סימנים כחולים: רשימת הטעויות שהובילו לעונה האיומה של צ'לסי

המסך יורד על העונה האומללה של צ'לסי, ובעיות מרכזיות רבות הודגשו אתמול (רביעי) בעוד הכחולים נכנעו לפריס סן ז'רמן (2:1). ההרכב של חוס הידינק, וגם הספסל שלו במשחק הקריטי, העלו תהיות לא מבוטלות וחשפו מחדלים עצומים בבניית הסגל לקראת העונה, ובמידה מסוימת גם בחלון ההעברות בינואר. חלקן לא פחות ממדהימים כאשר מדובר בקבוצת צמרת, האלופה היוצאת שנחשבה לפייבוריטית להגן על התואר לפני פתיחת העונה באוגוסט.

במחצית השניה, כאשר דייגו קוסטה מתח שוב שריר ונאלץ לרדת מהמגרש, זעק לשמיים חסרונו של האיש אשר תרומתו לא הוערכה כראוי ב-2014/15. דידייה דרוגבה אמנם לא שותף הרבה בעונת האליפות, אך נוכחותו על הספסל העניקה גיבוי נהדר לחלוץ הברזילאי-ספרדי. לא רק ז'וזה מוריניו, אלא גם היריבות, ידעו היטב שיש על מי לסמוך בעת צרה, וגם השפעתו של הסמל והווינר הגדול של צ'לסי בחדר ההלבשה היתה חשובה.

אי אפשר להבין מדוע לא הוחתם יורש ראוי לדרוגבה. ההימור על רדאמל פלקאו היה כה ביזארי שאיש מעולם לא האמין שיצליח. לא היה לכך סיכוי קלוש אחרי העונה הקטסטרופלית של הנמר במנצ'סטר יונייטד, אבל מוריניו, שחולק איתו את הסוכן, הביא אותו בכל זאת. החלוץ האמיתי היחיד לצד דייגו קוסטה בסגל נותר, אם כך, לואיק רמי הצרפתי, אבל המועדון מעולם לא הביע בו שמץ של אמון, ובמצב כזה כלל לא ברור מדוע הוא היה אמור לשמש המחליף המיידי. בחלון ההעברות האחרון הביע רמי את רצונו לעזוב, ואפילו קושר למעבר מעט מוזר לספרטק מוסקבה שלא יצא לפועל. זה לא שיפר, כמובן, את מעמדו, ואתמול הצרפתי נותר על הספסל גם כאשר היה לכאורה האלטרנטיבה היחידה.

ברטראן טראורה נשלח לדשא במקומו, ובקושי נגע בכדור במשך חצי שעה. הכשרון הצעיר מבורקינה פאסו אינו חלוץ מרכזי קלאסי, ולא מסוגל לשחק במשבצת של דייגו קוסטה. הוא לא פיזי, רגיל לשחק בקישור ההתקפי או באגף. משחקו בנוי על זריזות. הנסיון לשלוח אותו להילחם עם טיאגו סילבה במרכז הרחבה נועד מראש לכישלון, וכך אכן היה.

כיצד פתחה צ'לסי את העונה עם חלוץ אמיתי אחד בלבד, ועוד בעל היסטוריה עשירה של פציעות? הרי כולם זוכרים איך נהרס סיום העונה האחרונה של דייגו קוסטה באתלטיקו מדריד – הוא הוחלף הן במשחק האחרון של העונה מול ברצלונה וגם בגמר ליגת האלופות מול ריאל מדריד. הסגל הדל אילץ בזמנו את מוריניו להמשיך לשבץ אותו בהרכב כאשר היה בכושר מזעזע. הידינק החזיר לו את המוטיבציה ואת שמחת החיים, אך העומס עשה את שלו, והחלוץ שוב נפצע בעיתוי רע במיוחד מבחינתו. כאשר צלע החוצה היתה התוצאה 1:1. לו אפשר היה להכניס במקומו את דרוגבה, היתה צ'לסי נותרת במאבק. עם טראורה, הסיכוי היה קטן הרבה יותר.

ועוד לא הזכרנו את תעלומת פאטו. לברזילאי היו תקוות גדולות כאשר הגיע בהשאלה מקורינתיאנס בשלהי ינואר, אך הוא עדיין לא שיחק אפילו שניה, ואף אחד לא יודע את הסיבה לכך. הידינק כלל אותו בסגל לליגת האלופות על חשבון פלקאו, אך לא הושיב אותו על הספסל בשני המפגשים מול פ.ס.ז', על אף שהברווז היה פעמיים על הספסל בפרמיירליג. הבדיקות הרפואיות היו מעמיקות לאור ההיסטוריה הרפואית של פאטו. אם אינו כשיר, מדוע לעזאזל הוחתם? מה עומד מאחורי העסקה המוזרה הזו ומי גזר את הקופון? בשורה התחתונה, זו סוגיה מעציבה למדי. היה יכול להיות מרגש לראות את פאטו מככב בסטמפורד ברידג', אך נכון לעכשיו כלל לא בטוח שזה יקרה.

בעיה כואבת נוספת היתה אתמול לצ'לסי בעמדת המגן השמאלי. פציעותיהם של ג'ון טרי וקורט זומה חייבו הסטה של ברניסלאב איבנוביץ' למרכז ההגנה, ולכן ססאר אספיליקואטה עבר ימינה. עבדול רחמן באבה, הכשרון הגנאי הצעיר שנרכש מאוגסבורג תמורת כ-20 מיליון ליש"ט בקיץ, היה אמור להשתלב כפי שקרה במשחק הראשון בפריס, אך הבחירה של הידינק היתה שונה. הוא שלח את קנדי הברזילאי, שחקן התקפי באופיו, לעורף. זה כבר נוסה פעמיים במשחקי הליגה, ורמת האמון של ההולנדי בבאבה שואף, ככל הנראה, לאפס. קנדי השתדל ועשה לרוב עבודה מצוינת, אבל השער הראשון הגיע מהאגף שלו – זלאטן איברהימוביץ' בישל באין מפריע לאדריאן ראביו.

מה תעשה כעת צ'לסי עם באבה? האם הוא עדיין נחשב לשחקן לגיטימי בסגל אם לא בונים עליו גם כאשר לכאורה אין ברירה אחרת? ייתכן שהוא ייאלץ לעזוב, וזה כבר מגן שמאלי שני תוך שנתיים שמגיע בעסקת ענק ולא משתלב. פיליפה לואיס יובש על הספסל אשתקד, על אף היותו כוכב על – הוא מוכיח זאת על בסיס שבועי מאז חזר לחיים באתלטיקו מדריד אהובתו. כעת הולך הגאנאי בעקבותיו בלונדון, אם כי בנסיבות אחרות לגמרי. בכסף שבוזבז עליו בקיץ אפשר היה להחתים שני חלוצים מרכזיין מחליפים ראויים, אבל בניית הסגל של צ'לסי נעשתה מתחת לכל ביקורת.

בנוסף, היה קשה מאוד להבין אתמול את השיקולים של הידינק באשר לאדן הזאר ואוסקר. הבלגי כבר מזמן לא מרגיש שייך לקבוצתו הנוכחית, והראש שלו נמצא במקום אחר לגמרי – הוא אפילו העז לדבר על המעבר האפשרי לפריס ביום שלפני המשחק הראשון בין השתיים. ובכל זאת, הוא קיבל את האשראי בהרכב הפותח, כך שצ'לסי שיחקה ברוב שלבי המשחק בעשרה שחקנים. כדי להוסיף חטא על פשע, החליף הזאר חולצות עם אנחל די מריה במחצית. כל מאמן שעיניו בראשו היה מחליף אותו מיידית ושולח אותו למקלחת עם החולצה החדשה. אלא שהזאר נותר על הדשא, ואוסקר נכנס במקומו רק 13 דקות לסיום, לקול שריקות הבוז של הקהל, כאשר הכל היה גמור. אולי נדע את הסיבה בהמשך, אבל ניפוח מחירו של הזאר לקראת המכירה בקיץ לא רלוונטי. כל משחק עלוב כזה באור הזרקורים רק מוריד מערכו.

על רקע זה, בלט שוב מעל כולם וויליאן, אחד משחקני העונה באנגליה. הוא היה נקודת האור היחידה של צ'לסי בתקופת המשבר הקשה בעידן מוריניו, ונותר השחקן הטוב ביותר גם עכשיו. הברזילאי הינדס את שער השיוויון של דייגו קוסטה, ביצע מספר פריצות סוחפות, עבד כהרגלו קשה מאוד בהגנה, ולבסוף גם כמעט העלה את הכחולים ליתרון, אבל קווין טראפ הדף בקושי את הבעיטה המצוינת שלו. מי החמיץ ברשלנות את הריבאונד? הזאר, כמובן. אולי אם הכדור הזה היה נופל לרגליו של אוסקר, הכל היה משתנה, אבל אלה ספקולציות בלבד. וויליאן לא הצליח להציל את הקבוצה לבדו אחרי פציעתו של החלוץ היחיד, אבל כאשר צ'לסי תתחיל את הבניה בקיץ, היא חייבת לעשות זאת סביבו. יש לה מנהיג אמיתי עם אופי של ווינר, והוא ראוי להיות במרכז הפרויקט החדש.