בסרטון: שגיא מוקי במחנה האימון ביפן
שלום לכם גולשי וואלה! ספורט. בתקופה האחרונה נכנסתי לתקופה של פחות תחרויות, וכרגע אני מתמקד באימונים. כרגע אני כותב אליכם ממחנה האימונים שאני מקיים עם הנבחרת ביפן. טסתי לדיסלדורף לפני כן, אבל לא התחריתי. למרות זאת, צפיתי בקרבות, למדתי את המתחרים שלי ולדעתי זה דבר חשוב מאוד וזה חלק מהאסטרטגיה שלי.
כדי להיות ג'ודוקא על, אתה כל הזמן צריך להמציא את עצמך מחדש. מתחרות לתחרות אנשים מתחילים ללמוד אותך ורואים את הטכניקות החדשות שלך, ומה שהופך ג'ודוקא לכזה שנמצא בטופ העולמי זה העובדה שמפתחים כל הזמן תרגילים חדשים כדי להפתיע את היריב.
אנחנו נמצאים כאמור ביפן שהיא מעצמה בתחום הג'ודו. יש להם מסורת בלתי רגילה עם כמות מדליות עצומה באליפויות העולם במגוון ענפי הספורט, וכמובן שגם בג'ודו. כשאתה מגיע ליפן, זה מדהים לראות איך הם מתאמנים ומה הם עושים. כשאתה רואה את הילדים מתאמנים, אתה לא יכול שלא להשתהות גם מהרצינות שלהם, אבל בעיקר מהדיוק בפרטים הקטנים.
יפן מספקת כמעט בכל שנה אלופי עולם בג'ודו. רק במשקל שלי, 73 ק"ג, יש כמה אלופי עולם שמתחרים ומתמודדים על הכרטיס לאולימפיאדה. יש למשל את ריקי נקיה, שאיתו התמודדתי על מדליית הארד וניצחתי. הוא זכה באליפות העולם ב-2011 וב-2014, ומתאמן פה באוניברסיטת טוקאיי, שם אנחנו נמצאים. האמת היא שעוד לא ראיתי אותו באימונים, אבל שלחתי לו ברכות החלמה בעקבות הקרב בינינו. יש את אונו שוהיי שב-2013 וב-2015 הוכתר כאלוף העולם, והשלישי הוא סויצ'י האשימוטו, שנחשב לג'ודוקא איכותי. בקיצור, שלושה ספורטאים שהם בטופ העולמי, נתון חסר תקדים.
במהלך השהות שלנו ביפן אנחנו מתאמנים פעמיים, לפעמים שני אימוני ג'ודו ולפעמים אימון ג'ודו ואימון משקולות. בין לבין אנחנו משתדלים לנוח כמה שיותר, וכשיש בכל זאת זמן פנוי, אנחנו רואים יחד סרט. במקביל, אני משתדל גם ללמוד כשיש לי זמן פנוי. במקביל לג'ודו, אני לומד כלכלה ומנהל עסקים בבינתחומי שבא לקראתי ואני שמח על כך. למרות שקשה, אני לא אחד שמוותר. כמובן שהג'ודו נמצא בעדיפות ראשונה, אבל כל עוד אני מצליח ומסתדר עם זה, אני שואף לסיים עם תואר.
כרגע אני עדיין לא יודע מתי אני אתחרה בפעם הבאה, אבל אני בוודאות אשתתף באליפות אירופה ואולי עוד בתחרות אחת קודם לכן. אני מרגיש שאני נמצא בתקופה מעולה, ומקווה מאוד להמשיך ולעלות ברמה עד האולימפיאדה. יש לי המון מוטיבציה, וזה כמובן חשוב. נכון שהאולימפיאדה מתקרבת והזמן טס, אבל אני שם את זה בצד כרגע ומתרכז אך ורק באימונים. אם אני אחשוב על האולימפיאדה ואלחיץ את עצמי, זה לא יעשה לי טוב.
בתקופה הזו גם צריך להיזהר מפציעות. הפציעות הן אמנם חלק מהספורט, אבל צריך לדעת איך להתנהל איתן בצורה נכונה, ובעיקר צריך הרבה ניסיון כדי לא לסכן את עצמך יותר מדי. בכלל, ביפן סגנון העבודה של הג'ודוקא הוא כזה שכמעט ולא נפצעים שם. היפנים פחות עובדים עם כוח ופחות נכנסים לסיטואציות של "חיבוקים" של או שאני מפיל או שאתה מפיל. הסגנון שלהם הוא מתפרץ. זו גם הסיבה שאני מאוד אוהב להתאמן ביפן וזה המחנה האהוב עליי. אני מרגיש שסגנון העבודה שלי דומה לסגנון שלהם.
ברור שבתקופה הזו כשאני יושב מהצד, אני מרגיש שבא לי להתחרות, אבל אני חושב שלקחנו החלטה נכונה. לא צריך למהר יותר מדי. אני מרגיש שזה טוב שצפיתי ולמדתי. האמת שזה היה קצת מוזר לראות את ירדן ואליס מתחרות בדיסלדורף. שתיהן ספורטאיות מעולות. במקרה הזה אליס ניצחה, אבל שתיהן נמצאות בטופ העולמי, והקרב הזה יכול היה להיות מוכרע לכאן או לכאן. אני מאוד מקווה ששתיהן יהיו באולימפיאדה ויעמדו בסופו של דבר על דוכן המנצחים.
עד כאן בינתיים,
שגיא מוקי