לא ראוי להמשיך: הכישלון של ז'אן טבק לייצב את מכבי תל אביב

על פי פרסומים זרים, הרי שבמקביל לניסיונות להציל את העונה האחרונה, החלו במכבי תל אביב לעבוד גם על העונה הבאה, שתבוא עליהם לטובה בטופ 16 אליו כן הצליחו להעפיל, ב 2016/17. אתם יודעים, הגיע מקל ויגיע כנראה הנדריקס, עם חוזים ליותר מעונה אחת. והם, ביחד עם 10 מובחרים נוספים, אמורים להרכיב שלד של 12 שחקני יורוליג ברמה של צסק"א וריאל מדריד. הכל כפי שהובטח קבל עם ועולם. ואת חבורת האולסטאר הזאת אמור לאמן מאמן יורוליג מוכח ואיכותי שישדרג אותה עוד יותר. ועד כמה שאפשר להתרשם מהאווירה והרמזים מכיוון יד אליהו, הרי שזה יהיה ז'אן טבק. הגבר גבר שלא פחד לקחת על עצמו את המשימה כבר העונה, בניגוד למאמנים עלומים שפחדו. נניח. האיש עם הרזומה המרשים. נניח. זה שייצב את הספינה, נניח, ולקח גביע. כבוד.

עד כה, ובעניין זה אדבר בגוף ראשון, היחס אל טבק היה זהיר יחסית. גם בשל חוסר הרצון להיחשד ברדיפת זרים. גם מאחר שהסיפור הגדול הוא הכאוס הניהולי בצהוב כחול וגם כי, באופן בסיסי, יש לי סימפטיה למאמנים שמנסים לשחק את סוג הכדורסל מבית ספרו של הענק הקרואטי. אבל הגיע הזמן, אומרת אמי, לומר את הדברים באופן מעט ברור יותר, בכל הנוגע לאיוש עמדת המאמן במכבי.

כי גם אם יצליחו שם לזכות בדאבל המקומי, בדרך לא דרך ובחסות העליבות תוצרת הארנה בירושלים, ז'אן טבק לא צריך – ולא ראוי, להמשיך לאמן את מכבי תל אביב. וזאת, בהתעלם מהשאלה אם היה צריך וראוי, מלכתחלה, לאמן שם העונה.

אפשר להגיע למסקנה הזו מרמת התוצאות בשטח, כולל ההדחה הכפולה מאירופה. כולל ההפסדים החוזרים במשחקים משמעותיים וקובעים, כמו דרושפאקה, קאזאן וניז'ני. שניים מהם, כזכור, בבית. כולל ההשפלות החוזרות בליגה. כולל אשדוד, חיפה, נהריה והפועל תל אביב. אבל רצוי להגיע למסקנה הזאת גם בגלל הכדורסל עצמו. למעלה משלושה חודשים לאחר כניסתו של החבר הכי טוב של ניקולה לתפקיד, אפשר כבר לתהות על קנקנו של האיש שגויס כדי להשאיר את מכבי ביורוליג, והודח מהיורוקאפ.

בכל הנוגע למשחק ההתקפה המסודר, אנחנו כבר יודעים שאין למה לצפות. עזבו אתכם ברמת התחכום והיצירתיות בתרגילי ההתקפה, זה באמת חשוב פחות. מה שחשוב יותר זה שלא מגיעים לפאנצ'ים הרצויים בצד אליו אמורים לקלוע. אם מכבי תל אביב לא מצליחה לעשות נקודות במגרש הפתוח, אז שיהיה לה בהצלחה. אבל רגע רגע, טבק הוא בכלל מאמן הגנה, לא? נו, אז ההתקפה המביכה של הפועל תל אביב קלעה נגדו 40 נקודות במחצית הראשונה, עם 0 נקודות של לימונד ו-14% לשלוש נקודות. כמו שותפים אחרים ולא ממש מוצלחים לאסכולה ההגנתית של לחץ על הכדור ויהיה מה, הרי שהנראות היא העניין עצמו. לא באמת שומרים, אלא עושים קולות של. לא באמת מונעים נקודות, אבל מראים אחלה מאמץ. למרות שהוא עקר ומיותר. למרות שהוא בעיקר פירוטכניקה, רוח וצלצולים.

אבל עזבו הגנה והתקפה ברמת השיטה. ניהול המשחק של טבק מרשים עוד פחות. העיוורון לגבי מאצ'אפים התקפיים והגנתיים זועק לשמיים. חוסר היכולת למצוא פתרונות בזמן אמת לאתגרים שמגיעים מהספסלים היריבים מציב את מכבי בעמדת נחיתות מול לא מעט קבוצות מקומיות. וסכמת החילופים המשתנה והלא יציבה משדרת בעיקר פאניקה.

השבוע האחרון עמד תחת הרושם שהותירה הצגת היח"צ העדכנית של מכבי תל אביב. עוד מופע טלוויזיוני של בכיר (הפעם ניקולה וויצ'יץ') שלוקח אחריות וירטואלית + תקוות לעתיד טוב יותר, בחסות ההחתמה הממשמשת ובאה, כאמור, של ריצ'י הנדריקס. והכל תחת אותה מנטרה - אז נכון שטעינו, אי שם בעבר הרחוק, עם פבראני וההחתמות הזמניות. ונכון שמישהו טעה לגבי הציוות של פארמר ורוצ'סטי, אי שם מממש ממש ממזמן. אבל, נו, אתם יודעים איך שר חנן בן ארי:

אין לנו זכות בכלל להתלונן
הכל טפו חמסה וברוך השם, כי
החיים שלנו תותים

כי הבעיה הכי קשה של מכבי תל אביב, ברמת המאקרו, איננה נוגעת לערבוב שמופעל שם כפי חוץ. כלפי האוהדים, באמצעות התקשורת. הבעיה המשמעותית שם, ככל הנראה, היא ההונאה העצמית. שעדיין חושבים שם שהכל תותים. שגם לאחר עוד טקסטים דמויי התנצלות שהופרחו לחלל האוויר, ממשיכים לתת קרדיט לכוכבים שהצליחו, בעונה אחת, לרכז במכבי תל אביב רשימה בלתי נגמרת של כאלה שלא אמורים היו להיות שם מלכתחילה, כמו רוצ'סטי, מילסאפ, פבראני, אונוואקו, אופוובו, בנדר ובריאן רנדל. וז'אן טבק.

כמעט ושכחנו שהייתה גם קבוצה מנצחת. הפועל תל אביב מחזיקה כרגע בקו האחורי ההתקפי החלש בליגה. ספק רב בעיני אם הפועל הייתה מנצחת כל קבוצה אחרת בשלולית אתמול שהיא לא מכבי תל אביב. עם הקו האחורי ההתקפי החלש בליגה, על שלל בעיותיה המקצועיות ולאור השדרוג ביכולות של חלק מקבוצות התחתית האחרות, האדומים עדיין בסכנה ברורה ומיידית לרדת ליגה. אבל לפחות לערב קסום אחד, הצליח שרון אברהמי, אחד המאמנים היותר חבוטים במחוזותינו, לעשות את כל הדברים הנכונים בשביל לתת למכבי בראש.

כי אברהמי דיברר עצמו לדעת, החל מהרגע שבו קיבל את המפתחות מהידידיה רפפורטים של העולם, על האורינטצייה ההגנתית של הפועל תל אביב, כשבפועל לא ראינו דבר. אתמול ההבטחה קוימה.

דמיטריוס קונגר לא נראה כמו ההחתמה לה היו זקוקים בצד האדום של תל אביב, אבל אמש הוא היה ה-MVP של אברהמי. גם בגלל דאבל דאבל, מדד יעילות 23 והפלוס מינוס הטוב בקבוצה, אבל בעיקר בזכות היכולת שלו לתסכל הגנתית את הגארדים היריבים. קונגר אזק את לנדסברג, אוחיון וכו', הסתדר היטב גם עם החילופים ההגנתיים והוביל את מכבי תל אביב לנסות מזלה בהסתננויות יחידים שלא הלכו לשום מקום.

ופתאום, לצידו של קונגר, ראינו חבורה קשוחה במיוחד שבאה לשרוט ולנשוך. על תחלואי הקו האחורי כבר דיברנו, אבל רביב לימונד נתן אתמול הצגה התקפית בחצי השני ומשחק הגנה שלם ואיכותי. הדקות של תמיר בלאט תוזמנו, במקור, אל מול אלו של טיילור רוצ'סטי, כדי לוודא שההצגה בדרבי הקודם תהיה זכרון נשכח. אליהם צריך להוסיף את מתן נאור ואת התאומים ג'ף אלן וג'ון וויליאמסון, שעל הדרך גם עשו למכבי בית ספר בכדורים החוזרים. וכשכל הקבוצה אגרסיבית ומחויבת, אפשר גם להתגבר על הרגליים ההגנתיות הרעות של טרה סימונס, שבשום וריאציה לא יכול להחשב שחקן הגנה מרתיע במיוחד, בזכות מתנה שהעניק לאדומים טבק בדמות מאצאפ חלומי מול גיא פניני.

כל אלה, פלוס משחק התקפה יעיל של רוברט רות'בארט, הספיקו לניצחון גדול בדרבי. ועדיין, לא בטוח בכלל שהסגל הזה יכול להוביל את הפועל תל אביב לחוף מבטחים העונה.