מרק שמבשלים אותו פעמיים לא יוצא טוב. זו הייתה תגובתו של חבר בהמשך לידיעה על שובו של ריצ'רד הנדריקס למכבי תל אביב. ואפשר הרי להבין את הגיחוך. כי הנדריקס אמור היה להגיע למכבי תל אביב עוד במועד ההחלטה על דרקו פלניניץ'. או בקיץ שאחרי. או בקיץ שאחרי אחרי. כשמחתימים את השחקן הנכון בעיתוי הלא נכון, זה נראה בעיקר פאתטי. ואם אנחנו מנסים לבחון את החלטת הווינטג' של הקבוצה, השאלה הראשונה שצריכה להישאל נוגעת לעיתוי.
לגבי העונה הזאת, התשובה קלה למדי. גם אם נתעלם מהניתוח הצפוי של טרבור אמבקווה, ברור שהביג מן הישן חדש ישדרג - בהגדרה - את הקו הקדמי המביש שנבנה שם העונה. הגנתית, התקפית, מנטלית. לא שמדובר כאן בשחקן מטרה מדהים עם הגב אל הסל, אבל בניגוד למה שיש שם כעת, בהחלט אפשר לזרוק לו את הכדורים פנימה על מנת לייצר ספייסינג התקפי הגיוני. לא שמדובר כאן בסטופר הגנתי א-לה קייל היינס, אבל בניגוד למה שיש שם כעת, הנדריקס יכול לייצר פתרונות הגנתיים סבירים פלוס גם במצבי פיק אנד רול של היריבה וגם להתמודד עם ביג מנים מסיביים. לא שיש יותר מדי כאלה מולם יצטרך להתמודד עד תום העונה הנוכחית, כן? וכן מדובר כאן, ברמה המנטלית-קבוצתית, באיש שהיה שם. היה שם כשמכבי תל אביב הייתה מכבי תל אביב. חווה, הבין, נכח כשהצהובים כחולים עוד היו קבוצת ומועדון על אירופאי. בדיוק כמו עכשיו - רק הפוך. וצירוף של עוגן שכזה בחדר ההלבשה יכול לעשות רק טוב לחבורת הפליטים שהתנחלה לה העונה בחדר ההלבשה אשר ביד אליהו.
השאלה המעניינת יותר נוגעת דווקא לעונה הבאה. כשמכבי תל אביב החליטה, במודע, לוותר על צירופו של איליי הולמן, אחד השיקולים (על פי פרסומים זרים) נגע לרצון לצרף מישהו גם לעונה הבאה. אתם יודעים, כחלק מ-12 שחקני היורוליג המובטחים לעונת 2016/17. הולמן הרי איננו רלוונטי מעבר לשלושת החודשים הקרובים. הנדריקס כן. האם בוגר אלבמה, גם בגילו המתקדם, שווה יורוליג בעונת הטופ 16 הקרבה ובאה? ברור שכן.
עם שתי כוכביות. הראשונה נוגעת לזה שלצידו. אם הפדרמנים חושבים שעמדה חמש ובה טרבור אמבקווה + הנדריקס = טופ יורוליג, אז הם הרבה יותר אופטימיים מאיתנו. גם בגלל העובדה שמדובר בשני ביגמנים נמוכים, אבל פחות. יותר בגלל מד האיכות. אם הנדריקס, כחלק מרוטציה של שני סנטרים, מתוכנן לעונה הבאה לצידו של גבוה דומיננטי שאיננו אמבקווה, אז יש כאן פוטנציאל לשיחוק. אם לא, אז לא רק שהולכים כאן על המוכר, אלא גם על האפור והבינוני. הכוכבית השנייה נוגעת למצבו של השחקן שיחגוג 30 עוד השנה. הנדריקס אמנם שותף ברוב רובם של המשחקים העונה במלאגה (ובקובאן לפני), אבל במרוצת העונות החל לסבול, יותר ויותר, מפציעות טורדניות. ואם אחד הלקחים שמכבי תל אביב חייבת להפיק העונה נוגע לבחירה בפרוספקטים בעלי גליון רפואי עשיר מדי, אז גם הנושא הזה אמור להילקח בחשבון ולהיבדק היטב היטב - בדיוק כמו שבדקו את פבראני ורנדל.
וגם אחרי הכוכביות, התחושה האישית שלי היא שהמועדון - לשם שינוי - פעל נכון. אם בוחנים את אחוזי ההצלחה שלו בשנים האחרונות בנסיונות לייצר החתמות שהן גניבות, אז במקרה הזה לפחות המהלך הבטוח הוא המהלך הנכון. בשוק שחקנים שהולך ונעשה קשה ומורכב מקיץ לקיץ, בטח ובטח בסתיו ובחורף, אז קשה להאמין שמכאן תמצא הנפילה. הנדריקס לא יהיה פארמר.
אה, והערה אחרונה לסיום. הראשונה נוגעת למאמן. לא יודע אם זוכרים שם, אבל אין עדיין מאמן מוכרז לעונת המשחקים הבאה. כשמכבי תל אביב הולכת על בטוח ומייתרת את מחלקת הסקאוטינג שלה - אין אלא לברך על השינוי הקיצוני לעומת העבר הקרוב. כשהקבוצה ממשיכה להתעקש ולהתעלם מהרצונות של האנשים שאמורים לעשות שימוש בשחקנים שמונחתים כאן עבורה, היא ממשיכה לירות לעצמה ברגל. ואגב, גם אם יטען הטוען שמאמן חדש, לו יגיע, יגיע ממילא רק בקיץ ואין את הזמן להמתין - אז התשובה צריכה להיות פפ גווארדיולה ומנצ'סטר סיטי (או באיירן מינכן). אם רוצים, אפשר לסמן מאמן כבר לעונה הבאה ולתת לו להתחיל לעבוד - ולו מרחוק - כבר עכשיו. לא שבאמת רוצים.
בירושלים לא יאהבו את זה, אבל מסתמן ש(גם) הפעם היא זכתה בשחקן שעליו מכבי תל אביב ויתרה. ולא בטוח שזה רע לה. כי הליגיטימיות של הפועל ירושלים, בניגוד לסיסמאות שמופרחות על ידי אורי אלון, מגיעה אך ורק מהישגיה בליגה. והיא צריכה וחייבת לקחת אליפות גם העונה (ולכן העונה הבאה לא מעניינת כרגע). גם כי חומר השחקנים שלה טוב מספיק. בעיקר כי היריבה הצהובה ממשיכה לשבור שיאי עליבות. ואם מחפשים ביג מן, אז איליי הולמן הוא אופציה סבירה בהחלט. ריבאונדר מצוין, גוף גדול ונוכחות בצבע - שלושה פרמטרים שלא ברור איך לא אוישו כבר בתחילה העונה, עת בחרו שם ללכת על הציוות פישר + דאנקן. אה, ומאצ' אפ לא רע בכלל מול הנדריקס.
בעניין של האיש שהגיע מדרויט, השאלה המרכזית נוגעת לסוגיית המחליף. יותר נכון, למוחלף. האם הולמן מיועד להגיע במקום אחד הגבוהים הקיימים? קשה להאמין שטוני גפני לא יסיים שם את העונה. אם יש מועמד מתבקש לפנות את מקומו, על פי הלך הרוחות בבירה, זה נראה כמו גו'ש דאנקן (למרות משחק לא רע בכלל מול בני הרצליה). ואם כך אכן יקרה, הפועל ירושלים תאבד את הגבוה היחידי שלה שמסוגל להוות איום מבחוץ. מול החסרונות ההגנתיים המובנים של מכבי תל אביב, זו נקודה שיכולה לעלות לה בתואר היחידי שנשאר.
שאלה מעניינת נוספת נוגעת ליכולת לשלב שחקן אמוציונאלי/טמפרמנטי בקבוצה שבה יש כבר דונטה סמית'. כי אתם יודעים, זו הקבוצה של דונטה. ואסור להרגיז את דונטה. כי דונטה הוא דונטה. אז דווקא במקרה הזה, יכול להיות שהפועל ירושלים צריכה דווקא טיפוס לא רגוע שכזה. שיעמוד מול דונטה ויסתכל לו בלבן של העיניים. כי אם מחפשים את סוד ההצלחה של האדומים בעונה שעברה, ומתעלמים לרגע מדיון תומפסון, אפשר לדבר על הערסיות של טיי מקי, שהבהיר לפרנצ'ייז פלייר של ירושלים, החל מהאימון הראשון, שהוא לא סופר אותו. ועשה לו ולקבוצה רק טוב.
אז תאמינו או לא אני חושב ששתי הקבוצות הלכו על מהלכים שמתאימים להן, או שיכולים להתאים להן. לגבי המועדון מהבירה, אגב, המהלך החשוב יותר נוגע דווקא לזהותו של האיש שיחליף את מאט ג'נינג ויחזק את הקו האחורי.