחוזים גבוהים מהצפוי, בפיק נ' רול הוא יכול להתגלגל החוצה וגם פנימה, כי יש לו יכולת סיום טובה גם ליד הטבעת. ההגנה שלו פחות טובה מכפי שמרמזת כמות החסימות שלו, הוא נוטה להתלהבות יתר שגורמת לו לאבד את המיקום הנכון, אך יש לו פוטנציאל הגנתי גבוה מאוד ומאמן שיודע ללמד הגנה. אם יוסיף לרפרטואר קליעה משלוש (שני צעדים אחורה מטווח שהוא קולע ממנו מצוין כרגע) וישפר את קבלת ההחלטות בהגנה (מה שקורה באופן טבעי לרוקיס) הוא יוכל להיות שחקן פנים אידיאלי לקבוצות טובות.

    מראה פוטנציאל. ראסל (צילום: GettyImages)

    6. דיאנג'לו ראסל (לייקרס)

    כאילו שהשנה האחרונה לא הייתה הפכפכה מספיק, ראסל מצא את עצמו בימים האחרונים בכותרות בפרשת ההקלטה וניק יאנג. הסיפור הזה יכול להעיד על כך שתהליך ההתבגרות וההתבשלות של הבחירה השנייה בדראפט לא נתרם מכך שהוא הגיע להוליווד. את עונת הרוקי של מי שאמור להיות הדבר הגדול הבא, הלייקרס העבירו בפסטיבל הפרישה של קובי ועם המאמן המיושן בליגה. זה הסתיים בכך שילד בן 19 שניסה לבצע מתיחה מצא את עצמו באמצע פרשת בגידה של זוג סלבס ומקבל שריקות בוז מהקהל שלו.

    לקח לראסל הרבה זמן להיכנס לעניינים, בזמן ששחקנים שנבחרו אחריו סיפקו הצגות מוקדם מאוד. תווית הפלופ שהודבקה לו בשלב שמגוחך לשפוט בו שחקנים נראתה עוד פחות רצינית כשהוא החל להראות יותר ויותר ממה שיש לו להציע. בשלב מסוים בעונה היו לו שמונה משחקים שבשבעה מהם קלע יותר מ-20 נקודות, כולל 39 מול ברוקלין והצגה בניצחון על גולדן סטייט. הממוצעים העונתיים של 13.2 נקודות, 3.4 ריבאונדים ו-3.3 אסיסטים, עם 41.7 אחוזים מהשדה (לא נורא לרוקי גארד), 1.7 שלשות, 1.2 חטיפות ו-2.4 איבודים, מעידים על עונה סבירה שבמחזור פחות מרשים הייתה נראית הרבה יותר טוב.

    לראסל יש פוטנציאל להיות סקורר ומוסר ברמות הגבוהות ביותר. הוא קורא את המשחק נהדר ורואה דברים שאחרים לא, הוא מתפתח להיות שחקן פיק נ' רול איכותי. עונת הרוקי של האבטיפוס שלו, ג'יימס הארדן, הייתה די דומה ועם מספרים פחות טובים. יחד עם ג'ורדן קלארקסון וג'וליוס רנדל יש ללייקרס שלישייה מסקרנת מאוד לבנות סביבה, אך מדובר בשלושה שחקנים לא מלוטשים שזקוקים להכוונה שכרגע הם לא מקבלים. בסיטואציה הנכונה, ראסל יוכל לבצע בעונה הבאה קפיצת מדרגה שתבהיר שהוא הכוכב הגדול מבין השלושה.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully