בווידאו: תקציר המשחק בין צ'לסי לסטוק סיטי בשבת
הניצחון הראשון של חוס הידינק כמנג'ר הזמני של צ'לסי היה מרשים במיוחד. אחרי שתי תוצאות תיקו (ו-1:3 ביתי מול סנדרלנד שהושג תחת סטיב הולנד מיד לאחר פיטוריו של ז'וזה מוריניו), הצליחו הבלוז להביס 0:3 בחוץ את קריסטל פאלאס. אוסקר, וויליאן ודייגו קוסטה כבשו את השערים לאלופה, אבל מי שקיבל את מירב המחמאות והפוקוס מהידינק היה דווקא מישהו אחר.
"אני משוכנע שג'ון אובי מיקל יכול להיות אחת הדמויות המרכזיות בניסיון שלנו להשיג את שווי המשקל בחזרה אל הקבוצה", אמר המאמן ההולנדי, "רק בזכות היכולת שלו השחקנים הכישרוניים שלנו יוכלו למצוא את היכולת שלהם. הוא יכול לעזור לקבוצה להתאושש. הוא מכיר את המשחק מצוין, יודע איפה הנקודות החזקות של היריבה ויודע בדיוק איך להתמודד עם זה. יש לו עין טובה מאוד, אף טוב מאוד ויכולת טובה מאוד לדעת מתי ואיך להתאושש. הוא לא עושה את זה בצורה ברוטאלית, הוא מאוד מאוד אלגנטי. מה שאני הכי אוהב לראות זה שחקן שהוא לא רק איכותי, אלא שחקן שיכול להגן בצורה כל כך חלקה. זה דבר יפה מאוד לראות. הוא לא מאבד כדורים, הוא טוב במסירות קצרות. אני לא מצפה ולא מבקש ממנו לתת מסירות בחלק האחרון של המשחק או לבשל שערים. הוא יכול לעשות את זה, אבל לא, אנחנו נותנים לשחקנים האחרים לעשות את זה".
ואכן, כזה הוא ג'ון אובי מיקל. לא אחד מהשחקנים הנוצצים והמרגשים. הוא לא כובש שערים אף פעם (שער ליגה אחד ב-241 הופעות פרמיירליג עם צ'לסי מאז הגיע אליה ב-2006/7). לא מי שתראו ילדים לובשים את החולצות שלו בסטמפורד ברידג' או רוצים להיות כמוהו כשיגדלו, אבל כזה שמאמנים אוהבים מאוד. שחקן חזק, פיזי, חכם ואחראי שעושה הרבה עבודה במרכז השדה ויכול לשנות לחלוטין את הצורה שבה השחקנים היצירתיים בחלק הקדמי של המגרש משחקים. למרות כל זאת, ועל אף הניסיון העצום שלו והשנים הרבות בצ'לסי, ז'וזה מוריניו לא ממש ספר את אובי מיקל העונה.
הקשר בן ה-28, ששמו המלא הוא ג'ון מייקל נ'צ'קוובה אובינה (ההתאחדות הניגרית כתבה בטעות "מיקל" במקום "מייקל" פעם ומאז הוא אימץ את השם), פתח בהרכב של הבלוז רק פעמיים ב-16 משחקי ליגה כשהמיוחד עדיין אימן במערב לונדון. בשני המשחקים, אגב, צ'לסי סיימה באותה התוצאה: הפסד 3:1 לשתי הקבוצות מהעיר ליברפול: אברטון בחוץ וליברפול בבית. בליגת האלופות הוא פתח רק פעם אחת אצל מוריניו, וגם זה נגמר בהפסד, הפעם 2:1 מול פורטו בחוץ.
אובי מיקל הגיע לצ'לסי לפני עונת 2006/7, שהייתה האחרונה של מוריניו בקדנציה הראשונה שלו בסטמפורד ברידג'. הקשר הניגרי היה אז סחורה מבוקשת אחרי שהיה נהדר בגביע העולם לנוער בהולנד 2005. אובי מיקל עזר אז לנבחרת שלו להגיע עד לגמר של הטורניר, שם הפסידה 2:1 לארגנטינה של לא אחר מאשר ליאונל מסי, שגם כבש צמד בגמר. מיקל הגיע במקום השני בבחירות לתואר השחקן המצטיין של הטורניר (אחרי... ניחשתם נכון, מסי), אבל אז עדיין היה קשר התקפי.
כשהגיע לצ'לסי הוסט אובי מיקל לעמדה של הקשר במרכז השדה ומאז הוא מתפקד בעמדה הזו וגם כמות השערים המצחיקה שלו מראה שהוא רחוק מלהיות קשר התקפי. הבעיה היחידה שלו הייתה כנראה שמוריניו לא החזיק ממנו יותר מדי והעדיף אותו רק כשחקן מחליף, שנכנס למשחקים בהם צ'לסי צריכה לשמור על תוצאה. מוריניו שלף את הניגרי פעמים רבות כמחליף לאחד מהקשרים ההתקפיים שלו - אדן הזאר, ססק פברגאס, פדרו ואחרים - או אפילו במקום אחד מהחלוצים, תמיד כשהקבוצה נזקקה להחזקת כדור, עבירות ועוצמה במרכז השדה. שתי העונות המלאות של מוריניו ואובי מיקל יחד בצ'לסי הן גם שתי העונות בהן הקשר הניגרי קיבל את כמות הדקות המועטה ביותר בקריירה שלו. למעשה, בכל שנת 2015, אובי מיקל לא פתח בשני משחקים ברציפות אפילו לא פעם אחת.
"זה קשה מאוד כשאתה לא משחק ולכן אני גם לא יכול להגיד מה היו הבעיות של הקבוצה", אמר קשר צ'לסי לאחרונה כשנשאל על ההבדל בין צ'לסי האומללה של תחילת העונה לזו המתאוששת של הידינק, "לא שיחקתי יותר מדי תחת מוריניו, אז קשה לי לשים את האצבע על מה שלא עבד. אני חושב שזה משהו קולקטיבי: גם השחקנים וגם המנג'ר לא עשו את העבודה שלהם כמו שצריך". אובי מיקל מרבה להחמיא כמובן גם להידינק, תחתיו הוא מרבה לשחק וגם עושה עבודה טובה, ורומז שאינו מאוכזב מדי מהעובדה שההולנדי החליף את מוריניו. "ראיתי כבר את כולם, את כל המאמנים", אמר מיקל אחרי ההפסד 2:1 לפריס סן ז'רמן באלופות בו כבש שער נדיר וגם היה אחראי בצורה משמעותית לשער הראשון של הצרפתים כשפירק את החומה והסיט את כיוון הבעיטה של זלאטן איברהימוביץ'.
"חוס חזר וסידר עניינים", המשיך הניגרי להחמיא למאמן שלו, "השחקנים מרגישים חופשיים לשחק וחופשיים לקחת אחריות ולשגשג באחריות הזו, אבל הם עושים את זה בצורה רגועה וכך שחקנים צריכים להיות. חוס הגיע ועשה את זה. השחקנים רגועים יותר במתחם האימונים, חוס לא מתערב בעניינים של האנשים, הוא מתעסק בעצמו ובהצלחה של הקבוצה והשחקנים ולכן כולנו מרגישים נינוחים ויודעים בדיוק מה לעשות. הוא לא חייב לדבר ולהתערב בכל דבר. גם כשהוא כועס ומתעצבן, הוא מטהר את האווירה מיד וממשיכים הלאה. לא סוחבים את זה ועושים מזה סיפור גדול מדי".
"אנחנו עושים תוצאות טובות יותר ואני מאמין שאנחנו יכולים לעבור גם את פ.ס.ז'. עברנו תקופה קשה מאוד, אין ספק לגבי כך, אבל חוס הגיע וייצב את הספינה הטובעת". אגב, ההפסד בבירת צרפת היה הראשון אי פעם של מיקל כשחקן תחת הידינק ב-25 משחקים וגם מאז. לאחר מכן התפנה מיקל לדבר על התקופה הלא מוצלחת והמשבר שעבר תחת מוריניו: "זה מרגיש נהדר לחזור לקבוצה. היה מאכזב מאוד לא להיות חלק מהקבוצה, לא לשחק, אבל שמרתי על מקצוענות. לא דיברתי, לא התעצבנתי. המשכתי לעשות את העבודה שלי ולהתאמן חזק. בכדורגל הכול יכול להשתנות בשנייה אחת, תמיד האמנתי בעצמי והמשכתי לעשות את מה שאני עושה הכי טוב. חוס הגיע ונתן לי את ההזדמנות ואני מאושר".
אלמנט משמעותי במיוחד שאובי מיקל צירף שינה בצ'לסי זה השיפור של השחקנים היצירתיים בקבוצה. הוא עושה את זה עם הרבה שקט הגנתי שהוא מספק וגם עם מסירות מדויקות וחכמות שמוצאות אותם באזורים בהם הם יודעים לספק את הסכנה לשער היריבה. מי שנהנה מהחזרה לעניינים של מיקל במיוחד הוא ססק פברגאס. הקשר הספרדי היצירתי, שחווה חצי עונה מחרידה בתחילת 2015/16, נראה טוב בהרבה תחת הידינק. הוא חזר לנהל את המשחק, לחלק פסים וגם לבשל ולכבוש. אליסטר טווידייל פרסם ב"טלגרף" טור בו ייחס את השיפור ביכולת של פברגאס להשתלבות המחודשת של הקשר הניגרי.
"מיקל חזר לצ'לסי כי הידינק מחפש ביטחון ויציבות בקבוצה שספגה הרבה יותר מדי שערים העונה", כתב טווידייל בניסיונו להבין את חזרתו של מיקל לעניינים אצל הידינק, "צ'לסי היא לא הקבוצה הפיזית והחזקה שפעם הייתה, אבל הנוכחות של הניגרי שחררה את פברגאס להשפיע על המשחקים באזורים בהם הוא הכי יעיל".
טווידייל גם הציג מפת תנועה של מיקל מהניצחון 0:1 מול ארסנל באצטדיון האמירויות וכתב: "מפת הנגיעות של מיקל בכדור לא מפתיעה, היא מראה רמת משמעת גבוהה מאוד. הוא יושב מאחורי הרביעייה ההתקפית ומאפשר לפברגאס - כמו גם למאטיץ' - חופש התקפי גדול יותר ופחות לחץ לחפות על ההגנה. העבודה שלו היא פשוט להשיג את הכדור והוא עושה את זה בצורה כל כך טובה ודרך מיקום חכם מאוד. ברגע שפברגאס הוא לא השחקן האחרון לפני רביעיית ההגנה, יש לו יותר חופש מקדימה והוא יכול לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב. אם ססק פברגאס יחזור לעצמו ולהיות השחקן הטוב כל כך שאנחנו מכירים, הוא חייב יהיה להודות לשני אנשים: לחוס הידינק ולג'ון אובי מיקל".
פרט לג'ון טרי, אובי מיקל הוא השחקן הוותיק ביותר בסגל של צ'לסי. כשהבלם יסיים את חוזהו בקיץ ויעזוב, אם זה אכן יקרה, הניגרי יהפוך לשחקן שנמצא את משך הזמן הארוך ביותר במועדון. הוא שיתף פעולה עם קשרים מהטובים שהיו אי פעם בצ'לסי כמו פרנק למפארד, מיכאל באלאק, מייקל אסיין, ראמירס, קלוד מאקללה, נמניה מאטיץ' וראול מיירלש. כל אלה כבר מזמן לא שם. חלק פרשו, חלק הועברו אחר כבוד לקבוצות אחרות ובכירות פחות, רק אובי מיקל עדיין שם. בנוסף, הניגרי הוא גם אחד משני השחקנים היחידים בסגל צ'לסי שהיו בסגל לגמר ליגת האלופות ב-2011/12, בו זכו הבלוז. השני הוא גארי קייהיל. טרי לא שיחק באותו גמר במינכן לאחר שספג אדום בחצי הגמר מול ברצלונה.
במשחק הראשון הצליח מיקל, כאמור, לכבוש שער נדיר במיוחד מול פריס סן ז'רמן ועזר לצ'לסי להשיג תוצאה לא רעה בסך הכול. זה גם היה ההפסד היחיד שלו תחת הידינק בכל המסגרות בשתי הקדנציות של ההולנדי במועדון. עכשיו, מיקל וצ'לסי מקבלים הזדמנות להציל את העונה האיומה שלהם עם עלייה לרבע גמר ליגת האלופות. אם יצליחו במשימה הזו, אחד האחראים המרכזיים לכך יהיה ג'ון אובי מיקל.