מפוצץ הבועות: דימיטרי פאייה הצרפתי מרגש את אוהדי ווסטהאם

אחרי שמכר בגדים בנאנט, ספג איומים על חייו בסנט אטיין, נגח בפניו של חברו מטוידי ורק ברח מקבוצות, דימיטרי פאייה הפך לאחד השחקנים המלהיבים בפרמיירליג. "מפריחי הבועות" ביציע שרים שהוא יותר טוב מזידאן ולאחרים הוא מזכיר את קאנטונה. אז למה דשאן לא סופר אותו?

one

בווידאו: דימיטרי פאייה מוביל את ווסטהאם למהפך ב-2:3 הדרמטי על אברטון

טוב לדעת (מקודם)

איך לבחור את מערכת הישיבה המתאימה ביותר לסלון שלכם?

לכתבה המלאה

היום האחרון של חלון ההעברות, ינואר 2011. דימיטרי פאייה, אז כוכבה של סנט אטיין, הביע פומבית את רצונו לעבור לפריס סן ז'רמן, הקבוצה אותה אהד מילדות. הקבוצה מהבירה הגישה הצעה בסך 8 מיליון יורו ופאייה כבר הגיע לעיר האורות כדי להשלים את העסקה, אבל ראשי סנט אטיין נעמדו על הרגליים האחוריות והטילו וטו. "זו החלטת המועדון, לא ניכנע לסחיטה", הבהיר המנכ"ל רולאן רומייה. "אנחנו מצפים מפאייה לכבד את חוזהו ולהופיע לאימון". בסנט אטיין היו מוכנים למכור את פאייה לאנגליה, אבל השחקן רצה רק פ.ס.ז' ונותר ללא עסקה.

ארבע שנים וחצי (ושתי קבוצות) אחרי אותו מעבר שטורפד ובעקבותיו ספג איומים על חייו והורד לקבוצת המילואים, פאייה שוב החליט שהוא רוצה לעבור. גם הפעם הוא לא ממש ספר את המועדון שלו. בגיל 28, אנגליה קרצה לו הרבה יותר מאשר מארסיי. המועדון רצה להשאירו אחרי עונה בה כבש שבעה שערי ליגה והיה מלך הבישולים עם 17, אבל פאייה התעקש ואף דחה הצעה לחוזה חדש. ווסטהאם פנתה, והצרפתי נזכר בימיו לצד ג'ו קול בליל. מסתבר שהאפיזודה הקצרה של האנגלי בצרפת השפיעה לפחות על אדם אחד. "בכל פעם שג'ו דיבר על ווסטהאם, אפשר היה לראות שהוא מדבר מהלב", סיפר פאייה. "הבנתי כמה הוא אוהב את המועדון ולמדתי על התשוקה של האוהדים, אז מבחינתי זו לא הייתה הליכה אל הלא נודע".

בניגוד לסנט אטיין, למארסיי לא הייתה כל ברירה אלא למכור את הכוכב שלה לפטישים תמורת 10.5 מיליון ליש"ט. בצרפת סברו אז שפאייה המוכשר-אך-פרובלמטי הוא מסוג השחקנים שלא יוכל להצליח מחוץ לליגה המקומית, אבל התבדו כבר לאחר הבישול בבכורה נגד ארסנל וכעת כבר מקווים לראותו במדי הנבחרת ביורו הביתי. מאמנו השווה אותו לפאולו די קאניו, לאנשי התקשורת הוא מזכיר גאון מטורף אחת בדמות אריק קאנטונה ואוהדי ווסטהאם שרים שהוא "יותר טוב מזידאן". רק דידייה דשאן לא משתכנע.

"מידה של שחצנות עם ניחוח ארטיסטי". דימיטרי פאייה (צילום: GettyImages)

המסע המפרך של פאייה למעמד של שחקן מוביל בפרמיירליג, התחיל לפני כמעט 29 שנה, בראוניון. באי הצרפתי הנמצא באוקיינוס ההודי, בין מדגסקר למאוריציוס, פאייה למד לשחק כדורגל. בגיל 12, אחרי שנצפה בקבוצות המקומיות, הוא הגשים את החלום של כל כדורגלן מתחיל בראוניון ועבר לצרפת. האקדמיה המוערכת של לה האבר קיבלה את פניו ושם הוא חלק חדר עם פלורן סינמה פונגול, אבל התקשה להתאקלם. "הוא לא היה בוגר ולא באמת הקדיש עצמו לכדורגל", נזכר מיקאל לבאיליף, האיש שאימן אותו בין גילאי 14-16. "הוא תמיד היה טכני, על המגרש הייתה לו אובססיה להבקעת שערים יפים. אנחנו רוצים שהשחקנים שלנו ייהנו, אבל הוא נהנה מבעיטות המספרת האלה קצת יותר מדי!".

פאייה לא היה ממוקד ולכן לא התאקלם. הוא נטה להיסחף אחר שטויות, התמקד יותר בבילויים והיה בטוח שהכישרון בלבד יספיק לו. על עבודה בחדר הכושר והתחזקות פיזית לא היה טעם לדבר. אחרי ארבע שנים קשות, הוא חזר הביתה לראוניון. שנתיים לאחר מכן, הגיעה ההזדמנות השנייה בצרפת. נאנט הייתה על הקו. בגיל 18, הקשר מצא עצמו בקבוצת מילואים ובמקביל גם מכר בגדים בחנות המועדון. אחרי שהרשים, על כר הדשא ובחנות, הוקפץ בדצמבר 2005 להופעת בכורה בליג 1. לפני עונת 2006/07 כבר חתם על חוזה מקצועני והפך לשחקן הרכב, אך בתום עונה טובה מבחינה אישית (ארבעה שערים וכמה רגעי קסם) נאנט ירדה ופאייה רק רצה לברוח. הזיכרון שהותיר אחריו: ריב באימון עם שוער הנבחרת לשעבר פביאן בארטז, שהמליץ לו להחליף מקצוע.

אז, בגיל 20, גם התחילה מסורת הפעלת הלחץ על המועדונים. עוד לפני ירידת הליגה הבהיר פאייה כי אין בכוונתו להישאר בנאנט, ובקיץ אכן נמכר תמורת 4 מיליון יורו לסנט אטיין. את שער הבכורה במדים הירוקים כבש רק בתחילת עונתו השנייה, ב-18 בספטמבר 2008. זה קרה דווקא בבלומפילד, בדקה השביעית של משחק הליגה האירופית מול הפועל תל אביב, שהיה גם משחקו הראשון בקריירה במפעל יבשתי. פאייה הוביל את הקבוצה לניצחון בישראל, אבל כמעט ירד יחד איתה לליגה השנייה.

חוזהו שודרג והוארך בשלוש שנים, אלא שהשידוך בין הצדדים לא הלך למקומות טובים. לקראת סיום עונת 2009/10, במשחק ליגה מול טולוז, הבלם יוהאן בנאלואן האשים את פאייה שאינו מסייע להגנה. הקפטן בלס מטוידי גיבה את בנאלואן ונקלע לעימות עם הקשר העצבני. השניים נעמדו זה מול זה ופאייה פגע עם מצחו במטוידי, כשרק התערבות של שחקני סנט אטיין והשופט מנעה תקרית חמורה עוד יותר. פאייה הוחלף כבר בדקה ה-31, נענש מאוחר יותר על ידי המועדון והתנצל פומבית. מהנקודה הנמוכה הזו, יצא ל"חופשת הקיץ ששינתה לי את הקריירה".

פאייה בימיו כמוכר בגדים בחנות של נאנט

בקיץ 2010, בין היתר בעקבות העימות עם חברו מטוידי, פאייה החליט לשנות את דרכיו. "הייתי בחופשה בראוניון וכל המשפחה התגייסה למאמץ", סיפר בראיון. "נאלצנו לשנות הרבה דברים. את אורח החיים, ההתנהגות. לקחתי החלטה לעבוד עם דיאטנית". לטענת חבריו, אמא שלו שימשה אז כסוהרת והשגיחה מקרוב שבנה לא יסטה הפעם מהמסלול. את הפירות קטף השחקן מיד בתחילת העונה, כשכבש שבעה שערים בחודשיים הראשונים, נבחר לשחקן המצטיין של הליגה בספטמבר וזומן על ידי לורן בלאן לראשונה לסגל נבחרת צרפת, במדיה בישל פעמיים ליוהאן גורקוף בשתי הופעות הבכורה. זו הייתה עונת השיא שלו, עם 13 שערי ליגה, אך אז הגיע כאמור הפיצוץ סביב המעבר המטורפד לפ.ס.ז' ובקיץ עבר פאייה לשורות האלופה ליל.

שישה שערים בעונה הראשונה במדי ליל ו-12 בשנייה, הובילו לעוד קפיצה קטנה ועוד מקרה בו לא סיים חוזה. בתום שנתיים בלבד מהארבע בהן אמור היה לשחק בליל, פאייה נמכר תמורת 11 מיליון יורו למארסיי. השחקן היה צריך להשכיח תחילה את אותן התבטאויות מהעבר לפיהן הוא אוהד של היריבה המושבעת פ.ס.ז', ועשה זאת עם צמד לרשת גנגאן כבר ברבע השעה הראשונה של משחק הבכורה. במארסיי הפך פאייה לאחד המוסרים הטובים בליגה הצרפתית, אך לא היה מספיק יציב. מרסלו ביילסה, שהגיע למועדון בקיץ 2014, לקח גם אותו כפרויקט אישי ודרש ממנו לספק תוצרת מדי שבוע, אחרת יירד לספסל. פאייה אכן סופסל לא פעם, אבל התקדם משמעותית כשהפך למלך הבישולים בצרפת (17 אסיסטים) ולשחקן שיצר יותר מצבים מכל אחד אחר בליגות הבכירות באירופה. "בשנה אחת עם ביילסה למדתי מספיק בשביל 10 שנים", הודה פאייה.

ואז הפקיר את ביילסה ועלה על הטיסה ללונדון.

אז מה אם הוא אוהד פ.ס.ז'? דימיטרי פאייה חוגג במדי מארסיי (צילום: רויטרס)

כמו במארסיי, גם באנגליה הסיר פאייה את הספקות לגביו כבר בהופעת הבכורה. האסיסט נגד ארסנל הקל על תהליך הקבלה שלו לפרמיירליג והוא הפך במהרה לשחקן הכי חשוב במערך של סלאבן ביליץ'. אחרי שנפצע בקרסול נגד אברטון בסיבוב הראשון, הפטישים ניצחו בלעדיו רק פעם אחת בשבעה משחקים ואיבדו נקודות אפילו מול אסטון וילה. עם חזרתו, הגיע ניצחון 1:3 על בורנמות' וסך הכול בתשעה משחקים, כולל 0:1 בדרבי על טוטנהאם (פאייה בישל) וקאמבק ראשון מפיגור 2:0 לניצחון מאז שנת 2000. את המהפך ביצעה ווסטהאם מול אברטון, כשפאייה סגר מעגל מול היריבה נגדה נפצע, בעזרת בישול בדקה ה-81 ושער ניצחון דרמטי בדקת הסיום.

שבעה שערי ליגה ושמונה בישולים יש לפאייה עד כה (10 ו-10, אם נוסיף את יתר המסגרות). הוא מוביל את ווסטהאם בשתי הקטגוריות, וזאת למרות שנעדר כחודשיים בגלל הפציעה. בזכותו, הפטישים מרשים לעצמם לחלום על כרטיס לליגת האלופות, כשהם נמצאים במקום החמישי ומפגרים רק בנקודה אחרי מנצ'סטר סיטי הרביעית ובשלוש אחרי ארסנל השלישית. גם הגביע עדיין בהישג יד. "הוא עושה דברים על המגרש שגורמים לך לקום מהכיסא", התלהב ביליץ'. "הוא סקורר, הוא שחקן אטרקטיבי, הוא מרגש אותך באופן בו הוא משחק. זו מהות הכדורגל".

בשבוע שעבר, לראשונה בקריירה שלו, פאייה זכה בתואר. אמנם תואר אישי, אבל בכל זאת פרס. כוכבה של ווסטהאם נבחר לשחקן השנה בלונדון, אחרי שהקדים את מסוט אוזיל, וויליאן והארי קיין. ההצלחה באנגליה זיכתה אותו בהכרה עולמית שלא דומה בכלל למה שחווה כאשר הצטיין בליגה הצרפתית. לכן גם בחר לוותר על חוזה העתק שהוצע לו בסין (שנגחאי הייתה מוכנה לשלם לווסטהאם 38 מיליון ליש"ט) וחתם על חוזה משודרג לחמש שנים בווסטהאם, כשחקן בעל השכר הגבוה בתולדות המועדון. 125 אלף ליש"ט לשבוע, לא פחות.

ההתלהבות של "מפריחי הבועות" לא יודעת גבול. הרבה זמן לא היה שחקן שהצליח לגרום להם להתרגש בצורה כזו. הבעיטות החופשיות האומנותיות, מסירות הסרגל, ראיית המשחק המשובחת. גם כשחקן בכנף השמאלית, גם כפליימייקר. ביליץ' הגדיר את פאייה כ"דבר הכי טוב שקרה למועדון מאז די קאניו" ואילו היו"ר דייויד סאליבן הציב אותו לצד טרבור ברוקינג וקרלוס טבס. רנה ז'יראר, שזימן את פאייה לנבחרת הצעירה של צרפת ב-2007, התראיין ל"דיילי מייל" והסביר: "אני חושב שאתם האנגלים אוהבים שחקנים כמוהו. הוא מהסוג של קאנטונה, של גאסקוין. יש בו מידה של שחצנות, ניחוח ארטיסטי ואת היכולת הזו להאיר משחק ברגע אחד. זו ההשפעה שיש לו על ווסטהאם".

"הוא עושה דברים שגורמים לך לקום מהכיסא". סלאבן ביליץ' עם דימיטרי פאייה (צילום: GettyImages)

את כולם הצליח פאייה לשכנע. את כולם, פרט לאיש הכי חשוב בכדורגל הצרפתי כרגע. פחות משלושה חודשים לפני יורו 2016, ונראה שפאייה לא יהיה חלק מהטורניר הביתי. הילד האבוד של דור 87' - זה שלא נקלט ברדאר של נבחרות הנוער ומעולם לא היה בסקאלה של קארים בנזמה, סמיר נאסרי, חאתם בן ארפה וז'רמי מנז - שוב צפוי להישאר בחוץ. לצערו, את שער הבכורה שלו במדי צרפת הוא כבש בהפסד 4:3 לנבחרת בלגיה בקיץ האחרון, במהלך שני המשחקים הגרועים ביותר של הטריקולור בעידן דשאן.

כמה שחקנים שילמו את המחיר, ופאייה היה אחד מהם. במקרה שלו, סבורים פרשנים בצרפת, זה היה פחות בגלל היכולת ויותר בגלל פרצופים שעשה כאשר הוחלף וסלידה של המאמן הלאומי מהגישה אותה הוא מגדיר כ"לא בריאה". בראיון ל"קאנאל פלוס" לפני כשבועיים, טען דשאן כי מדובר בעניין מקצועי נטו: "דיברתי איתו על זה, אמרתי לו שאני מצפה ממנו להרבה יותר. הוא היה מאוד יעיל גם במארסיי, אבל בנבחרת הוא לא מציג את אותה רמה כמו בקבוצות שלו. הוא משחק בכנף שמאל ב-4-3-3 ויש לו סטטיסטיקה מאוד מעניינת בווסטהאם, אבל יש גם שאלה של תחרות בעמדה הזו. יש לנו את אנתוני מרסיאל, אנטואן גריזמן, מתיו ולבואנה, חאתם בן ארפה וגם נביל פקיר לפני שנפצע".

פאייה, שבינתיים מקושר מחדש לפריס סן ז'רמן עם דיבורים על רכישה בסך 40 מיליון יורו וזוכה להערכה רבה בצרפת בעקבות ההצלחה בפרמיירליג, נזהר מעימות עם מאמן הנבחרת. את הבועה הזו הוא לא רוצה לפוצץ כרגע. מי שנחלץ לעזרתו היה מאמנו ביליץ', שאמר: "אני רק יכול להגיד שאם לצרפת יש בעמדות שלו ארבע, חמש, אולי אפילו שש אופציות טובות מדימיטרי, אז הם הולכים לזכות ביורו בקלות. הבחור הזה יכול לשחק בכל קבוצה בעולם".

יפוצץ גם את בועת הנבחרת? דימיטרי פאייה (צילום: AP)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully